ניצוץ שחור: על הברחות הזהב לגדה המערבית

תחקיר רשת "אריג'"

ישנם סודות רבים מאחורי טונות הזהב הנכנס מדי שנה לגדה המערבית, במיוחד שכניסתו מתאפשרת בדרך אחת בלבד: הברחה. נתיבי הברחת הזהב הרבים הפכו סמי-חוקיים, הכל לעיני הרשות הפלסטינית. מחיר הזהב נשלט על ידי סוחרי הזהב ונמכר לעתים קרובות במחירים גבוהים יותר ממחירו בשוק העולמי.

תחקיר זה בוחן את סוגיית נתיבי הברחת הזהב והכשרתו על ידי משרד הכלכלה הפלסטיני טרם יציאתו לשוק המקומי. מממצאי התחקיר המבוססים על עדויות סוחרים ובכירים במשרד הכלכלה הפלסטיני בהווה ובעבר, פרוטוקולים של דיונים בתי המשפט הירדנים, והודעות לעיתונות, עולה שאיש אינו יכול לעסוק בהברחת זהב אלא אם כן השתייך למעמד "בעלי השפעה", "דיפלומטים", "נכבדים" או סוחרי זהב. 

הרשות הפלסטינית מודה שיש הברחות

על פי היית'ם סמאענה, מנהל בקרה ופיקוח במנהל המתכות היקרות במשרד הכלכלה הפלסטיני, המנהל מודע לכך שזהב נכנס לגדה המערבית באופן "לא רשמי". סמאענה מייחס את הסיבה ל־"מחלוקת עם ישראל אודות ההתייחסות לזהב כאל סחורה או, לחלופין, כמטבע, וגם בגלל היעדר בנק מרכזי פלסטיני שניתן לייבא זהב דרכו".

יעקוב שאהין, המנהל לשעבר של מנהל המתכות היקרות ברשות הפלסטינית, לא מהסס לאשר כי הרשות הפלסטינית חתמה על יותר מ־180 טון זהב (מאז שנת 1998), וכי אף גרם זהב אחד לא נכנס לרשות באופן רשמי. שאהין מוסיף כי הרשות הפלסטינית מתייחסת למטילי זהב כמטבע מזומן ולא כסחורה, ולכן, על פי החלטת הקבינט הפלסטיני משנת 1999, הזהב פטור ממס ערך מוסף (מע"מ). לעומת זאת, ישראל מתייחסת למטילי זהב כסחורה (על פי הפרוטוקול הכלכלי של פריז) ומטילה עליו מע"מ בסך 17%.

באשר לסיבה מאחורי העיוות הזה, אומר שאהין, שעבד במנהל המתכות היקרות בין השנים 1998-2020, כי אם הזהב ייכנס בערוצים הרשמיים לשטחי הרשות הפלסטינית, ישראל תטיל עליו מע"מ ותחזיר אותו בחזרה לרשות הפלסטינית באמצעות מערכת הסליקה החודשית "מקאצה" (מערכת סליקת מיסים על סחורות מיובאות שישראל גובה עבור הרשות הפלסטינית, תמורת עמלה של שלושה אחוזים – על פי הפרוטוקול הכלכלי של פריז), אך עצלנות משרד האוצר הפלסטיני, לפי שאהין, להעברת "החזרי מס" דוחק בסוחרים לפנות להברחת הזהב.

סיכול ניסיון הברחת זהב, יוני 2022

כיצד מתבצעת ההברחה?

על פי עובדים בתעשיית הזהב, בהם טארק עבדאללה (שם בדוי), ההברחות מתבצעות דרך שתי נקודות: מעבר אלנבי (הגבול עם ירדן) ונמל התעופה בן גוריון (נתב"ג). לדברי עבדאללה: "הזהב נכנס דרך נמל התעופה בשיתוף פעולה עם גורמים ישראליים, או דרך מעבר אלנבי דרך גורמים פלסטינים וירדנים המארגנים הכל מראש, כולל גיוס עובדים בצד הישראלי של הגבול כדי להקל על הברחת הזהב". לדוגמא, משטרת ישראל הודיעה בתחילת שנת 2023 כי סיכלה ניסיון הברחה של 8.5 ק"ג זהב דרך נתב"ג, בשווי של יותר מ־1.5 מיליון שקלים, וכי עצרה שני חשודים צעירים מאזור הגליל בחשד להברחה בעת שחזרו מטורקיה לישראל. במקרה אחר שהתרחש באפריל 2022, משטרת ישראל ורשות המיסים הודיעו כי סוכל ניסיון הברחה של 20 ק"ג זהב בשווי מיליוני שקלים דרך נתב"ג, וכי עצרו שלושה בני אדם מירושלים בחשד שניסו להבריח זהב מטורקיה.

לפי התיעוד שהעלה התחקיר, סוכלו ארבעה ניסיונות הברחת זהב בגבול הפלסטיני-ירדני בין השנים 2022-2016, בהם תפסו כוחות הביטחון הירדניים כמויות גדולות של זהב. 

פרטי ניסיון הברחה משנת 2016 הופיעו בפסק דין של בית המשפט לערעורים ברבת עמון, שהתייחס להברחת 22 מטילי זהב (קילוגרם כל מטיל) ו־20 אונקיות זהב, מירדן לגדה המערבית דרך מעבר אלנבי באמצעות משאית שהובילה מלט. ההברחה נתגלתה כאשר פרץ סכסוך בין בעל מטילי הזהב – העוסק בתחום ייצוא מלט מירדן לגדה המערבית – לבין המבריח – נהג משאית העוסק בהעברת סחורות מעבר לגבול. 

הסוחרים שולטים בשוק הזהב

עורכת התחקיר נפגשה עם קבוצת סוחרים ועובדים בשוק הזהב בגדה המערבית. רוב המרואיינים סירבו להקלטת הראיונות עמם כאשר נשאלו אודות זהות הסוחרים האחראים על אספקת הזהב לגדה המערבית, וחלקם הביע חשש והססנות.

רק שלושה עובדים מתוך כ־20 עובדים וסוחרים אשר רואיינו הסכימו שנקליט את השיחה עמם בתנאי שתישמר זהותם כאנונימית, כדי "להימנע מסיכונים" לדבריהם. שלושת העובדים מנו את שמותיהם של חמישה סוחרים המנהלים את אספקת הזהב לשוק הפלסטיני. כאשר יצרנו קשר עם שלושה מהסוחרים הללו; שניים מהם התחמקו בטענה של נסיעות תכופות וחוזרות, ואילו השלישי הגדיר את השאלה אם הוא עובד בתחום הזהב המוברח כשאלה "אישית", והוסיף: "כיצד את שואלת אותי שאלה אישית כזו... אני קונה זהב מסוחרים מקומיים וממחזר אותו כמו שאר הסוחרים... איך הוא נכנס לשטחים? אני לא יודע".

הפנינו את השאלה למוחמד ע'אזי אל-חרבאווי, ראש הפדרציה הפלסטינית למתכות יקרות, שסירב לנקוב בשמות או לכנות את המבצע "הברחה", ואמר: "אנחנו צריכים להוקיר את מי שמייבא זהב, כי הוא מביא אוצר לפלסטין... אנחנו צריכים עתודות זהב".

הסכם הברחה לא רשמי

תהליך החדרת הזהב לשטחים הפלסטיניים מנוהל מאז שנת 1999 לפי הסכם לא מוצהר בין הרשות הפלסטינית לסוחרים, אותו תיאר אל-חרבאווי כ"ג'נטלמני", לפיו בעל מפעל זהב, או צורף, משיג זהב, ולאחר ייצורו הוא נדרש לקבל את החותמת הפלסטינית באחת ממנהלות המתכות היקרות (המסונפות למשרד הכלכלה), וכך הזהב מולבן ונהיה חוקי ומוצע בשווקים.

אל-חרבאווי טוען שמשמעות ההסכם היא שהממשלה אינה מכריזה שהזהב אינו חוקי, אך מעלימה עין משום שהיא אינה יכולה לספק זהב, כפי שקורה בכל מדינות העולם.

אל-חרבאווי מתאר את תהליך ההברחה כקשה ומורכב, וכי רק מי שיש לו כלים ואמצעים יכול לשאת בהשלכותיו: "אפשר להציע שיתוף פעולה להברחת זהב לאנשים מיוחסים הנכנסים דרך מעבר נהר הירדן (מעבר אלכּראמה, הגבול הפלסטיני-ירדני) ללא בדיקה. לרוב, אף אחד אינו מסרב להצעה זו... זה המצב".

יעקוב שאהין, בכיר לשעבר במנהל המתכות היקרות בגדה המערבית, מאשר את דברי אל-חרבאווי: "נציגויות דיפלומטיות של יהודים דתיים ומחזיקי כרטיס VIP הן המתווך שמבריח זהב לפלסטין; הזהב קטן בגודלו וניתן לשאת אותו בקלות, כך שלא ניתן לשלוט על כניסתו לשטחים הפלסטיניים".

יעקוב שאהין, מנהל לשעבר במנהל המתכות היקרות בגדה המערבית

המתווכים... דיפלומטים ובעלי השפעה

בניסיון להתחקות אחר משלוח זהב שהיה בדרכו מירדן לפלסטין, תיעד התחקיר הברחה אחרת שבית הדין הירדני למכס עקב אחריה (תיק מס' 379/2019). בפרטי כתב התביעה נמצא כי ב־5 במרץ 2016, נשא (א.א.), עובד שגרירות ירדן בישראל, משלוח במשקל 20 ק"ג זהב, בהם 19 מטילי זהב וקילו זהב מעובד, בנוסף ל־310 מכשירים ניידים. העובד החביא את הסחורות בקופסה מתחת לרכבו, החוצה בדרך כלל את גשר אלנבי לעבר המחסום הישראלי בקלות. הזהב המוברח נמצא כאשר החליטו גורמים בצד הישראלי לערוך חיפוש ברכב. 

במקרה אחר משנת 2013 תפסו 152 ק"ג זהב במכונית השייכת לקונסוליה הצרפתית בעת שעברה בנקודת המעבר הישראלית של הגבול עם ירדן. נהג הרכב דאז הודה בהברחת זהב, טבק, וצ'קים במזומן.

באפריל 2023, עצרה ישראל למשך שבועיים את עימאד אל-עודוואן, חבר הפרלמנט הירדני, באשמת הברחת כמויות זהב ונשק מירדן לגדה המערבית.

סאמר פייסל (שם בדוי), סוחר זהב מרמאללה, התייחס בתחקיר לאל-עודוואן, וטען שהברחות הזהב נעשות בעיקר דרך דיפלומטים שאינם נבדקים במעברי הגבול הירדניים והישראליים, ונהנים משירות VIP בשני צדי הגבול, בין אם דרך מעברי הגבול הירדני, או נתב"ג. לדברי פייסל, כל רכב שאינו עובר חיפוש בגבול יכול להוות ערוץ הברחה, "כי הם מרוויחים 5,000 דולרים עבור כל קילו זהב שהם מצליחים להכניס. במידה והסחורה המוברחת נתפסת, האחריות מוטלת בהסכמה מראש על נהג הרכב".

עבד אל-נאבולסי הוא בעל חנות תכשיטים במרכז רבת עמון בירדן, וחבר המועצה המנהלית של הסינדיקט הכללי של בעלי חנויות מסחר ותכשיטנות בירדן. אל-נאבולסי ציין כי לעיתים קרובות המבריחים הם דיפלומטים, והוסיף: "לא כל הדיפלומטים עובדים בהכרח בהברחה, אך חלק מהם עובדים בתחום זה, וזה פוגע במדינה שאליה משתייכים פקידים אלה".

תהליך מסודר וגיוס משתפי פעולה

על פי מקורות מהימנים, תהליך הברחת הזהב מאורגן ושיטתי, ומתחיל מיצואני הזהב ממדינות שכנות המווסתים את זרימת הזהב ומעברו במעברי הגבול, וכלה בסוחרים פלסטינים השולטים בשוק זה.

במסמכים שקיבלנו מאתר "קיסטאס", מופיעים שמות חוזרים ונשנים של ירדנים שהואשמו בהברחת זהב מירדן לפלסטין.

על פי התחקיר, שמו שם מ.א. חוזר ומופיע בשני מבצעי הברחה נפרדים. על פי פרוטוקול בית המשפט, מ.א. היה מעורב במבצע הברחה בשנת 2021 והעיד על בעלות שותפו על זהב מוברח שנתפס בגבול ירדן (שני מטילי זהב 24 קרט, כל אחד במשקל קילוגרם אחד). ובמקרה שני, בשנת 2022, ביקש מ.א. מאדם אחר להעביר כ־67 ק"ג זהב (בצורת מטילי זהב, לירות זהב, וזהב שבור לעיבוד) עבור תמורה כספית.

סתירות עצמיות ברשות הפלסטינית

למרבה האירוניה, הרשות הפלסטינית "נותנת לגיטימציה" להברחות זהב, ומצד שני מכריזה מדי פעם על צעדים למאבק בהברחות. משרד הכלכלה הפלסטיני חותם טונות זהב מדי שנה באמצעות מנהל המתכות היקרות, תמורת מס בגובה שקל אחד לכל גרם. לדוגמא, ההכנסות בשנת 2022 הסתכמו ב־17.6 מיליון שקל (כ־4.8 מיליון דולר) מהחתמת כ־18 טון זהב.

   מקור: משרד הכלכלה הפלסטיני

על פי עאדל עזוני, מנהל הלשכה הכללית במשרד הכלכלה, נאלץ משרד הכלכלה להחתים זהב הנכנס באופן לא רשמי בשל חוסר שליטת הרשות הפלסטינית על מעברי הגבול, והיעדר גורם מארגן האחראי לייבוא זהב גולמי, עיבודו, ועיצובו מחדש. עזוני הוסיף כי לפי חוק מס' 5 משנת 1998, תפקיד מנהל המתכות היקרות סובב סביב נושאים הקשורים לחתימת הזהב, בדיקתו וניטורו בלבד. החוק לא מתייחס לאופן ייבוא הזהב ולא לקביעת מחירו.

יחד עם זאת, התנהלות הממשלה הפלסטינית סותרת את התנהלות מנהל המתכות היקרות, שכן היא פרסמה באחת מישיבותיה (ישיבה מס' 131, 8.11.2021) את החלטתה "להילחם בהברחת הזהב דרך מעברי הגבול", שכן "הדבר פוגע בכלכלה הלאומית.

עורכת תחקיר זה בחנה את החלטת הקבינט הפלסטיני שהתכנס ברמאללה בתאריך 10.4.2023 "לחיזוק מאמצי הממשלה להילחם בנושא ההברחות, כולל הברחות זהב, וההפסדים הנובעים מכך לכלכלה הלאומית שלנו".

על פי ההחלטה – שלא פורסמה באתר הקבינט הפלסטיני – נקבע כי יש "להטיל על משרדי האוצר והכלכלה הלאומית, ועל הרשות המוניטרית, משימת גיבוש חזון למאבק בתופעה, ובלבד שתוגש ההצעה, שעשויה לכלול הקמת חברה ממשלתית לייבוא, בתוך תקופה שלא תעלה על חודש". 

נכון למועד פרסום תחקיר זה, לא התקבלה החלטת ממשלה בנוגע להקמת חברה ממשלתית ליבוא זהב. 

"המכס" איננו מודע להברחת הזהב

בזמן שהממשלה מפרסמת החלטות למאבק בהברחות הזהב, רשות המכס הפלסטינית נעדרת מהזירה.

איברהים עיאש, מנהל מחלקת יחסי ציבור ומדיה ברשות המכס, הופתע מהמידע שהוצג לו ואמר: "כל הזהב במדינה מוברח! כיצד? זו הפעם הראשונה שאני שומע על זה!". עיאש הוסיף, "מה שאני יודע הוא ש־"סוחרי הזהב מייבאים או מוכרים את הזהב, והזהב מעובד ומיוצר במפעלים מורשים (...) לא קיבלתי שום מידע אודות זהב שמוברח אלינו".

עיאש הוסיף כי לא הוכח שכל הזהב שנכנס לשטחי הרשות הפלסטינית מוברח, שכן ישנן חנויות המורשות לייבא זהב. לדבריו, רשימה בשמות חנויות אלה נמצאת במשרד הכלכלה.

  איבראהים עיאש מנהל מחלקת יחסי ציבור ומדיה ברשות המכס 

יחד עם זאת, מנהל המתכות היקרות טוען כי יש בידיו רשימה של שמות סוחרים וצורפים העובדים בשוק הזהב בלבד, וסיפק לנו את מספר הסוחרים ובתי המלאכה לזהב, ואת תפוצתם הגיאוגרפית בערי הגדה המערבית.

  שוק הזהב בגדה המערבית. מקור: משרד הכלכלה הפלסטיני

מי אחראי לייבוא הזהב?

על פי הפרוטוקול הכלכלי בפריז שנחתם בין הרשות הפלסטינית לישראל בשנת 1994 ומסדיר את היחסים הכלכליים בין ישראל לפלסטינים, "עתודות מטבע החוץ של הרשות הפלסטינית (כולל זהב) ושל גופים במגזר הציבורי הפלסטיני מופקדים ומנוהלים על ידי הרשות המוניטרית".

יחד עם זאת, הרשות המוניטרית לא מילאה תפקיד זה. בתגובת הרשות המוניטרית לתחקיר עולה ש־"אף אחד מהמוסדות והגופים הממשלתיים במדינת פלסטין מעולם לא החזיק בנכס כלשהו בצורת זהב, שכן כל הזהב בשטחים הפלסטיניים אינו שייך למדינה/ממשלה או למי ממוסדותיה, אלא שייך למגזר הפרטי (יחידים, משפחות, בתי מלאכה, מפעלי וחנויות זהב ותכשיטים)". עוד נמסר מהרשות המוניטרית כי "הצד הפלסטיני הרשמי מעולם לא נקט יוזמה לייבא זהב מחו"ל, לא לצרכי החזקה והשקעה, ואפילו לא למטרות מסחריות, במיוחד מאחר שאין מנגנון רשמי מאושר להסדרת תהליך ייבוא הזהב מחו"ל, בין אם בצורת מטילי זהב, ובין אם בצורת תכשיטים".

בתשובת הרשות המוניטרית לא נכללו פרטים כלשהם בנוגע להחלטת הקבינט הפלסטיני מישיבתו מיום 10.4.2023, למרות שההחלטה הצביעה בבירור על תפקיד הרשות המוניטרית בעניין הגשת הצעה למיגור תופעת ההברחות.

   תגובת הרשות המוניטרית הפלסטינית

לאן נעלם משרד האוצר הפלסטיני?

ראש הפדרציה הפלסטינית למתכות יקרות, מוחמד אל-חרבאווי, רואה במשרד האוצר אחראי חלקית להברחת הזהב בשל חוסר יעילות מערכת החזרי המס לסוחרים, מאחר ולעיתים לוקח שנים להשיג החזרי מס.

במשרד האוצר הפלסטיני סירבו להתייחס לנושא.

במקביל, יעקוב שאהין הבהיר כי מנהל המתכות היקרות הקים ועדות טכניות ומיניסטריאליות לפתרון בעיית הזהב המוברח במשך 20 שנה, בתקווה שאיזשהו גוף רשמי, או בנק, או חברה יקבלו את משימת ייבוא הזהב, וכי משרד האוצר יחזיר הכנסות ממסים, אך לדבריו, טרם התקבלה החלטה בעניין זה.

מנגד, אחמד אל-קוואסמי, יו"ר פורום אנשי העסקים הפלסטיניים וחבר מועצת המנהלים של פדרציית המתכות היקרות, ובעל מפעל זהב, אומר כי הפדרציה דרשה עשרות פעמים לייבא זהב באופן חוקי ולמצוא מנגנון להחזר המע"מ המשולם עליו או מתן פטור ממס זהב, במיוחד שהכנסת הזהב בצורה בלתי חוקית מונעת מענף הזהב לייצא אותו מחוץ לגבולות הרשות הפלסטינית. לדעת אל-קוואסמי, פתרון "בעיה" זו אינו קשה, וכי ניתן לעשות זאת בהסכם דומה לתחום המכוניות המיובאות המשלמות מכס ישירות לקופת הרשות הפלסטינית, ללא קשר למערכת הסליקה. אל-קוואסמי מוסיף כי "העניין אינו מסובך אם הרשות רוצה למצוא לזה פתרון".

"אופן ייבוא הזהב קובע את מחירו. תיתכן עלות גבוהה להכנסת הזהב לשטחים הפלסטינים, ולעיתים העלות נמוכה יותר. זה האינדיקטור למחיר הזהב".

מוחמד אל-חרבאווי, נשיא הפדרציה הפלסטינית למתכות יקרות

"מחיר קו ההברחה"

טארק עבדאללה (שם בדוי), העובד בתחום הזהב, אומר שההבדל במחיר מכונה בעולם המבריחים "מחיר הקו": "כשהסחורה מגיעה, אנחנו לא קונים אותה כפי שהיא במחיר הבינלאומי, אלא מוסיפים לה סכום נוסף, שנקרא מחיר הקו (קו ייבוא הזהב). הירדנים, הפלסטינים והישראלים מקבלים שליש מעלות הקו, ואילו הסוחרים מקבלים שני שלישים. בכל מקרה, הצרכן נושא את העלות הזו".

האזרח הפלסטיני משלם את המחיר 

סוחר הזהב סאמר פייסל (שם בדוי) אומר כי שוק הזהב הפלסטיני נשלט כעת על ידי מספר סוחרים: "הם מייבאים זהב וכופים מחירים על הסוחרים, ולכן מחיר הזהב בפלסטין שונה מהעולם ולא מציאותי".

יעקוב שאהין מסכים לאמירה זו לחלוטין: "הברחות הזהב והלגליזציה שלו מעמידות את השוק המקומי תחת שליטת המבריחים, מבחינת היצע, ביקוש ומחיר, שכן הם שולטים במחירים וכופים אותם על כולם. המחיר גבוה כ־40 עד 200 דולר לפחות מהמחיר העולמי לאונקיה, והצרכן הפלסטיני נושא בהפרש הזה ומשלם אותו ללא כל פיקוח".

עורכת התחקיר תיעדה את פער המחירים במשך ארבעה ימים בחודשים אפריל ומאי 2023. התברר מהתיעוד שהפרש המחירים נע בין 100 ל־220 דולר במחיר אונקיה שוויצרית (מדגם), לעומת המחיר העולמי.