איך לרקום זהות וגעגוע בחוטי המסורת — שיחה עם המעצבת הפלסטינית מַלַכּ חכּרוש

מלכּ חכּרוש, מעצבת אופנה מכפר כנא שבגליל, בולטת בעבודתה כמעצבת אופנה מובילה המשלבת בין מסורת למודרניות. מבחינתה, האתגר אינו רק לשלב את הרקמה הפלסטינית בבגדים עכשוויים, אלא גם לשמור על רוח היצירה המקורית, ולשלב אותה בבגדי היומיום מבלי שתאבד את האותנטיות שלה.

דרכה בעולם האופנה לוותה באתגרים לא מעטים, ודווקא הריחוק מהמולדת חיזק את תחושת השייכות שלה. בריאיון ל־"סברה", היא מספרת על תשוקתה לאופנה, על המסע שעברה, ועל הדרך שבה הצליחה להפוך את הרקמה הפלסטינית לשפה לביטוי אמנותי ייחודי הניכר בכל יצירותיה.

ההתחלה, והתשוקה לעולם האופנה 

איך התחלת את המסע שלך בעולם עיצוב האופנה? האם תמיד הרגשת שזה הייעוד האמיתי שלך?

עיצוב אופנה תמיד היה תשוקה ושאיפה עבורי. מאז ילדותי, דמיינתי את עצמי כמעצבת אופנה, וזה התבטא במעשיי ובציוריי, גם בבית הספר. כשסיימתי את התיכון והייתי צריכה להירשם לאוניברסיטה, נאלצתי להתמודד עם המציאות המשפחתית והחברתית שכפתה עליי גישה מסוימת ומוגבלת בכל מה שקשור לחינוך אקדמי. לכן, נרשמתי לטכניון ולמדתי הנדסה ועיצוב פנים. מעולם לא הרגשתי שהטכניון ייצג אותי או ביטא את נטיותיי. כך, ולמרות התנגדות הוריי, החלטתי לעזוב את הלימודים אחרי שנתיים וחצי. הייתי עיקשת מספיק כדי לקחת את ההחלטה הזו. אני מרגישה שהתכונה הזו היא היבט המבטא את האישיות שלי. לאחר מכן, עברתי לגרמניה כדי ללמוד שפה גרמנית ועיצוב אופנה. בגרמניה נחשפתי לתרבות חדשה השונה בתכליתה מהתרבות שלי בארץ. רק אז הרגשתי שהגעתי למקום הנכון ומצאתי את מקומי בעולם, ושהתעקשותי על קריירה בעיצוב אופנה היא ההחלטה הכי נכונה וחשובה שלקחתי אי פעם.

שילוב המורשת הפלסטינית בעיצובי האופנה

מתי החלה המורשת הפלסטינית להשפיע על העיצובים שלך?

במהלך לימודיי בגרמניה, הייתי הצעירה הערבייה היחידה במחזור שלי. לכן, ובגלל השוני התרבותי הגדול ביני לבין אחרים, חיפשתי תמיד משהו שיישקף אותי, שייראה כמוני. הרגשתי געגוע עמוק למולדת. הנוסטלגיה גרמה לי לחפש בתי קפה ערביים, מוזיקה ערבית, או כל דבר אחר המאפיין את התרבות שלי.

באותה תקופה, החלה גרמניה לקלוט פליטים סוריים, מה שהוביל לפתיחת הרבה מקומות לערבים, בהם ביקרתי הרבה. מה שמוזר הוא שכשהייתי בארץ לא תפסתי את היופי של התרבות והשפה הערבית. כאשר התרחקתי מהמוכר, הבנתי עד כמה אני מחוברת לזהות שלי. תחושה זו נתנה השראה לכל העיצובים שלי, גם אם היה מדובר בעיצוב בגדי ספורט. תמיד הצלחתי להוסיף נגיעות בעלות חותם פלסטיני.

גיבוש הזהות ונוכחות המולדת

האופנה העממית הפלסטינית היא חלק מהותי מהזהות והתרבות הלאומית הפלסטינית. אין מדובר רק בתלבושות ובגדים, אלא בנרטיב היסטורי של העם הפלסטיני לדורותיו. כל בגד מסורתי פלסטיני משקף באמצעות צורות הרקמה וצבעיה איזה אזור הוא מייצג, ושם דגש על החיבור העמוק לאדמה והמורשת. בצל הניסיונות לניכוס התרבות הפלסטינית או מחיקתהּ, נהפך הבגד הפלסטיני לאמצעי להתנגדות ולחיזוק הזהות. פלסטינים ממשיכים ללבוש אותו גם כיום, ומשלבים אלמנטים אומנותיים מסורתיים גם באופנה המודרנית, כעדות להיסטוריה ולשייכות שלהם.

האם נאלצת להתמודד עם אתגרים מקצועיים או באקדמיה בגלל זהותך הפלסטינית?

כן, לצערי. לדוגמא, כשנבחרתי מבין 60 מעצבים ומעצבות מרחבי העולם להציג את אחד העיצובים שלי במקומות הכי חשובים בפרנקפורט, ביקשה ממני מנהלת הארגון לרשום בכותרת העבודה שלי שאני מישראל. כמובן שסירבי בתוקף. אמרתי לאותה מנהלת בבירור שאני לא הרחקתי כל הדרך מהמולדת שלי כדי לראות שהעיצובים שלי מיוחסים לישראל, והתעקשתי לכתוב מתחת לעבודה המוצגת שלי שהיא שייכת לפלסטין. כאשר איימתי שאני לא אסכים להציג את העבודה שלי, נענו המארגנים וציינו "פלסטין" מתחת לעבודה. אירוע זה היה נקודת מפנה עבורי. אז הבנתי שאני יכולה לכפות את הזהות שלי אם אני באמת משוכנעת בזה, וכי לא ניתן לכפות זהות אחרת עליי. אחרי המקרה הזה, סממני המולדת שלי נהיו יותר נוכחים בעיצובים שלי. התחלתי לשלב את הכאפייה הפלסטינית ולהשתמש במילים בשפה הערבית.

השיבה למולדת וקולקציית "המורשת שלי על ראשי" 

החזרה של חכּרוש לארץ לא הייתה חלקה. נסיבות אישיות קשות איתן התמודדה גרמו לה להרגיש שכל מה שבנתה קרס בבת אחת, עד כדי שהיא שקלה לזנוח את עולם האופנה לחלוטין. אך לבסוף, החליטה חכּרוש להמשיך, ובנתה לעצמה סטודיו קטן ליד בית הוריה, והתחילה ללמוד רקמה פלסטינית ולפתח רעיונות בהדרגה.

חכּרוש השיקה את הקולקציה הראשונה שלה, "המורשת שלי על ראשי", שהייתה מורכבת מכובעים רקומים בהשראת המורשת הפלסטינית. הקולקציה זכתה במהרה להצלחה מסחררת, והיוותה נקודת הזנקה לעולם האופנה והאומנות.

תמיכה והשראה

כיצד משפיע מצב רוחך על היצירה שלך?

העצב שאני חשה ומצבי הפסיכולוגי מעוררים בי מוטיבציה. העצב יכול להיות זרז ליצירתיות, ודרכו אני מקבלת השראה לרעיונות ועיצובים. יחד עם זאת, בזמן האחרון יש קיפאון יצירתי בגלל המצב הפוליטי שהארץ שלנו עוברת. אני אישה רגישה שמעבירה את המסרים שלה דרך העיצובים שלה. איזה מסרים אני אמורה להעביר עכשיו כאשר משמידים את בני עמי?

עיצוב אופנה אינו מתייחס רק לבדים ולתפירה. זוהי אומנות המביעה רגשות, כעס, עצב ותקווה. כאשר אני מעצבת יצירה חדשה, אני מביעה דרכה את כל הסתירות שיש בחיים שלנו, ואת התקווה שאנחנו מנסים לשמר. אני לא רוצה שהאומנות שלי תהיה קשורה רק למוות, אני רוצה שהיא תהיה אמצעי לחיים ולזהות. כל הרעיון של האומנות היא קידוש החיים, לא המוות. 

כיצד זה משתקף בפרויקטים האחרונים שאת עובדת עליהם?

סיימתי לאחרונה את לימודי בטיפול באומנות. אני מוצאת משמעות עמוקה בתחום הזה. אני מלמדת נשים רקמה, לא רק כמלאכה, אלא כאמצעי לטיפול וביטוי עצמי. מבחינתי, רקמה אינה רק אומנות, היא כלי הנושא מסרים, זהות ומורשת שאנחנו יכולים להשתמש בה כדרך לבטא את רגשותינו הפנימיים, וכאמצעי התנגדות.

תפקיד הנשים הפלסטיניות בשימור המורשת

האם לדעתך יש לנשים פלסטיניות תפקיד מיוחד בשימור המורשת באמצעות האופנה?

כמובן! נשים פלסטיניות תמיד היו בלב המורשת הפלסטינית, במיוחד בכל מה שקשור לרקמה. מאז ומתמיד, רקמה הייתה מלאכה של נשים פר אקסלנס, אך כיום גם גברים נכנסו לתחום הזה. רקמה אינה רק לקישוט, אלא שפה ויזואלית המבטאת את המקום, הזהות והתרבות.

למרות שהעולם השתנה וישנן השפעות זרות רבות, תפקידן של נשים ברקמה הפלסטינית עדיין חיוני ודומיננטי. הנשים העובדות במלאכה הזו איתי מתפרנסות מהעבודה שלהן ותורמות לשימור האומנות הזו.

עוצמה טמונה בפשטות

מה מייחד את העיצובים שלך מעיצובים של אומנים ואומניות אחרים, במיוחד לאור ריבוי המעצבים השואבים השארה מהאופנה העממית הפלסטינית?

מה שמייחד את העיצובים שלי זה הפשטות. אני מאמינה שהיופי טמון בפרטים הפשוטים, ולכן אני משתמשת בדוגמאות פשוטות של רקמה פלסטינית, אך סמלית, באופנה עכשווית. ייתכן שאני מושפעת מתקופת הלימודים שלי באירופה. אירופאים נוטים ללבוש בגדים פשוטים בעיצובים נוחים ומשוחררים, אך בגזרות מדויקות ונכונות. כאשר אני מוסיפה רקמה פלסטינית לסגנון זה, אני מצליחה לשמר על הסמליות, ומעניקה לבגד נופח מודרני, אך לא מוגזם.

אני מאמינה שהגיל והניסיון האישי משפיעים על סגנון המעצבת. כיום, אני נוטה יותר לצבעים שקטים, כמו חום ואפור. העיצובים שלי משקפים את שלוותי הפנימית. אני מאמינה שהעוצמה טמונה בפשטות, וכי יופי אמיתי מבטא את הנפש והזהות ללא יומרה. לכן, אני מקפידה לעצב אופנה פרקטית ונוחה, כזאת שנושאת מסר ברור ולא מורכב.

השפעת הפוליטיקה על היצירתיות

הפוליטיקה משחקת תפקיד חשוב בגיבוש ועיצוב החזון והיצירתיות של אומנים ומעצבי אופנה. סוגיות חברתיות ולאומיות משתקפות בעבודותיהם באופן ישיר. בעתות משבר, היצירתיות הופכת לאמצעי להבעת כעס ותקווה, ולכן העיצובים הופכים להיות מסרים ויזואליים הנושאים סמלים לאומיים והיסטוריים. האתגרים הפוליטיים נותנים השראה למעצבי אופנה פלסטיניים להחייאת המורשת בצורת שילוב הכאפייה והרקמה העממית לעיצובים שלהם. בצורה הזו, האופנה הופכת לכלי להתנגדות לניסיונות מחיקת התרבות הפלסטינית. בכך, היצירתיות אינה רק צורה אומנותית, אלא פעולת התנגדות המשקפת זהות וחוסן.

מאיפה את מקבלת השראה לעיצובים שלך כיום?

ההשראה אינה מגיעה מוואקום. היא תוצאה של אירועים וחוויות שאני עוברת ושמה לב אליהם. הטקסטים שאני קוראת, שיחותיי עם אחרים, ואפילו הוויכוחים עם אנשים קרובים אליי מדרבנים אותי לחשוב בצורה יותר עמוקה על העיצובים שלי. אני מאד מושפעת מהכאב של אחרים. כאשר אני מרגישה שיש סוגיה הנוגעת להרבה אנשים, אני מוצאת את עצמי מעוניינת לתרגם זאת לעיצוב. לדוגמא, בצל האירועים הנוכחיים, אני מרגישה שהקולקציה החדשה שלי צריכה לכלול עיצובים המשקפים את עזה. כל העיצובים שלי נושאים ממד אנושי ומוסרי.

בנוסף, אני חושבת שהעיצוב אינו רק הצורה המוגמרת של הבגד, אלא גם ההשפעה שיש לו על אנשים. כאשר נשים פלסטיניות עובדות על הרקמה של הקולקציה הבאה שלי, הן עוזרות לעצמן ומשפרות את מצבן הכלכלי. המחשבה הזו גורמת לי גאווה. אני מרגישה שאני מצליחה להעביר מסר חשוב שיש לו השפעה אמיתית בעולם.

בין שימור האסתטיקה של העבר ומודרניזם

האם התקשית לשלב בין אופנה עממית פלסטינית מסורתית ומודרניות?

לא, מעולם לא נתקלתי בקושי כזה משום שאני משוכנעת לחלוטין ברעיונותיי. אני חייבת להאמין בכל מאודי בעיצוביי החדשים. אני משתעממת בקלות, ולכן אם אני מרגישה שאין לי תשוקה לגבי עיצוב מסוים, אני פשוט לא אעשה אותו. אנחנו חיים בעולם מהיר ופרקטי. נשים חייבות לצאת לעבודה, ולכן אין להן אפשרות ללבוש בגד מסורתי כבד בחיי היומיום. חובה עלינו להתאים את המורשת הפלסטינית לזמן ולמקום הנוכחי. העיצובים שלי גמישים במובן הזה. אני מחפשת תמיד דרכים להפוך את האופנה המסורתית ליותר נוחה ופחות מורכבת. האתגר הוא לא שילוב המסורת במודרניות, אלא למצוא את האיזון הנכון תוך שימור האסתטיקה של העבר. 

הקולקציה "ת'וב ושאל" (בגד ושאל) התמקדה במילים בשפה הערבית, כמו "חורּייה" (חירות), אך לא היה עיצוב המוקדש לעזה. עם הזמן תהיתי: מה אני יכולה לשים על בגד שחור? התשובה ההולמת היחידה מבחינתי הייתה "ת'וב עזה". במהרה, זה הפך להיות הבגד הכי פופולרי בקרב לקוחותיי, במיוחד בתקופת המלחמה. הבגד הפך להיות יותר מסתם פריט אופנה – הוא הפך לסמל התנגדות וזהות. המלחמה, למרות אכזריותה, שיווקה את הבגד הזה ולקחה אותו לרמה אחרת. זה אחד העיצובים שאני הכי מתגאה בהם עד היום.

לסיכום, אופנה היא יותר מסתם אומנות. אופנה מגלמת זהות בחוטים וצבעים, ומעבירה מסרים הנושאים היסטוריה, תרבות ומאבק. מלכּ חכּרוש מגדירה מחדש את המורשת הפלסטינית ומעניקה לה ממד מודרני שלא מתפשר על האותנטיות שלו. בין הצלחות ואתגרים, מלכּ ממשיכה את המסע שלה בעולם האופנה, ומאמינה שאומנות יכולה להיות נשק תרבותי המשמר את הזהות, ומנציח את הסיפורים שלא ניתן לספר במילים בלבד.

מאת: נור דעדוש