מה קרה בכפר תל לא התחיל בכפר תל

מאחורי התקיפה, מדיניות ממשלתית ולגיטימציה פוליטית שהובילו ל־56,000 אירועי אלימות מאז אוקטובר 2023

ביום שישי, העניינים בגדה המערבית, שהולכים ומחמירים מזה יותר משנתיים, הגיעו לנקודת רתיחה. תקיפה אלימה של מתנחלים בכפר תל, תושב מקומי שפרק מתנחל מנשקו וירה בו למוות לפני שנורה בעצמו, שני ישראלים וארבעה פלסטינים הרוגים, ומיד לאחר מכן, מסע נקמה, פשיטות והצתות מצד המתנחלים, מעצרים ואיומים מצד הצבא. נראה שאלה רק בתחילתם, שכן השיח הפוליטי הישראלי, מעניק לגיטימציה פומבית לנקמה ולאלימות. בצלאל סמוטריץ' כבר קרא בעבר למחוק את העיירה חווארה, ואילו חבר הכנסת צבי סוכות קרא לנקמה. איתמר בן גביר, מצדו, העלה הצעות ענישה שהגיעו עד כדי הקמת בתי כלא המוקפים בתעלות ובהן תנינים.

הצהרות אלה חושפות את הסביבה הפוליטית שבתוכה פועלים המתנחלים בגדה המערבית. הקריאות לאלימות אינן נשמעות מפי קבוצות שוליים, אלא מפי שרים, חברי כנסת ודמויות השותפות בעיצוב תהליכי קבלת ההחלטות. משום כך קשה להתייחס להתקפות המתנחלים כאל אירועים נקודתיים או כתגובות ספונטניות. הן מתרחשות באקלים פוליטי המספק לתוקפים הגנה, הצדקה ואפשרות לחמוק מעונש.

לעיתים קרובות מצמצמים את ההתנחלות לבניית בית או להקמת אוהל בלב קרקע פלסטינית, אף שהאוהל הוא רק החלק הגלוי של תהליך רחב יותר. בדרך כלל קודמות להקמתם של מאחז או חווה תקיפות ואיומים המונעים מבעלי הקרקע להגיע אליה. לאחר מכן סוללים המתנחלים דרכים, משתלטים על שטחי מרעה ועל מעיינות, ומכתרים את הכפרים ואת הקהילות הסמוכות, עד שהאוהל הופך למאחז קבוע הזוכה להגנת הכוח הצבאי ומקבל מעמד רשמי בהחלטת ממשלה.

מה שאירע בכפר תל אינו אלא חלק מצומצם מן המציאות שהמצלמות מצליחות לתעד. גרוע מזה מתרחש מדי יום הרחק מעדשותיהן. מתנחלים רעולי פנים תוקפים פלסטינים בכבישי הגדה ובפאתי הכפרים, מיידים אבנים לעבר כלי רכב, מכים תושבים ויורים לעברם, מציתים בתים, שדות ומכוניות, וגונבים עדרים ורכוש. תקיפות אלה עלולות להסתיים בהריגת פלסטינים או בגירושן של משפחות ושל קהילות שלמות.

אלימות זו אינה מופנית רק כלפי פלסטינים, אלא פוגעת גם בפעילי שלום ישראלים ובפעילים בינלאומיים המלווים חקלאים ורועי צאן או מתעדים את התקיפות. המתנחלים תוקפים אותם במכות ובאבנים, מאיימים עליהם, משחיתים ציוד צילום ומונעים מהם להגיע לאדמות. בכמה מקרים הצבא עוצר את הפעילים או מרחיק אותם מן האזור, במקום לעצור את התוקפים.

סמכות דתית ותוכנית למרד

בין מי שמכונים "נוער הגבעות" ניתן למצוא אנשים הפועלים מתוך תפיסה דתית-לאומית שרואה בארץ חלק מהבטחה אלוהית, ומעמידה את ההלכה היהודית, על פי פרשנותם, מעל לחוקי המדינה ומוסדותיה. תפיסה זו ניזונה מכתבים המעניקים לגיטימציה דתית לאלימות כלפי פלסטינים, ובראשם הספר ״תורת המלך״, המרחיב את מעגל האנשים שמחבריו מתירים לפגוע בהם.

על פי היגיון זה, מבצעי המעשים אינם מתייחסים להצתה, לירי או להריגת אזרחים כאל פשעים העומדים בפני עצמם, אלא בוחנים את הלגיטימיות שלהם לפי מידת תרומתם להשתלטות על הקרקע ולדחיקת הפלסטינים ממנה. שיח זה מגדיר מחדש את האלימות כמעשה לגיטימי, וחלק מחסידיו אף רואים בה חובה דתית המופנית נגד מי שהם מסווגים כמכשול בפני החלת ריבונות יהודית מלאה.

האם שמעתם על ״מסמכי המרד״ המיוחסים למאיר אטינגר, נכדו של הרב מאיר כהנא ואחת הדמויות הבולטות בנוער הגבעות? מסמכים אלה מייצגים את הממד הפוליטי והארגוני של תפיסה זו. הם קוראים לפרק את מבנה המדינה הישראלית ולהקים משטר המבוסס על ההלכה היהודית, כפי שמבינים אותה תומכי הפרויקט. עוד מוצע בהם כי קבוצות קטנות ומפוזרות יפעלו להחרפת ההתנגשות בין יהדות לדמוקרטיה ובין דת למדינה, במטרה להחליש את יכולתם של מוסדות המדינה למשול.

מהפכת ההתיישבות המגרשת

רעיונות אלה אינם מוגבלים עוד לקבוצות קטנות החיות בשולי ההתנחלויות. חלקים מהם חדרו אל השיח הפוליטי הרשמי עם עליית הימין לשלטון בסוף 2022. בפברואר השנה חגג סמוטריץ', במהלך ועידת מפלגת ״הציונות הדתית״ בהתנחלות פסגות, את מה שתיאר כהישגיה של ״מהפכת ההתיישבות״ בשלוש השנים האחרונות. הוא הודיע על כוונת הממשלה להכריז על עשרות אלפי דונמים כעל ״אדמות מדינה״, להקים התנחלויות חדשות ולהרחיב את ההתיישבות החקלאית והרועית.

במהלך הוועידה צוין כי בין 250 ל־300 משפחות מתנחלים שולטות, באמצעות חוות חקלאיות ורעיית צאן ובקר, בכמיליון דונם, לעומת כ־200 אלף דונם המצויים בשליטת כלל ההתנחלויות יחד. עוד ציין כי ב״קרן החוות״ המספקת תמיכה כספית לחוות שמשתלטות על אותם שטחים, חברים יותר מ־20 אלף איש, וכי 62 אחוזים מהם מתגוררים מחוץ לגדה המערבית.

סמוטריץ' לא טועה.מאחזי הרועים אכן הביאו למהפכה במפעל ההתנחלות, ולהידרדרות מהירה בחייהן של קהילות פלסטיניות, אף שאלו סבלו תחת כיבוש הרבה קודם לכן. משפחה אחת יכולה, באמצעות חווה, עדר והגנה חמושה, להשתלט על שטח נרחב הגדול פי כמה משטחו הבנוי של המאחז, באמצעות מניעת גישה מפלסטינים לאדמות החקלאיות או לאדמות המרעה שלהם, ולמקורות מים.

סמוטריץ' קשר מדיניות זו ל״תוכנית ההתיישבות 2030״, שמטרתה להכפיל את מספר המתנחלים, להרחיב את רשתות הכבישים, הדיור והשירותים, ולהעביר סמכויות אזרחיות נוספות למִנהלת ההתיישבות. הוא גם הודיע על חזרתן של 17 משפחות להתנחלות שא־נור, תחת הגנתן של שלוש פלוגות צבאיות.

עיקרה של התוכנית חורג מהרחבת הבנייה. סמוטריץ' קורא כבר שנים לעודד את הגירתם של פלסטינים מן הגדה המערבית ומרצועת עזה, לבטל את הסכמי אוסלו ולסכל את האפשרות להקמת מדינה פלסטינית, ועל הדברים האלה חזר גם בפסגות. שיח זה מציב את עקירת האוכלוסייה במרכזו של פרויקט המבקש לשנות את המרחב ואת ההרכב הדמוגרפי, ולהחיל ריבונות ישראלית קבועה על הגדה המערבית. את האירוע בתל חייבים להבין בהקשר הזה: של פרויקט עקירה הולך ומתרחב.

מאז הקמתה בסוף שנת 2022 הציבה הממשלה הנוכחית שלישראל את מפעל ההתנחלויות בלב האג'נדה שלה. תנועת ״שלום עכשיו״ תיעדה הקמה של כ־185 מאחזים חדשים בשלוש השנים הראשונות לכהונת הממשלה, ובהם כ־130 מאחזי רועים ומאחזי גבעות. מאחזים אלה הרחיבו את תחומי שליטתם ליותר מ־1.07 מיליון דונם, שהם כ־18 אחוזים משטח הגדה המערבית. במהלך שנת 2025 לבדה הוסיפו המתנחלים כ־300 אלף דונם לשטחים שבשליטתם.

הממשלה קידמה תוכניות לבניית 40,064 יחידות דיור בהתנחלויות, מהן 27,941 יחידות במהלך שנת 2025. עד מרץ 2026 היא אישרה את הקמתן, הסדרתן או הסבתן של 102 התנחלויות, ובהן 51 התנחלויות חדשות ו־35 מאחזים שקיבלו מעמד חוקי על פי הדין הישראלי.

למדיניות זו התלווה תהליך עקירה שפגע ב־118 קהילות ובקבוצות של רועים פלסטינים. המתנחלים השתלטו על לפחות 11,520 דונם לצרכים חקלאיים, ופרצו לפחות 223 קילומטרים של דרכי עפר. הממשלה גם הכריזה על 25,959 דונם כעל ״אדמות מדינה״, והרחיבה את תחומי השיפוט של 113 התנחלויות באמצעות הוספת כ־21,146 דונם.

נהרו ג'מהור, חוקר לענייני ישראל, מסביר בריאיון ל״סברה״, כי המתרחש בגדה המערבית משקף פרויקט מרכזי שממשלת ישראל אימצה, וכי אי אפשר לנתק את העלייה החדה בקצב ההתנחלות ובתקיפות המתנחלים בתקופה זו מהפרויקט הזה. כלומר, מדובר בהסלמה מכוונת. לדבריו, התקיפות מתפרסות על פני אזורים שונים בגדה כחלק ממהלך מאורגן שמטרתו להפוך אותה לזירת עימות מרכזית ולהכריע בה, לצד גיוס ההסלמה לטובת שיקולי הבחירות של הימין.

ג'מהור מצביע על הסכמה רחבה בקרב זרמי הימין בנוגע לסיפוח הגדה המערבית ולעקירת הפלסטינים. הסכמה זו באה לידי ביטוי בביקורים התכופים של מנהיגי זרמים אלה במאחזים, וכן בהענקת חסות פוליטית ומימון ממשלתי למאחזים. תמיכה זו הופכת את המאחזים והחוות מיוזמות שוליות לחלק ממדיניות רשמית המבקשת לשנות את המציאות הגיאוגרפית והדמוגרפית בגדה המערבית.

המתנחלים הם כלי בידי הממשלה

במחצית הראשונה של שנת 2026 תיעדה הוועדה למאבק בגדר ובהתנחלויות ברשות הפלסטינית 11,074 תקיפות שביצעו הצבא הישראלי והמתנחלים, מהן 3,488 תקיפות שביצעו המתנחלים לבדם. תקיפות אלה הביאו למותם של 17 פלסטינים, פגעו ב־26 קהילות בדואיות, והובילו לעקירתן המלאה של 18 קהילות ולעקירתן החלקית של שמונה נוספות. במהלך תקופה זו הקימו המתנחלים 42 מאחזים חדשים, והצבא והמתנחלים כרתו או השחיתו 45,195 עצים, מהם 26,395 עצי זית.

הרשויות הישראליות דנו גם ב־113 תוכניות שכללו יותר מ־12,435 יחידות דיור בהתנחלויות, ואישרו 7,963 יחידות. הן אישרו גם את הקמתן של 34 התנחלויות חדשות, השתלטו על 4,379 דונם וביצעו 341 פעולות הריסה שפגעו ב־740 מבנים.

מאז 7 באוקטובר 2023 הגיע מספר התקיפות שביצעו הצבא והמתנחלים ל־56,235, מהן 12,506 תקיפות שביצעו המתנחלים. הם הרגו 52 פלסטינים והציתו 890 שריפות. במקביל הרסו הרשויות הישראליות 4,587 מבנים, מסרו 2,043 צווי הריסה והשתלטו על כ־60 אלף דונם.

עבד אל־האדי עטארי, חוקר המתמחה בענייני ההתנחלויות,בוחן את הנתונים החמורים הללו ומסביר כי התקפות המתנחלים הפכו לסוגיה מסוכנת ורגישה ביותר, הן במישור המקומי והן במישור הבינלאומי, משום שמדובר בהתקפות שיטתיות ומאורגנות. התקפות אלה לא נועדו רק להקים מאחזים ולנתק בין הכפרים, אלא גם למנוע מן התושבים לעבד את אדמותיהם, להגביל את התרחבותם הגאוגרפית והדמוגרפית, להפיץ פחד ולדחוף אותם לעקירה כפויה, באופן המשרת את מפעל ההתנחלויות ואת שאיפותיהם המוצהרות של סמוטריץ' ושל פוליטיקאים אחרים לרוקן את האזור מפלסטינים ולהחיל עליו ריבונות ישראלית. עם זאת, תפקידו של הצבא חורג מהענקת הגנה למתנחלים או מהתעלמות מתקיפותיהם, שכן הוא משתתף באופן ישיר ביצירת מציאות זו באמצעות פשיטות, הריסות, הפקעות, סגירת שטחים והגבלת תנועתם של הפלסטינים. הנתונים שהובאו לעיל מבהירים כי למרות חומרתן של התקפות המתנחלים, הצבא עצמו גורם למרבית הנזק שנגרם לפלסטינים, לרכושם ולאדמותיהם. 

עטארי מדגיש כי להתקפות המתנחלים יש השלכות הומניטריות וכלכליות הרסניות ושיטתיות, שעיקרן הפעלת לחץ על התושבים להגר ולעזוב את אדמותיהם. הרס מקורות הפרנסה המבוססים על חקלאות ומרעה, הגירוש והתקיפות המגיעות לעיתים עד כדי הרג, עקירת עצים, הצתת רכוש, יבולים ובתים, וכן הרס קווי מים, פוגעים פגיעה קשה ביכולתם של הפלסטינים להחזיק מעמד ולהישאר על אדמתם.

הוא מוסיף כי המתנחלים משמשים כלי עקיף ומרכזי בידי ממשלת ישראל להשגת יעדים אסטרטגיים, שאותם אינה יכולה לכפות ללא סיועם. המתנחלים תוקפים ויוזמים עימותים באזורים שנבחרו מראש, ולאחר מכן מתערב הצבא הישראלי, מוציא צו צבאי או מפקיע את הקרקע.

עובדות אלה חושפות מהלך ברור ומתוכנן של טיהור אתני, שבמסגרתו ממלאות תקיפות המתנחלים תפקיד ישיר בשירות מדיניות ממשלתית החותרת לעקירת הפלסטינים, להשתלטות על אדמותיהם ולעיצוב מחדש של הגדה המערבית בהתאם לפרויקט הסיפוח והשליטה.