חג המים השבועי

זמן לא רב לאחר מתקפת הפתע שביצע חמאס בשביעי באוקטובר נגד ישראל, החליט שר הביטחון יואב גלנט להטיל מצור כללי על רצועת עזה. בשמיני באוקטובר, הופיע גלנט בפני התקשורת והכריז: "אנחנו מטילים מצור מוחלט על העיר עזה – אין חשמל, אין מזון, אין מים, אין דלק."

הצהרה זו, בנוסף להוראת שר התשתיות ישראל כץ לנתק לאלתר את כל אספקת המים לרצועה, הייתה הודעה רשמית מצד ישראל על תחילת יישום מדיניות ענישה קולקטיבית נגד הפלסטינים בעזה.

מאז השמיני באוקטובר 2023, חיים הפלסטינים ברצועת עזה בתנאים הומניטריים קשים ביותר, המתבטאים במדיניות החשכה, הרעבה, צמא ורישוש, מה שהפך את החיים בעזה לגיהינום מתמשך, ולסיוט שאין לו סוף, ומעגל סגור של המתנה וזמניות.

מאות אלפי העזתים הלכודים בצפון ודרום רצועת עזה סובלים ממחסור חמור במי שתייה. כיום אין מקורות אספקה המחברים בתים ומתקנים למים או לחשמל, אם בכלל הבית נשאר על תילו, שכן רוב האוכלוסייה נעקרה ונמצאת באוהלים בדרום הרצועה.

לדברי ממלא מקום ראש רשות המים, זיאד אלפוקהא'א, המלחמה פגעה בתשתיות, ויותר מ־85% מהמתקנים והנכסים בתחום המים והתברואה הושבתו לחלוטין או חלקית וזקוקים לשיקום מקיף.

דועא'א ח'אלד תושבת דיר אל-בלח שבדרום הרצועה מספרת על משבר חיבור המים לבתים: "בכל מקרה, אנחנו לא צריכים להתלונן יותר מדי. לפחות אנחנו גרים בבתים שלנו. האסון האמיתי הוא אסונם של העקורים הנמצאים באוהלים, שאין להם אפילו חבית קטנה למלא מים, ולא מקור יציב לאספקת מים, שכן הם צריכים לצאת כל בוקר לחפש מים בעצמם".

עזה הסתמכה על אספקת מים, חשמל ודלק מישראל, שכן הייצור המקומי עדיין קטן מאד. הרצועה נשענת על מיכל מי התהום הנשלט לחלוטין על ידי ישראל. לפי דוחות הלשכה הפלסטינית המרכזית לסטטיסטיקה ורשות המים הפלסטינית, הרצועה נשענת גם על שלושה מתקני טיהור מים.

"לפעמים אני חושב על התור לקבלת מי שתייה. זה לא הגיוני שבשנת 2024 אני צריך להיאבק כדי להשיג קצת מים" מסביר אשרף איבראהים, תושב מדרום עזה "הייתי צריך להיות במקום אחר עכשיו, לעשות משהו משמעותי".

בעוד שנגישות למים היא נושא שעמים ומדינות בעולם כבר לא דואגים לגביו זה כבר עשרות שנים, זוהי אינה המציאות ברצועת עזה. ישראל ממשיכה לנהוג כלפי העם הפלסטיני ברצועת עזה באמצעות בידודו מהעולם ושימוש בכלים של ענישה קולקטיבית, כגון הרעבה, צמא, רישוש, ודה-הומניזציה. כל זה הוביל למצב הרסני ברצועת עזה.

חג המים השבועי 

תושבי עזה נלחמים על קיומם ברצועה, ונחושים ליצור חיים יש מאין. ייתכן שמי שחי באירופה, לדוגמא, לא יאמין שיש אנשים בדרום עזה שהמים מגיעים אליהם רק יומיים בשבוע, ושאנשים יכולים בכל זאת לנהל את עניינם, ואפילו לקרוא ליומיים האלה "חג המים" מי יכול להאמין לתנאים הקטסטרופליים בהם חיים תושבי צפון הרצועה, שם הרשויות המקומיות הפסיקו לעבוד וקווי אספקת המים הראשיים הופסקו כמעט לחלוטין. לפי דובר עיריית עזה, עאסם אל-נביה, המים מגיעים רק ל־40% מכלל השטח במערב העיר ובצפון הרצועה, כך ש־60% מכלל השטח אינו מקבל מים כלל.

"אנחנו מנסים לחסוך בצעדינו אפילו" אומר אחמד סאלם, אזרח משיח' רדוואן שבצפון רצועת עזה "כל הזמן מקפידים לא להתאמץ כל כך כדי שלא נהיה צמאים, או נתלכלך ונצטרך לצאת למסע ארוך ומפרך בחיפוש אחר מים".

כשמדברים על המקרה הטוב, יומיים של מים בשבוע, זה לא שהמים מגיעים למיכלי המים שעל גגות הבתים, ולא יורדים בברזים כמובן, אלא מדובר במים שממלאים במיכלים תת קרקעיים בלבד ומועברים לבתים בדליים קטנים. 

"התקיפות הצבאיות הישראליות פגעו בשלושת מקורות המים ברצועת עזה" טוען זיאד אלפוקהא'א "הערכות ראשוניות מצביעות על כך שכתוצאה מפעולות אלה, ירדה תפוקתם ב־30%-35% מהתפוקה שהייתה לפי המלחמה, כולל מי התהום המפוזרים ל־300 בארות ברחבי הרצועה. 

התמשכות המלחמה הניעה את תושבי הרצועה שבתיהם ואזורי מגוריהם לא נהרסו לחפש פתרונות אחרים למילוי המים בימי החלוקה. התושבים נאלצים לשנע את המים למכלים על גגות הבתים באמצעות גנרטורים קטנים, או במשאבות חקלאיות פשוטות איטיות מאד, או בשיטות פרימיטיביות יותר כמו גלגלת וחבל לשפיכת המים באופן ידני.

סלווא הישאם מח'אן יונס אינה יודעת אם היא אמורה לשמוח בימי חלוקת המים: "ביום שבו המים מגיעים, אנחנו לא יודעים אם אנחנו צריכים לשמוח או להתאבל. מצד אחד, חג המים מזכיר לנו את האסון שאנחנו חווים. מצד שני, אנחנו שמחים כשהמים מגיעים, ומיד מתחילים לעבוד כדי לאגור כמה שיותר מים לפני שהם יתנתקו שוב. זהו חג אומלל, אנחנו רוצים שזה יפסק".

עדיין ישנם אנשים שאינם חלק מחג המים העגום הזה. יש אלפי עזתים שבתיהם נהרסו כליל, או נאלצו לעזוב את בתיהם ולהימלט לדרום רצועת עזה, אחרי אזהרות הצבא הישראלי. תושבים אלה סובלים ביתר שאת ממחסור המים מכיוון שאין להם אפילו איך לאגור את המים, ונאלצים להישען על ימי חלוקת המים בלבד ולחפש מים מדי יום, בין אם מים לשתייה, או לשימושים אחרים.

בעוד שהצורך בחיפוש אחר מים אינו נמנה עם בעיות המאה ה-21, ישראל התעקשה להחזיר את הפלסטינים ברצועת עזה לזמנים פרימיטיביים באמצעות מדיניות נוראה וגזענית שהיא מיישמת נגד תושבי הרצועה, והתייחסותה אליהם כ"חיות אדם" הראויים לענישה קולקטיבית ולהשפלה.

 מוחמד תייסיר - כותר ומשורר מרצועת עזה