כתבות
סמא טביל, ילדה בת שבע מעזה , מתעוררת בכל בוקר כשהיא בוכייה. עיניה הקטנות, שמלאות בעצב תהומי, משקפות את הטלטלה שעברה בעקבות המלחמה ברצועת עזה, הנמשכת זה ארבעה־עשר חודשים. מאז פרוץ המלחמה, שערה נשר, והיא מביטה מדי יום בהשתקפותה במראה קטנה שאחוזת בידה, מייחלת ששיערה יצמח מחדש וישוב להיות כפי שהיה לפני המלחמה. בשיחה שקיימתי עמה, היא אמרה לי: "כנראה השיער שלי לעולם לא יחזור, אני עצובה, כי הפכתי לקירחת. הילדים שואלים אותי בכל יום למה נשר לי השיער, ואם אני חולה בסרטן"
בעוד קולות פיצוצים עזים הרעידו את האוויר, תוצאה של הפגזות כבדות באזור הסמוך לאוהל משפחתה של סמא, נמלטו הוריה עם ילדיהם בחיפזון אל בית חולים קרוב, בתקווה למצוא בו מחסה.
סמא נזכרת ברגעי האימה: "התעוררתי בבהלה לקול פיצוץ אדיר ומפחיד. לא הספקתי להבין מה מתרחש, ולפתע אבי חטף אותי ואת אחותי בזרועותיו ופרץ בריצה ברחוב, בעודו זועק לאימי, שהייתה מאחור, לרוץ בעקבותיו. הגענו אל בית חולים קרוב, מתוך מחשבה שזהו מקום מוגן, אבל הצבא הישראלי תקף את המבנה. כך מצאנו את עצמנו מבלים את כל הלילה תחת הפגזות בלתי פוסקות".
לאחר שסמא ומשפחתה ניצלו מהתקיפה, הם עזבו את ביתם ונדדו דרומה, אל ח'אן יונס, בתקווה למצוא שם ביטחון. אך עד מהרה התברר שהאזור הבטוח שחיפשו היה אשליה – ההפגזות וההפצצות נמשכו גם שם, ולסמא הייתה תחושה מבעיתה שהיא עלולה למות בכל רגע.
למרות הפחד המשתק והטראומה, סמא קיבלה החלטה: לא לבכות, לא לדבר על רגשותיה, לא להכביד על הוריה שגם כך נושאים בעול בלתי נסבל. אך מרגע שהדחיקה את כאבה, השתנו חייה. ימים ספורים לאחר ההחלטה, בעוד סמא מסתרקת כהרגלה מדי בוקר, היא הבחינה כי גושים משערה נושרים אל הקרקע. ההלם והזעזוע היכו בה ובתוך ימים ספורים, היא איבדה כמעט את כל שיערה והפכה קירחת.
אמה של סמא, בשיחה עם סברה, סיפרה על מצוקתה העמוקה: "זה היה מחזה מבעית. תוך שלושה ימים בלבד, סמא איבדה כ־80% משיערה. והאסון האמיתי הוא שאין שום טיפול זמין בעזה. הסיטואציה כל כך נוראית, אין אפשרות לצאת לא כדי להינצל וגם לא כדי לקבל טיפול".
המחלה שסמא סובלת ממנה, היא נשירת שיער עודפת (Telogen Effluvium), תופעה הגורמת לנשירת שיער ספורדית ללא הצטלקות בקרקפת, ואינה מוגבלת לנקודה אחת בלבד. מחלה זו מתפרצת לאחר חשיפה לאירוע טראומטי או ככזה הגורם למתח. קיים קשר הדוק בין לחץ נפשי וחשיבה מאומצת לבין התפרצות המחלה. נשירת השיער יכולה להימשך שישה חודשים ולגרום לנשירת 50% משיער הקרקפת לפחות.
במחזור השיער הרגיל כל שערות הקרקפת מתחלפות כל 5-3 שנים. נשירת שיער עודפת היא אחד הגורמים השכיחים ביותר לנשירת שיער ספורדית, ויכולה להוביל לנשירת שיער כרונית. על פי מחקרים, לצד הלחץ הנפשי והחשיבה המאומצת גם תזונה לקויה עלולה לגרום להתפרצות המחלה. במקרה של סמא, יותר מגורם אחד הוביל להתפרצות בזמן שיא; לחץ נפשי אדיר, מחשבה מאומצת ותזונה לקויה.
בשיחה עם ד"ר מוחמד אלעטאר, המטפל של סמא בבית החולים נאסר, הוא הסביר: "כתוצאה מהמחלה מספר רב של זקיקי שיער עשויים להיכנס לשלב של קיפאון לתקופה ארוכה, וזו הסיבה העיקרית שמובילה לנשירת שיער". ד"ר אלעטאר הסביר עוד, כי הטיפול העיקרי לשיקום השיער הוא שהייה בסביבה מתאימה מבחינה רפואית ופסיכולוגית ונטילת תרופות, המסייעות לשיקום השיער. אלעטאר ציין כי הסביבה בעזה כעת אינה מתאימה לטיפול בסמא או בכלל סוגי החולים.
מבט אימהּ של סמא מלא עצב. היא תוהה, "במה אשמה בתי כדי שיגיע לה דבר כזה? למה היא נענשת ומאבדת את שיערה? השאלה הכי קשה שהיא שואלת אותי היא 'מתי יצמח שיערי בחזרה?', אני לא יכולה לסבול את דמעות בתי, ולכן התחלתי לשקר ולהגיד לה, ששיערה יצמח בחזרה ממש בקרוב. אני כל הזמן אומרת לה שהיא הילדה הכי יפה בעולם".
בהיעדר טיפול מתאים ברצועת עזה, אימהּ של סמא פונה לארגוני זכויות ילדים בבקשה שיפעלו, כדי שבתה תוכל לנסוע ולקבל טיפול מחוץ לרצועה. ילדים רבים ברצועת עזה סובלים מזוועות המלחמה, כולל חוויות פסיכולוגיות בלתי ניתנות לתיאור, המצלקות את נפשם ואת בריאותם, בדיוק כפי שקרה עם סמא הקטנה.