התפרצות מחלות עור בקרב אסירים פלסטינים בבתי כלא ישראלים היא הזדמנות לענישה

פורסם לראשונה על ידי מגזין +972

פניו חיוורים ושברירים. יש לו עין תותבת וזקן פרוע. גופו הכחוש מעיד על ההזנחה והעינויים שחווה בכלא הישראלי. "תתרחקו", הוא צעק לעבר הקהל הנלהב שהקיף אותו עם שחרורו מהכלא. "אני לא יודע מאיזו מחלה אני סובל, יש לי פריחה ואני לא יכול להסתכן בלחיצת ידיים". למרות זאת, הוריו המשיכו לחבק אותו, מוצפים ברגשות. הוא התכווץ והתעקש בחשש שלא יגעו בו.

מועאד עמארנה, צלם עיתונות פלסטיני מהגדה המערבית, שוחרר מכלא קציעות בחודש יולי. אלימות מדינת ישראל לא היתה זרה לעמארנה, עוד לפני מעצרו: בשנת 2019, בעת שסיקר הפגנות נגד מפעל ההתנחלויות, חייל ישראלי ירה בפניו וגרם לו לאבד את עינו השמאלית. יחד עם זאת, שום דבר לא יכול היה להכין אותו לתשעת החודשים המייגעים שהוא בילה במעצר מנהלי – מאסר ללא כתב אישום או משפט – שבמהלכם הוחזק בתנאים קשים, עבר התעללות, ונמנע ממנו טיפול רפואי, למרות שהוא חולה סוכרת.

עמארנה הוא אחד ממאות אסירים פלסטינים ששוחררו לאחרונה מבתי הכלא בישראל, שגופם הרזה מוכה גרדת, גירוד חמור ופריחה שלעתים קרובות מחמירים בלילה ומחריפים בחום הקיץ. התפרצות הגרדת דווחה בבתי כלא רבים, בהם קציעות, נפחא, רמון בנגב, עופר בגדה המערבית, מגידו, שאטה וגלבוע בצפון. ישראל לא סיפקה נתונים אודות מספר האסירים שנדבקו.

מנתוני שירות בתי הסוהר (שב"ס) עולה שבשנה האחרונה גדלה אוכלוסיית בתי הסוהר באופן משמעותי: מ־16,353 אסירים בשישי באוקטובר 2023, ליותר מ־21,000 אסירים ביוני 2024. כמחצית האסירים, כ־9,900 בעת כתיבת שורות אלה (ספטמבר 2024), מוגדרים כאסירים "ביטחוניים", ויותר מ־3,300 מהם מוחזקים במעצר מנהלי.

לאחר השביעי באוקטובר ועם הזינוק החד באוכלוסיית בתי הכלא, הורעו התנאים בבתי הכלא בישראל באופן דרסטי. במשך 11 חודשים, התמודדו אסירים עם עינויים והתעללות שהביאו למותם של לפחות 18 אסירים, הוגבלו לפריט לבוש אחד, נאסר עליהם לרכוש שמפו או סבון, וקיבלו גישה מוגבלת מאד למקלחות. מתקני כביסה נאסרו לחלוטין. יתר על כן, השעיית ביקורי המשפחות ביטלה את האפשרות לקבל בגדים נקיים, סדינים ומגבות מבחוץ.

ב־16 ביולי 2024, קואליציה של חמישה ארגוני זכויות אדם ישראליים הגישה עתירה לבג"ץ בדרישה להתערבות דחופה של שב"ס ומשרד הבריאות כדי לטפל בהתפרצות המדאיגה של מחלת הגרדת ממנה סובלים אסירים פלסטינים, בעיקר אלה הכלואים ביחידות הביטחוניות. לפי הדוח, לעתים קרובות נמנע מאסירים טיפול רפואי, וביקורי רופאים בבתי כלא הפכו נדירים יותר ויותר.

רופא העור, ד"ר אחסאן דקה, ציין בעתירה כי ניתן לטפל בגרדת ביעילות, אך בלימת ההתפרצות דורשת תנאי מחיה סניטריים. הימנעותו של שב"ס מלעשות כן מצביעה על כך שהתפשטות המחלה בקרב האסירים הפכה, למעשה, לחלק מעונשם.

"יצאתי מהגיהנום"

במאי 2023, מוחמד אל-באז, בן ה־38 משכם, נעצר ונכלא במעצר מנהלי בכלא קציעות בנגב, מבלי שהוסבר לו מדוע. אל-באז בילה בעבר יותר מ־16 שנים בבתי כלא ישראליים מאז שהיה בן 17, אך חוויותיו בעבר החווירו בהשוואה למה שעתיד היה לבוא אחרי השביעי באוקטובר.

זמן קצר לאחר המתקפה של חמאס על ישובי הדרום, אישרה הכנסת חקיקה המאפשרת לשר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, להכריז על מצב חירום בבתי הכלא בישראל. עם כניסתו לתפקיד בתחילת השנה שעברה, בן גביר כבר החל לממש את חזונו הנוקשה יותר כלפי הפלסטינים הכלואים. עם זאת, כשהוא חמוש בתקנות החירום החדשות שהוטלו בזמן המלחמה, הוא מיהר לצופף את מתקני השב"ס ולקצץ עוד יותר בזכויותיהם של העצירים הפלסטינים.

אל-באז, ששוחרר במאי השנה, לא היה מעודכן במה שמתחולל מחוץ לכותלי הכלא. הדבר הראשון ששב"ס עשה אחרי השבעה באוקטובר היה להוציא את כל מקלטי הרדיו והטלוויזיה מהתאים, לנתק את החשמל, ולהגביל את האסירים לשעה אחת בלבד של מים ביום, באופן קולקטיבי. "דמיינו 15 אסירים בתא שמקבלים מים למשך שעה אחת בלבד דרך ברז ואסלה, ושכל האסירים צריכים להשתמש בהם לכל הצרכים שלהם", אמר אל-באז ל־972+.

כמו כל האסירים, נאסר על אל-באז בעת מעצרו לצאת מתאו. אסירים לא קיבלו את השעה הרגילה בחוץ, חדרי כביסה נסגרו והוסבו לתאים כליאה נוספים, ביקורי משפחות נאסרו, ולכן אסירים כבר לא יכלו לקבל בגדים חדשים מבחוץ.

"העור שלי לא ראה אור שמש ולא נשם אוויר במשך שמונה חודשים", אמר אל-באז. "אולצתי לישון על אותו מזרן בלי סדינים ובלי כרית, להתקלח במים קרים ללא שמפו או מגבת, ואולצתי ללבוש מחדש את בגדיי המלוכלכים על גופי הרטוב בחורף ובקיץ. זה מראה על כוונה שיטתית להפיץ מחלות בקרב האסירים באמצעות היגיינה לקויה".

לפי נאג'י עבאס, מנהל מחלקת האסירים והעצירים בארגון רופאים לזכויות אדם, המקרה הראשון של גרדת דווח לארגון באמצע פברואר 2024. אסיר בשם מוחמד שוקייר נעצר באלימות בחודש מאי וקיבל חולצת כלא, שלדבריו כבר הייתה מלוכלכת. תסמיני המחלה החלו להופיע עד מהרה על עורו, והוא נלקח למרפאת הכלא ואובחן.

ארגון רופאים לזכויות אדם דרש משב"ס לספק לשוקייר תרופות, ולכן הוא קיבל משחה לטיפול בתסמינים, אך הסביבה שבה הוא שהה לא עברה חיטוי וחבריו לתא לא טופלו, אז זה לא עבד. "משחה לבדה לא מספיקה, כי הקרדית שגורמת למחלה חיה על משטחים עד 36 שעות והאדם יכול להידבק מחדש", הסביר עבאס.

אל-באז סיפר כאשר אסיר הראה תסמינים של גרדת, שב"ס לא הוציא אותו מהתא ולא נקט באמצעים אחרים כדי למנוע את התפשטות המחלה בקרב חבריו לתא. "הם אפילו העבירו אסירים נגועים במחלה לתאים שהיו בהם אסירים בריאים, ובכך גרמו לכולם להידבק", אמר אל-באז.

"זו המחלה הקשה ביותר שראיתי מעודי, לא כמו כל מחלה אחרת", המשיך אל-באז בקול מוכה יגון. "זה מתחיל בפצעוני עור קטנים שמתפשטים בכל הגוף, ומתפתח לגירוד בלתי נסבל. דיממתי בכל הגוף מהגירוד והשריטות הבלתי פוסקים. אם אתה מבקש ללכת למרפאת הכלא, הם מרססים אותך בגז מדמיע [כעונש] או מוציאים אותך החוצה כדי להכות אותך מול כל התאים".

אל-באז לא קיבל כל טיפול נגד גרדת במשך כל השנה שבילה בכלא קציעות. ואכן, אסירים ביטחוניים דיווחו כי אין גישה למרפאות הכלא או לרופאים בכל מצב רפואי כלשהו. "באמתלה של המלחמה המתמשכת, שב"ס מונע אפילו מחולי סרטן טיפולים חיוניים במשך חודשים".

כמו עמארנה, גם אל-באז היה כמעט בלתי ניתן לזיהוי כשיצא מהכלא: בין אוקטובר למאי, הוא השיל 60 ק"ג ממשקלו. מיד עם שחרורו הוא מיהר לקבלת טיפול רפואי, אך מכיוון שעדיין נשא את המחלה, הוא הדביק בשוגג את אשתו ואת שני תינוקותיו התאומים.

גם עם היעלמות הגרדת אט אט מגופו, תהיה השפעה פסיכולוגית מתמשכת לעינויים שעבר אל-באז בקציעות. תקרית מסוימת בלילה קר ב־22 באוקטובר 2023 לוכדת את הזוועה וטורדת את מנוחתו: לפי אל-באז, הסוהרים הפשיטו את האסירים לחלוטין, אזקו את ידיהם וקשרו את רגליהם כדי שסוהר יוכל להשתין עליהם.

"רוב האנשים מתביישים לפרט את מה שעברנו", אמר. "אסירים רבים נאנסו בחפצים שונים; סוהרות התבוננו, צחקו והשתעשעו בגופנו העירום. הם נהנו לענות ולהשפיל אותנו. זה הזכיר לי את כלא אבו גרייב, או אפילו משהו יותר גרוע. הם הכו אותנו כל היום בתורות מ־9:00 בבוקר עד 23:00 בלילה. אני לא מאמין למה שעשו לנו. זה יישאר חקוק בזיכרוני לנצח. יצאתי מהגיהינום".

"הם ראו שומרים שנדבקו"

לפי ארגון רופאים לזכויות אדם, גרדת פרצה ברוב מתקני הכליאה בישראל. לדברי עבאס, "עורכי דין מעידים שבחלק מבתי הכלא, סוהרים נראים עוטים כפפות לידיהם כשהם מביאים אסירים להיפגש איתם כדי לא לבוא במגע ישיר עם האסירים. "אין לנו נתונים ברורים, אבל אסירים סיפרו שראו סוהרים שנדבקו במחלה".

"שב"ס טוען שהמחלה הוכנסה לבתי הכלא על ידי העצורים מעזה, וזה לא נכון, כי האסירים בעזה מופרדים משאר האסירים", המשיך עבאס, "וגם אם זה היה המצב, לא מדובר במי הביא את הזיהום לבתי הכלא, אלא במה שניתן לעשות כדי לסיים את ההתפרצות הנוכחית".

במקום לשפר את תנאי הכליאה, להפחית את הצפיפות, ולטפל ביעילות במגפת הגרדת, שב"ס מגביל עוד יותר את הביקורים מבחוץ. בהודעה משותפת שפרסמו בשלישי בספטמבר 2024 מועדון האסיר הפלסטיני והוועדה לענייני כלואים, צוין כי שב"ס הודיע לעורכי דינם כי ביקורים מתוכננים מבוטלים בבתי הכלא נפחא ורמון, ללא ציון תקופה, באמתלה של הטלת בידוד על כל אגפי בתי הכלא כדי לשלוט בהתפשטות המחלה.

"אחרי השביעי באוקטובר, ישיבות בית המשפט מתקיימות בדרך כלל בזום", אמר ג'מיל סעדה, ראש היחידה המשפטית בוועדה לענייני כלואים, ל־972+. "עבור אסירים עם גרדת, המפגשים מבוטלים, או שבית המשפט מקיים את הישיבות ללא נוכחות האסירים".

בינתיים, אל-באז עדיין מתמודד עם היקף הדה-הומניזציה שעמה התמודד בתקופת מאסרו בכלא קציעות. "אסירים הם בני אדם. הם לא על-אנושיים שיכולים לסבול כל דבר ופשוט צריכים להשלים עם ההתעללות כי אין להם אפשרות אחרת".