במדינה מתוקנת, גם המשטרה לא מעל לחוק.

במדינה מתוקנת אין דבר כזה גוף שעומד מעל החוק, גם לא המשטרה. תפקידה לעצור חשודים, להביאם לדין, להגן על אזרחים – לא להוציא גזרי דין מוות בשטח. גם כשהיא מתמודדת עם עבריינים מסוכנים, גם כשהלחץ הציבורי עצום, אסור לשכוח: הזכות לחיים, למשפט הוגן ולסיכוי לשיקום היא אבן יסוד בכל חברה חופשית.

הלילה שעבר על אכסאל היה תמרור אזהרה מהבהב. רחובות סגורים, מסוקים חגים באוויר, מאות שמועות שרצות מקצה הכפר ועד קצהו, והפחד ניכר בכל פינה. ובלב כל הבלגן הזה שאלה אחת בוערת: האם שכונות מגורים אמורות להפוך לשדה קרב בין המשטרה לבין הפושעים?

באכסאל זה לא היה תרחיש תיאורטי – במהלך פשיטה של המשטרה על הכפר שוטרים בלבוש אזרחי ירו ירי חי בלב רחובות מאוכלסים, כשהם מסכנים לא רק את החשודים, אלא גם את התושבים התמימים - ילדים, נהגים, עוברי אורח, שכל חטאם היה להימצא במקום הלא נכון ברגע הלא נכון. לא הבחנה, לא זהירות – רק כדורים שמרחפים באוויר של שכונת מגורים.

מה שקרה באכסאל, ומה שקרה גם קודם לכן בנצרת עם זריקת הרימון, אינו אירוע מקומי ואינו "תקלה". זו מגמה מסוכנת. המשטרה הולכת ומאמצת כלים ששמורים לעולם הפשע: ירי ברחובות צפופים, פעולה בלבוש אזרחי, סיכון מכוון של חיי אזרחים.

וברגע שהכללים משתנים, כולם חשופים. ילד קטן שחוצה את הכביש, אם שחוזרת מקניות, נהג תמים שחולף בזירה – חייהם פתאום תלויים בהחלטה של שוטר לחוץ עם אצבע קלה מדי על ההדק.

מה אנחנו דורשים?

משטרה שפועלת לפי חוק, לא מעליו.

אנחנו רוצים משטרה חזקה, אך חזקה באחריות, לא בברוטליות. חזקה בשקיפות, לא בהסתרה. חזקה בצדק, לא בתחושת כוחנות עיוורת.

מרחב ציבורי בטוח לכל אזרח.

חיי אזרחי אכסאל, נצרת וכל יישוב אחר אינם פחותי ערך. הזכות ללכת ברחוב בלי לפחד – היא זכות בסיסית.

אכיפת חוק, ולא ירי.

עבריינים צריכים לפחד מהמשפט ומהענישה, לא מהסתברות להיפגע במקרה. חברה חזקה לא בונה את ביטחונה על קליעים.

שיקום אמיתי, ולא רק ענישה.

ללא מערכות שיקום אפקטיביות אין סיכוי אמיתי לשבור את מעגל הפשיעה. מי שחוזר מהכלא לסביבה של ייאוש – כמעט תמיד יחזור גם לפשע.

המאבק הזה איננו נאום יפה או תיאוריה אקדמית. הוא החיים עצמם.

הוא הסיפור של ילדים כמו עיסא האני טלקאת, בן 16 מערערה, שעמד ב-2022 על שפת המדרכה וחייך – עד שכדור קטלני שם קץ לחייו. הוא לא היה חמוש. הוא לא איים. הוא היה ילד. פשוט ילד, במקום הלא נכון, מול מערכת ששכחה, שהמדים שלה אינם רישיון להרוג.

עיסא לא קיבל הזדמנות שנייה. לא לחלום, לא לאהוב, לא לגדול. והסיפור שלו הוא לא "נזק צדדי" – הוא לב הבעיה.

אנחנו דורשים משטרה שמגינה – לא מסכנת.

מדינה שמכבדת את חיי כל אזרח בכל מקום.

ביטחון לכולם, צדק לכולם, חוק אחד לכולם.

אנחנו לא נוותר. לא בשביל עיסא, לא בשביל הדור הבא.

אנחנו לא רוצים לחיות בפחד – אנחנו רוצים פשוט לחיות!

 פידאא שחאדה, חברת מועצה לשעבר בעיריית לוד, ממקימות תנועת השפעה לקידום מנהיגות מקומית נגד פשיעה בערים המעורבות