חג מולד ללא ילדים

באזור שלא ידע שמחה מאז השביעי באוקטובר, ראמז אל-סורי ורעייתו נכחו במיסת חג המולד בכנסיית המשפחה הקדושה, הידועה בשם "מתחם מנזר הלטינים" במרכז רצועת עזה. זהו חג המולד השני שעובר על בני הזוג מאז המלחמה על עזה.

במיוחד בחג המולד, ראמז מוצף בגעגועים ובכאב עמוק בעקבות הטרגדיה שהרסה את חייו. השנה, אין לו ילדים להעניק להם מתנות לחג, שיחכו לחג לבוא. הוא לא ישיר עם סוהיל, ג'ולי ומג'ד, לא ישחק עימם בחצר הבית ולא ילך איתם למיסה של חג המולד בבוקר החג. השנה, הוא ואשתו הולכים למיסה לבד. שניהם ניחמו זה את זה, בוכים ומחובקים לאורך כל הדרך.

בתפילה הם מוצאים מעט נחמה, שמרגע לרגע מקלה במעט על המחנק הנורא שהם חשים, ואל זיכרונותיהם היפים של שלושת ילדיהם. ראמז שב ומדבר על כך ש"היו לנו ילדים אהובים שישראל רצחה. הם היו כמו ציפורים קטנות החגות בחלל ביתנו, והיו עפות על כתפינו בדרכנו לכנסייה בבוקר חג המולד".

סוהיל (14), ג'ולי (12) ומג'ד (11) – שלושת ילדיהם של בני הזוג אל-סורי – נהרגו יחד עם 12 בני משפחתו של ראמז. בין ההרוגים הייתה גם משפחה שלמה, כשהילד הבכור היה בן 10 בלבד, והקטן ביניהם בן חודשיים.

"אין מקום למחשבה, זה רק ניסיון לחפור מתחת להריסות של הנפש"

זה התרחש ב-19.10.2023, כאשר מאות נוצרים, שנעקרו מבתיהם לאחר שישראל הרסה אותם, מצאו מקלט בכנסיית פורפיריוס הקדוש, הכנסייה העתיקה ביותר בעזה שנבנתה לפני 1,600 שנה. עזתים נוצרים, שבחרו בפנייה לכנסייה מתוך אמונה שהיא תספק להם ביטחון ושישראל לא תעז לפגוע בה, גילו עד מהרה שזו הייתה אשליה. ישראל הפגיזה אחד מארבעת מבני הכנסייה, וההפגזה הישראלית הובילה לאסון כבד – היא גבתה את חייהם של שלושת ילדיו של ראמז.

סנטימטרים בודדים הפרידו בין ראמז ילדיו ולמוות שלהם. בזמן שהוא ואשתו היו בחדר הסמוך עם אביו החולה, פגע טיל ישראלי בחדר בו שהו שלושת ילדיו. "היה חושך מוחלט, ואבק הריסות סמיך. הטראומה לא התרחשה ברגע ההפגזה – לא היה לה מקום! כולם ניסו לחפור בידיהם מתחת להריסות כדי למצוא את אהוביהם. לא הייתה שום מחשבה אחרת".

ראמז החל לחפור בציפורניו בין ההריסות עד שהן נשברו ואצבעותיו נפגעו. הוא ידע היטב היכן נמצא סוהיל הקטן. הוא הבחין בכפות רגליו הקטנות של בנו בין ההריסות וניסה להרים מעליהם את ההריסות, בעוד דמעותיו זלגו ללא שליטה. כשהצליח לשחרר את גופו הקטן מההריסות, הילד נשם את נשמתו האחרונה בחיקו של אביו שבור הלב.

ראמז מספר שמעולם לא חשב שזוועה כזאת תקרה למשפחתו, אף על פי שהמוות תמיד היה חלק מנוף החיים בעזה. בהתחלה, חשב שמדובר בסיוטים והזיות שיתעורר מהם בכל רגע. "הלוואי שזה רק סיוט שאתעורר ממנו תכף, ואמצא את ילדיי חוגגים את חג המולד מסביבי".

קול הפגזות במקום פעמוני הכנסיות

מתוך אוכלוסיית רצועת עזה, המונה 2.3 מיליון פלסטינים, כ-12,000 הם נוצרים — כ-0.05% בלבד. על פי סוכנות הידיעות הפלסטינית הרשמית (וופא), הנוצרים בעזה משתייכים לשתי עדות עיקריות: יוונית-אורתודוקסית וקתולית. רובם שייכים לעדה היוונית-אורתודוקסית, ומתגוררים באזורים שונים בעיר עזה, בין חולות העיר, הנמל הדרומי ותל אלהווא. הנוצרים בעזה עוסקים במגוון תחומים מקצועיים, ביניהם הוראה, עבודות ציבוריות, צורפות ורפואה.

בערב חג המולד השנה, לא נשמעו פעמוני הכנסיות, אלא את הדהוד ההפגזות. נרות הודלקו לעילוי נשמות השהידים, בעוד שישראל מסרבת לכבות את אש הפגזים, הטילים והמל"טים. חג המולד לא נחוג בעזה. המאמינים השתמשו בחג לתפילה אינטנסיבית לעילוי נשמות הקורבנות ולפרקי בכי ארוכים, בניסיון להקל מעט על הכאב הבלתי נסבל.

רבים מהחברים של ראמז נפלו במהלך המלחמה האחרונה, גם את בניין בית ההשקעות שהקים ברחוב עומר אל-מוכתאר במרכז רצועת עזה, ישראל הפציצה בינואר 2023. בית המשפחה בשכונת אל-סברה נפגע מהפצצות ונהרס באופן חלקי. כך הפך ראמז לא רק לעקור אלא לחסר כל שאיבד כל מה שהשיג בעמל רב כל חייו, מה שנשאר לו עכשיו אלו רק זיכרונות מחיים אחרים.

בחג המולד של 2022, ערב המלחמה, בתי הנוצרים בעזה היו מלאים באווירת החג. שווקי העיר עוטרו בקישוטים צבעוניים וילדים קטנים צעדו בבגדי חג. כל שנה, בתחילתה, היה עולה הריטואל המתיש של בקשות אישורי יציאה לגדה המערבית, כדי לחגוג את החג בבית לחם. אף על פי שההגעה לשם כרוכה בקשיים רבים ובבירוקרטית כיבוש מכבידה, ברגע שהיו מגיעים לבית לחם, כל תלאות הדרך נשכחו וכולם התמלאו בשמחת החג.

לא כך היה המצב עבור כל הנוצרים בעזה, ולמעשה לא כך עבור כל תושבי הרצועה. משפחת אל-סורי הייתה אחת המשפחות הבודדות שהצליחו לצאת מרצועת עזה הנצורה. ראמז, האב השכול, מתאר את ביקורו המרגש עם משפחתו בכנסיית המולד בבית לחם, כאירוע מכונן. שם התפללו יחד, ולאחר מכן המשיכו לכנסיית הקבר בירושלים. הם ביקרו את קרובי משפחתם, שרו שירי חג, שיחקו בחצרות מסגד אלאקצא וטעמו ממטעמים שהיו חלק בלתי נפרד מחוויית החג — מטעמים שהיום נראים כה רחוקים ובלתי נגישים, כל זאת בשל המצור הישראלי ההרמטי על רצועת עזה.

ברצועת עזה כיום ישנה כנסיית פורפיריוס הקדוש השייכת לעדה היוונית-אורתודוקסית, וכנסיית המשפחה הקדושה השייכת לעדה הקתולית. אלה הן שתי הכנסיות הפעילות היחידות כיום ברצועת עזה, והן נותנות מקלט לכמעט 1,000 עקורים נוצרים שפינו את בתיהם מתחילת המלחמה על עזה.

רבים מהמקומות והמוסדות השייכים לנוצרים בעזה היו יעד לתקיפות ישראליות ב־15 החודשים האחרונים, מהם בית חולים אלאהלי אלמעמדאני (בית החולים העממי הבפטיסטי), ומתחם כנסיית פורפיריוס הקדוש, והמרכז התרבותי והחברתי הערבי האורתודוקסי, ובית ספר נזירות הרוזארי, וכנסיית המשפחה הקדושה, ומנזר נזירות אלמחבה, וימק"א, ועוד.

חיים על אדי הזיכרונות

היום, אל-סורי מעביר את זמנו בנסיון להעביר את תחושת הכאב בעבודת צדקה. הוא פוקד את חדרי החולים והפצועים בבית החולים אל-אהלי אל-מעמדאני, מבקר את משפחות העקורים ברחבי עזה, ומגיש להם משלוחי אוכל בסיסי. למרות העצב המשתק שמלווה אותו, הולך ראמז בכל ערב, לאחר השקיעה, אל כנסיית פורפיריוס הקדוש, שם הוא שוהה שעות רבות, קרוב למקום שבו הפגזות ישראליות לקחו ממנו את שלושת ילדיו, את חייו וכל מה שהוא אי פעם היה.