דרוויש, דוואמיש ואילון מאסק - על שירו של מחמוד דרוויש "נאום האינדיאני (לפני האחרון) בפני האדם הלבן"

בשנת 1992, חיבר המשורר הפלסטיני מחמוד דרוויש אוסף שירה שכותרתו "אחד עשר כוכבים", בו ניסה המשורר לספר את סיפור העם הפלסטיני דרך סיפוריהם של עמים ודמויות אחרות. אוסף זה נכתב מתוך כאב אישי ותרבותי, וחורג מסיפורו האישי של דרוויש, ופונה אל תודעתם הקולקטיבית הרחבה של עמים מדוכאים אחרים. שירי האוסף אינם מספרים רק את סיפוריהם של פלסטינים, אלא משקפים גם את מציאותם של עמים נוספים, כמו העם הילידי באמריקה הנלחם בקולוניאליזם ורדיפה. כל סיפור כזה נוגע במאבקים מוסריים, חברתיים ותרבותיים שהפכו למאבקים אוניברסליים, ואינו מוגבל לעם או דמות מסוימים.

"{...} אנא אל תקטול עוד עשב, לעשב נשמה המגוננת בתוכנו
על הנשמה שבאדמה" 

שירו של דרוויש "נאום האינדיאני (לפני האחרון) בפני האדם הלבן", מספק קריאה נוקבת וחדה לפוליטיקה של עליונות אתנית וקולוניאליזם. דרוויש עוסק בשאלות של היסטוריה, פוליטיקה, תרבות, סביבה וזיכרון, תוך שהוא מקבל השראה מסיפוריהם של הילידים האמריקאיים. באופן מיוחד, דרוויש מתמקד בשירו במנהיג האינדיאני, צ'יף סיאטל, שכתב מכתב מפורסם בו הוא מסביר את הקשר הרוחני והאקולוגי של הילידים לאדמתם. כך דרוויש מתאר בעקיפין את הכאב של העם הפלסטיני על אובדן האדמה. בו בזמן, הוא מראה את הקשר בין הסבל הפלסטיני והאינדיאני, תוך הדגשת ההרס האקולוגי הנגרם כתוצאה מהכיבוש ומהקדמה הטכנולוגית. תארו לעצמכם מה דרוויש היה כותב אם היה חי בתקופה שבה אילון מאסק מתכנן טיולים לחלל!

"{...} אינדיאנים מתים טובים יותר
לאדוננו שבשמים מאינדיאנים חיים, אלוהים הוא לבן"

הערעור על העליונות הגזעית

ההקשר ההיסטורי של השיר "נאום האינדיאני (לפני האחרון) בפני האדם הלבן" נוגע למאבקם של הילידים האמריקאיים נגד השפעת הקולוניאליזם, שגרם לאובדן אדמותיהם, תרבותם, וזכויותיהם. השיר מתאר נאום של נציג הילידים בפני האדם הלבן, בו הוא מתמקד בקשר הרוחני והפיזי של הילידים לאדמתם, ומביע את התנגדותו לגזל האדמות ולפגיעה בסביבה והשחתתה.

"אם כך, אנחנו מי שאנחנו במיסיסיפי. נותרו לנו שאריות האתמול,
אבל צבע השמיים התחלף"

מחאת הילידים האמריקאיים אינה רק מחאה פוליטית, אלא עוסקת גם בהגנה על הזיכרון הקולקטיבי, התרבות והקשר המעמיק לאדמה שהיא אינה רק מקור לחיים, אלא גם מקלט לרוחניות ולזהות. לא במקרה בחר דרוויש במילים "לפני האחרון". הוא בחר בכותרת זו כמחאה על איום אובדן הזהות וההכחדה המאיימת על העם הילידי, כשהכובש משמיד את שפתו, מנהגיו, ימיו וחגיו, ואפילו את תווי פניו.

דרוויש בוחר להתמקד בשאלות של כוח, שליטה וגזענות בהקשר אוניברסלי, מעבר לסוגיה הפלסטינית. בשירו, תוהה דרוויש כיצד יכול אדם לבנות את עתידו כאשר מורשת אבותיו נגזלת ממנו. מצד שני, כיצד יכולה חברה לבנות את עתידה כאשר היא מכחידה את הטבע והזיכרון של עמים אחרים. כל אלמנט בשיר, החל מתיאור השמש השוקעת, ועד דימויי הסוסים והעצים, מצביעים על מאבקם של הילידים להגנה על הקשר שלהם עם העולם הסובב אותם מפני מערכות שליטה שמטרתן להשתלט על כלל המשאבים.

"והוא יכול לנתץ את מצפן הים כדי שיתיישר עם משוגות רוח הצפון"
"{...} אבל הוא אינו מאמין שבני אדם
שווים כאוויר ומים מחוץ לממלכת המפּה!"

שומר הזיכרון הקולקטיבי

דרוויש אינו עוסק רק במאבקם הפוליטי והחברתי של הילידים, אלא גם קורא לשימור הזיכרון והתרבות. דימויים כמו "העץ שצומח מתוך האדמה", "הסוס השחור" ו־"השמש השוקעת" אינם רק כלים אסתטיים, אלא גם תיעוד של הקשר העמוק של הילידים עם הסביבה, ועל העובדה שהם בלתי נפרדים ממנה. על פי דרוויש, סבלם של הילידים אינו רק סבלם של אנשים, אלא גם סבלו של טבע, ושל זיכרון המתנגד לניסיונות ההשכחה.

בשירו, דרוויש מדגיש  את הקשר ההוליסטי בין האדם לבין הטבע; קשר שאינו מבוסס רק על תועלתנות חומרית, אלא גם על עקרונות ורגשות רוחניים ותרבותיים עמוקים. כאשר הילידים מאבדים את אדמתם, הם לא רק מאבדים את מקור פרנסתם, אלא גם מתנתקים מזיכרונם, ומהקשר שלהם עם עולמם הרוחני וערכיהם. דרוויש מציע דרך להילחם בהתפשטות הכיבוש על ידי שמירה על הזיכרון הקולקטיבי ושימור הקשר לטבע, וטוען כי רק כך אפשר להתנגד לאובדן ההיסטוריה.

"אבוי! אחי העץ,
עִנו אותך כמו שעִנו אותי,
אל תבקש מחילה
למען מי שגדע את אמי ואמך"

דרוויש שייך למערך הספרות והשירה הפוסט-קולוניאלית, העוסקת בחוויה של עמים שנכבשו, או נדחקו לשוליים. הספרות הפוסט-קולוניאלית מציעה נקודת מבט שונה להיסטוריה המתמקדת בקולות המדוכאים, ולא בקולות הכובשים. שיריו של דרוויש, כגון "נאום האינדיאני", משקפים את רעיונותיהם של סופרים פוסט-קולוניאליים החוקרים את הפערים החברתיים והפוליטיים הנגרמים כתוצאה מכיבוש. הדיאלוג שנוצר בין דמויות היסטוריות – כמו צ'יף סיאטל (שנאבק בכובש הלבן בשנת 1835) – לבין דמויות פלסטיניות כמו דרוויש, יוצר הבנה עמוקה יותר של מהות ההתנגדות. דרך השוואת הסבל, דרוויש מבקש להצביע על הקווים המשותפים בין שני המאבקים. ושוב, לא מדובר רק במאבק על אדמה, אלא על הזכות של כל עם לבעלות של גורלו.

אחת התמות המרכזיות בשיר "נאום האינדיאני" היא האקולוגיה והרס הטבע כתוצאה מכיבוש טכנולוגי. על פי דרוויש, הקולוניאליזם אינו פוגע רק בעמים הנכבשים, אלא גם בטבע, שהוא חלק בלתי נפרד מזהותם התרבותית. הילידים אינם נאבקים רק על אדמתם, אלא גם על שמירת האיזון האקולוגי. ההתפשטות המואצת של הטכנולוגיה הצבאית מובילה לניצול משאבים בלתי פוסק, ולפגיעה חמורה באקולוגיה ובחיים. 

השיר מתעמק במאבק עקרוני המעלה שאלות עמוקות אודות מוסר וזיכרון קולקטיבי. דרוויש מציע דיאלוג עם הקוראים, ומזכיר להם כי הקולוניאליזם מביא לשיבוש אקולוגי שיכול להיות הרסני לכלל האנושות. בכך, הוא משמיע את קולם של המדוכאים כקורבנות של עוולות אקולוגיות שיכולות להוביל להשמדה טוטאלית של הטבע: "איך תוכלו לסחור בשמים? {...} האוויר יקר לאדום העור כי לכל הברואים נשמת-אף אחת, לחיות, לעצים, לאדם".

ביצירתו, "נאום האינדיאני (לפני האחרון) בפני האדם הלבן", מרים דרוויש דגל ומזהיר מפני השפעת הקולוניאליזם על העם הפלסטיני, אך הוא גם קורא לאיחוד העמים המנושלים בעולם. דרוויש אינו שוזר את סיפור העם הפלסטיני עם סיפוריהם של עמים אחרים בלבד, אלא מציע נקודת מבט רחבה יותר, הכוללת את הזיכרון הקולקטיבי, את המאבק האקולוגי, ואת ההתנגדות לשלטון הכובש המנצל את כל משאבי העולם למטרותיו. המאבק המוצג בשיר מדבר על הצורך להילחם על שמירת הזהות, התרבות והקשר עם הטבע, כדי לא להיכחד או להישכח בתוך הכיבוש.

"כאן נצחו זרים את קליפת החיטה שבנו, והניחו כבלים לדואר ולחשמל
{...} תייסדו את עולמכם על חרבות עולמנו: מקברינו תפרצו דרך
לשגר לוין לחלל. זהו זמן התעשיות, זהו זמן
המתכות- מחתיכת פחם תזרח השמפניה של החזקים.
שם יש מתים והתנחלויות, מתים ובולדוזרים, מתים
ובתי חולים, מתים ומסכי רדאר העוקבים אחר מתים
שמתים יותר מפעם אחת בחיים
{...} אל איזה תהום לוקח הרובוט הזה החמוש במטוסים
ונושאת מטוסים את האדמה?" 

*סמאח בסול, פובליציסטית, מבקרת וחוקרת קולנוע.

** "נאום האינדיאני (שלפני האחרון) בפני האדם הלבן" - מחמוד דרוויש.(1992) בתוך: "חמישים שנות שירה". תרגום, מבוא והערות ראובן שניר (2015). עמ' 294-301.