בתי הקברות בעזה: מקלט לחיים בין המתים

"איפה את גר"

-אני גר בבית קברות.

משפט זה, שלכאורה נשמע כמו סצנה בדיונית, משקף את מציאותם הכואבת של תושבים ברצועת עזה, שבה הפכו בתי הקברות למקלט למשפחות שנעקרו מבתיהן בעקבות ההרס המתמשך מאז תחילת מלחמת ההשמדה. משפחת אבו ג'אמוס היא אחת מני רבות שנאלצה לקבוע את מושבה בלב בית הקברות "אלנמסאווי" שבח'אן יונס, לאחר שביתם נחרב כליל בהפגזות בדרום הרצועה.

חיים בין הקברים
יסמין אבו ג'אמוס, אישה עיוורת ואם לשתי בנות קטנות – רוואן בת הארבע ותהאני בת השנתיים – מתגוררת בתנאים קשים וחסרי כל במרכז בית הקברות. "מעולם לא חשבתי שאחיה בין הקברים" היא אומרת "המקום מפחיד ומלא חרקים וכלבים תועים, אבל לא נותרה לנו ברירה" הפחד של יסמין אינו נח רק בלילות, אלא מלווה אותה בכל רגע בין המצבות, בעוד קולות טקסי קבורה בלתי פוסקים מהדהדים באוזניה.

האוהל שבו מתגוררת משפחתה אינו מספק את הצרכים הבסיסיים ביותר. המזרונים והשמיכות שחוקים, ואינם מגינים על המשפחה מהקור העז "אני חוששת כל לילה לשתי בנותיי" מספרת יסמין "הזבובים מטרידים אותן, ואני לא יכולה לראות כדי להרחיק אותם."
האוהל חשוף לנוף המצבות שמסביב, וקולות היבבות של קרובי השהידים נשמעים דרך החלונות "אני מודה לאל שאני עיוורת ולא רואה את מראות הקבורה, אבל הקולות נחקקים בי לעד" היא מוסיפה.

מציאות בלתי נתפסת זו ממחישה את חוסר האונים של משפחות רבות ברצועת עזה, שמצאו את עצמן, בעל כורחן, חיות בין הקברים.

משפחת אבו ג'אמוס אינה לבד, סיפורים דומים נשמעים בכל פינה בעזה, ומעידים על מציאות קשה ובלתי נתפסת. לפי נתונים עדכניים, אלפי משפחות נעקרו מבתיהן בשל ההפגזות הישראליות החוזרות ונשנות, יסמין מתארת את החוויה המטלטלת שעברה משפחתה: "עקרנו מאזור 'בני סוהילה' אחרי שביתנו נהרס כליל. ניסינו לשהות במקומות שונים, אך הכיבוש לא הותיר לנו ברירה. בילינו 15 ימים בדרכים ללא מחסה, עד שמצאנו את עצמנו בבית הקברות הזה. המסע היה קשה במיוחד עבורי, מאחר שאני עיוורת וזקוקה לעזרה מתמדת. בעלי, שבדרך כלל מסייע לי, מתקשה בעצמו להתמודד עם הכאוס המשתולל סביבנו".

מחסור והישרדות בין קברים
בנוסף למציאות הקשה בלי שום מכסה מעל הראש, משפחות אלו שאיבדו את כל עולמן אינן זוכות  גם לדברים בסיסיים, אפילו הסיוע ההומניטרי, המגיע לעיתים רחוקות, אינו מספק את הצרכים הדחופים.  יסמין מספרת בעצב על הימים הראשונים בבית הקברות: "כשהגענו לכאן, לא היה לנו אפילו כיסוי להגן על ילדינו מהקור. כיום, אנו תלויים בעזרה משכנינו באוהלים הסמוכים לאספקת צרכים בסיסיים".

הטרגדיה במספרים: מימדי האסון ברצועת עזה

על פי דוח הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה, מספר העקורים ברצועת עזה עולה על חצי מיליון מאז תחילת המלחמה. הדוח מגלה כי 70% מהעקורים חיים בתנאים בלתי אנושיים – במרכזי קליטה עמוסים לעייפה או במקומות שאינם ראויים למחיה, כדוגמת בתי קברות. בנוסף, הדוח מצביע על הרס נרחב בתשתיות החיוניות, מה שהחמיר את מצוקת האוכלוסייה האזרחית והוביל להתמשכות המשבר ההומניטרי.

משבר הבריאות והמחסור המשווע
האתגרים בסקטור הבריאות מדגישים את עומק הטרגדיה. מחסור חמור בתרופות ובציוד רפואי פוגע במיוחד בעקורים, ביניהם חולים כרוניים ופצועים מההפגזות. אחד הרופאים בבית החולים "אלשיפא" מתאר את המצב: "אנחנו עובדים בתנאים בלתי אפשריים. המחסור בציוד ובכוח אדם רפואי הופך את המשבר לקטסטרופלי."

חיים בצל המצוקה
רוואן ותהאני, בנותיהן הצעירות של יסמין, סובלות מתת-תזונה ומהיעדר טיפול רפואי הולם "אני חסרת אונים כשאני רואה אותן סובלות," משתפת יסמין. מחלות הנגרמות מעקיצות יתושים ותזונה לקויה פוגעות בהן, בעוד המשפחה נאבקת לשרוד.

הבגדים הבלויים של הבנות משקפים את המצוקה בה המשפחה שרויה. "בעלי יוצא כל בוקר מוקדם בחיפוש אחר מזון, אך לרוב חוזר בידיים ריקות," מוסיפה יסמין, המנסה לשמר את התקווה בתנאים בלתי אפשריים.

משבר מתמשך: השלכות ארוכות הטווח של המלחמה בעזה

דוחות שונים חושפים כי המחסור במזון וזיהום מי השתייה מובילים לעלייה משמעותית במקרי תת-תזונה בקרב ילדים ברצועה. ארגונים בינלאומיים מדווחים על השפעות ארוכות טווח למלחמה על הילדים, ובהן עלייה חדה במחלות נפשיות כמו דיכאון והפרעת דחק פוסט-טראומטית. אחד הפסיכולוגים בעזה מתאר את המציאות העגומה: "הילדים כאן חווים טראומות תכופות המקשות עליהם לחזור לחיים נורמליים. אנו זקוקים לתוכניות תמיכה נפשית דחופות כדי להציל דור שלם."

אנשים עם מוגבלויות: התמודדות כפולה
האתגרים הניצבים בפני אנשים עם מוגבלויות בעזה התעצמו בעקבות העקירה וההרס. רשת הארגונים האזרחים הפלסטינים מדווחת על היעדר נגישות לצרכים בסיסיים כמו מים, מזון ותרופות עבור אוכלוסייה זו. מנכ"ל הרשת, אמג'ד אלשווא, מתריע: "התוקפנות הישראלית הובילה להרס תשתיות, מה שהחמיר את סבלם של אנשים עם מוגבלויות. אנו זקוקים להתערבות בינלאומית דחופה כדי לספק הגנה ותמיכה לקבוצה פגיעה זו."

השפעת הפסקות החשמל
אלשווא מדגיש כי הפסקות החשמל התכופות מסבכות את חייהם של אנשים עם מוגבלויות אף יותר. היעדר יכולת להפעיל ציוד רפואי ומכשירי עזר הכרחיים מציב אותם בסיכון גבוה. "רבים איבדו את עזריהם הרפואיים במהלך העקירה או ההפגזות," מוסיף אלשווא "והדבר הופך אותם לפגיעים אף יותר לסכנות בריאותיות."

השלכות המלחמה המתמשכות: זעקת עזה לעולם

סיפורה של משפחת אבו ג'אמוס משקף את הטרגדיה האנושית ברצועת עזה ומדגיש את הסבל המתמשך של תושביה. לפי דוחות בינלאומיים, הסיוע שהעניקה הקהילה הבינלאומית נותר מוגבל, בעוד ההרס והפגיעות באזרחים נמשכים בשל התוקפנות הישראלית. יסמין, תושבת בית הקברות, משתפת בכאב: "כל מה שאני רוצה זה לחיות חיים הגונים עם בנותיי הרחק מהקברים. האם זה יותר מדי לבקש? החיים כאן הפכו לגיהינום, אך אני נאחזת בתקווה."

הדרישה להגנה וזכויות
העקורים ברצועה זקוקים למי שישמיע את זעקתם וידרוש את זכויותיהם. יסמין מוסיפה: "המסר שלי לעולם: אל תשכחו את עזה! אנחנו בני אדם החיים בתנאים בלתי אפשריים. אנו זקוקים להגנה בינלאומית ולהבטחת זכותנו לחיים בכבוד."

צורך בהתערבות בינלאומית
לנוכח מציאות זו, ישנו צורך דחוף בהתערבות בינלאומית מקיפה שתתמודד עם שורש הבעיה. התערבות זו צריכה להתחיל בהפסקה מיידית של המלחמה והפגיעה באזרחים. באספקת משאבים דחופים לטיפול בעקורים ושיקום תנאי המחיה הבסיסיים. ובניית עזה מחדש ופיתוח תוכניות המבטיחות את זכויותיהם של הפלסטינים לחיים בטוחים ומכובדים.

אין סוף לסיפורי הסבל בעזה, אך התקווה ממשיכה לדלוק כקרן אור קלושה בחשכה. השאלה הנשאלת כעת היא: האם קריאות אלה להתערבות בינלאומית יזכו למענה? או שעזה תמשיך להיות שבויה בטרגדיה שאין לה סוף נראה לעין? הסיפור של עזה הוא לא רק סיפור של כאב, אלא גם של עמידה איתנה. זוהי קריאה לעולם לפעול לפני שיהיה מאוחר מדי.