למי קראת קולוניאליסט: כיצד ניתן להיחלץ מן הבינאריות של יליד מול מתיישב בפלסטין?

למי קראת קולוניאליסט: כיצד ניתן להיחלץ מן הבינאריות של יליד מול מתיישב בפלסטין?

דעות

סלימאן אלתיהי סלימאן אלתיהי . 1 ביוני 2026

מאז השבעה באוקטובר התרחב השיח על קולוניאליזם התיישבותי בהקשר הפלסטיני, ובמרכזו הטענה כי הציונות ומדינת ישראל הן פרויקט כזה. בקמפוסים בארצות הברית, בשדה האקדמי ובקרב פעילים פרו־פלסטינים, זאת כבר אינה עמדה שולית אלא מסגרת פרשנית מרכזית. עבור ישראלים רבים, עם זאת, זהו תיאור קשה לעיכול, בין השאר משום שהוא מציב חלוקה נוקשה: הפלסטיני הוא יליד, הישראלי מתיישב. הקושי הזה אינו פוטר מדיון רציני. האם כל הישראלים הם מתיישבים וכל הפלסטינים ילידים? והאם קשר היסטורי לארץ מבטל השתייכות לפרויקט הקולוניאלי-התיישבותי בהווה?

כדי להתמודד עם השאלה הזו, יש להבחין בין ילידיות היסטורית לבין קולוניאליזם התיישבותי כפרקטיקה פוליטית. ילידיות, כפי שהיא מגויסת לוויכוח הציבורי, מוצגת כטענה על מוצא, קדימות וזיקה עתיקה. קולוניאליזם התיישבותי, לעומת זאת, איננו סיפור על מוצא אלא על כוח. זהו מצב שבו קבוצה מתיישבת בארץ שבה כבר יושבת קבוצה אחרת, ומבקשת לכונן בה סדר פוליטי חדש באמצעות נישול, החלפה, הדרה או הכפפה של האוכלוסייה המקומית. לכן השאלה איננה "מי היה כאן קודם", אלא איזה משטר נוצר, על ידי מי ועל חשבון מי.

חברות מתיישבות קמות לרוב על חשבון אוכלוסיות ילידיות. ההתיישבות אינה רק תנועה במרחב, אלא בעיקר ארגון של כוח. ריכוז משאבים, עליונות ארגונית ויכולת לעצב את הסדר החוקי, הכלכלי והמרחבי. שאלת האדמה — מי מחזיק בה, מי נהנה מריבונות עליה, למי מותר לבנות עליה ומי מודר ממנה — חושפת זאת היטב. במובן זה, פרדיגמת הקולוניאליזם ההתיישבותי מספקת מפתח מרכזי להבנת המציאות שבין הירדן לים: היא מבהירה את הנישול, את משטר ההפרדה, את פערי האזרחות והריבונות ואת השאיפה המתמדת לייהד את המרחב.

ובכל זאת, השיח הרווח על קולוניאליזם התיישבותי נותר לעיתים פשטני. הוא מניח מראש שתי קבוצות מובחנות, קבועות וטהורות: "מתיישבים" מחד גיסא ו"ילידים" מאידך גיסא. כפלסטיני וכחוקר, אין לי ספק שמה שמדינת ישראל מחוללת כאן הוא פרויקט של קולוניאליזם התיישבותי – זו המסגרת האנליטית המדויקת ביותר לתיאור המציאות. דווקא משום כך, אני מציע להיזהר מן האופן שבו המושג "יליד" נטען במשמעויות אוריינטליסטיות. מיהו היליד? הפרא האציל, עובד האדמה, הבדואי ה"אותנטי", היהודי הקדום? שאלת הילידיות מצויה בלב הסכסוך הציוני־פלסטיני, אך שאלה זו רוויה בדימויים ובמאבקים על אותנטיות.

בגרסה הציונית, ילידיות משמשת לא פעם להצדקת ריבונות יהודית בלעדית: היהודים מוצגים כעם קדום השב לארצו, והציונות מתוארת לא כקולוניאליזם אלא כתנועת שחרור לאומי. טיעון זה נשען על הנרטיב המקראי של הארץ המובטחת ושל שיבה לציון, ומבקש לכונן את היהודים כילידים במובן המקנה להם בעלות "טבעית" על הארץ.

התואר 'יהודי' פועל כאן בדומה לאופן שבו השיוך 'נוצרי' פעל במבנים קולוניאליים אירופיים: הוא מציין את חברי הקבוצה הפריבילגית בסדר הפוליטי. זיהוי זה של העם המיישב עם העם המקראי מוכר גם ממיזמים קולוניאליים אחרים, כך טוען ד״ר רון ניוולד.

מנגד, הפלסטינים טוענים לילידיות נוכחית, המעוגנת בחיים בארץ לאורך מאות שנים, ולעיתים אף בקשר קדום יותר. אך מבט היסטורי מבהיר כי הארץ הזו הייתה מאז ומתמיד צומת של עמים ואימפריות – מכנענים ועד עות’מאנים ואירופים – ואפילו העת העתיקה אינה מספקת נקודת אחיזה יציבה. מכאן, שהניסיון להכריע את ההווה באמצעות תחרות על קדימות היסטורית, אילנות יוחסין או DNA נידון למבוי סתום.

המסקנה היא ששאלת הילידיות איננה שיעור בהיסטוריה אלא שאלה פוליטית. לאורך רוב תולדות הסכסוך, המאבק לא נוסח במונחים של יליד מול מתיישב, אלא כעימות בין שתי תנועות לאומיות: הציונות  מול התנועה הלאומית הפלסטינית – ולעיתים מול לאומיות כלל־ערבית. שיח הילידיות נכנס לזירה בשלב מאוחר יחסית.

אלא שלשיח זה יש מחיר. כשהילידיות נמדדת במונחי "טוהר תרבותי", היא הופכת למלכודת: הקהילה נדרשת להוכיח אותנטיות קפואה כדי להצדיק זכויות, במקום שאלה יוכרו על בסיס העוול הפוליטי המתמשך. כך אירע, למשל, ביחס לבדואים, כאשר ההכרה בהם כעם ילידי הוסטה לעבר שימור תרבותי – במקום שתסייע להם לעגן תביעה פוליטית לקרקע, לריבונות ולהכרה. משום כך, גם מושג הילידיות עצמו דורש מבט ביקורתי.

מיהו מתיישב? בניגוד ליליד, שניתן להגדירו במונחים היסטוריים, תרבותיים או סמליים, המתיישב מוגדר בראש ובראשונה דרך אופי פעולתו. ההבחנה בין אורח, מהגר או תושב לבין מתיישב אינה נעוצה בשורשים ביולוגיים, אלא באופן שבו הוא מתמקם במרחב: האם הוא משתלב במציאות קיימת, או מבקש לבוא במקומה? האם הוא חי לצד תושביה של הארץ, או פועל לכונן משטר שמדיר, מחליף ומוחק אותם? ההתיישבות היא קטגוריה פוליטית – של כוח, אדמה, עבודה וריבונות.

הבחנה זו מתחדדת במקרה של היהודים שחיו בארץ ובמרחב העות’מאני לפני המנדט הבריטי. עם עליית הציונות הומר רעיון השיבה אל ארץ ישראל בפרויקט יישוב ארץ ישראל. במסגרת זו גם מי שלא יזמו את המהלך נשאבו אל תוך הפרויקט. הטיעון בדבר ילידיות יהודית, אם כך, אינו מבטל את הניתוח הקולוניאלי, אלא מתקיים לצדו. ניתן להכיר בקשר היסטורי, דתי ותרבותי עמוק לארץ, ובה בעת להכיר בכך שהריבונות הישראלית, כפי שהתעצבה בפועל, נשענת על משטר של התיישבות, נישול והיררכיה. קשר היסטורי, במילים אחרות, אינו פוטר מאחריות פוליטית.

 

פתח מילוט מהבינאריות

אם "מתיישב" ו"יליד" הן עמדות פוליטיות הנוצרות בתוך יחסי כוח, אין הכרח לראות בהן קטגוריות קבועות. מחמוד ממדאני הציע לראות את המתיישבים והילידים כשלובים זה בזה, כך שהיחסים ביניהם הם שמייצרים את הקטגוריות עצמן. מכאן שהשאלה איננה רק מיהו יליד ומיהו מתיישב, אלא איזה סדר פוליטי מכונן את ההבחנה הזו, וכיצד שינוי הסדר ישנה גם את משמעות ההבחנה. היציאה מן הבינאריות עוברת דרך הכרה במציאות הקולוניאלית. מתוכה ניתן לחשוב על דה־קולוניזציה ממשית, כמהלך פוליטי שמפרק עליונות, מסיים נישול ומכונן שוויון בזכויות ובמעמד. 

ייתכן שהפתרון הוא להפסיק לחשוב במונחים של מעבר ממתיישב ליליד, ולעבור לחשיבה על זהות פוליטית אחרת – כזו שאינה נשענת לא על התיישבות ולא על בלעדיות ילידית. ראיף זרייק ואחרים מציעים לדמיין תושבות שוויונית, שבה הזיקה למקום אינה מתורגמת לשליטה. ניסיון בינלאומי – מדרום אפריקה, דרך צפון אירלנד ועד ניו זילנד – מלמד כי גם כאשר ההיסטוריה אינה נמחקת, ניתן לשנות את המסגרת: באמצעות הכרה, תיקון, אוטונומיה, ייצוג, השבה ופיצוי.

בסופו של דבר, כדי לפרק את הדיאלקטיקה של יליד-מתיישב יש להבין את שתי הקטגוריות כעמדות פוליטיות, לא כזהויות מהותיות. מכאן נגזרת גם האחריות, שמוטלת בראש ובראשונה על מי שנהנים מן המשטר הקיים. ישראלים לא יוכלו לנטרל את השיח הקולוניאלי באמצעות טענה לקדימות היסטורית, אלא רק באמצעות ויתור על הפרקטיקות שמכוננות אותם כמתיישבים ובהן עליונות, נישול, ריבונות בלעדית והכחשה. ככל שהמשטר הזה יתפרק, כך תיחלש גם הבינאריות – לא משום שההיסטוריה תיעלם, אלא משום שהפוליטיקה תשתנה.

תרמו לסברה היום

אם הסיפור הזה פתח בפניכם חיים שלא הכרתם - זה בדיוק מה שסברה קיים בשבילו.

סברה הוא המגזין הפלסטיני היחיד בעברית: עצמאי וללא מטרת רווח, ביקורתי ששם את האנשים במרכז. הסיפורים הייחודיים שאתם קוראים כאן נכתבים בידי עיתונאיות ועיתונאים כותבים וכותבות פלסטינים , ומחייבים אומץ מיוחד בצל ההשתקה של הקולות הפלסטיניים והעיתונות העצמאית.

התרומה שלכם תעזור לנו להשמיע את הסיפור הבא.

תרמו לסברה היום

הערת הצלחה

comment

הערות

הוסף תגובה

פלשתיני

2026-07-10 19:17:04

פלשתין היא רעיון נופי לפני שהיא רעיון לאומי. ארץ ההר והוואדיות. יורדים מגבעה אחת, חוצים את הוואדי ועולים אל הגבעה שממול. ושוב יורדים. ושוב עוברים. פלשתין — ארץ המתפלשת במרחב. ארץ העברים — ארץ המעברים. לפני הלאום היה הנוף!

יהודייה

2026-07-03 00:24:22

אתה מדבר איתנו על קולוניאליזם כשהשם פלסטין הוא ליטרלי קולוניאליסטי, גם נבלוס לצורך העניין. הערבים הכי מוצלחים הם הפלסטינאצים וזה נטו בגלל שהם חיים ליד יהודים איפה שהרוב תמיד היה יהודי , והערבים הם אלו שהפכו את הרוב למיעוט. לכן אין לכם פה זכויות מבחינה היסטורית זה פשוט לא מגיע לכם בגלל שאין לכם שום ערכיות בחברה החולה שלכם ואתם רק מפיצים שנאה אלימות ואונס כלפי נשים

פלסטין זה שם קולוניאליסטי

2026-07-03 00:21:43

כאילו כמה מפגרים וחיים בהכחשה אתם יכולים להיות? שלא נדבר על זה שערבית ואיסלאם מקורם בפאקינג ערב הסעודית 😭 עברית ויהדות הן הילידיות, ומי ששמר כמסורת עליהן יש לו זכות מלאה לגור בישראל מכיוון שהבעלים של ישראל, היהודים מעדת המוסתערבים שעברו את כל מה שהפלסטינאצים עשו להם במשך מאות שנים עד שהציונות הצילה את היהודים , הם הכי ילידים פה מכולם. כפי שלערבי מוסלמי יש זכות לעלות ולגור בסעודיה מכיוון שמשם בא האיסלאם, ליהודים יש זכות לגור ביהודה וישראל.

נטלי

2026-06-19 11:19:07

ישראלים לא יוכלו לנטרל את השיח הקולוניאלי באמצעות טענה לקדימות היסטורית, אלא רק באמצעות ויתור על הפרקטיקות שמכוננות אותם כמתיישבים ובהן עליונות, נישול, ריבונות בלעדית והכחשה. ככ נכון אבל החברה עיוורת לזה בקטע אינהרנטי עברנו בתוך החברה היהודית בישראל אינדוקטרינציה מטורפת לי לקח כמה שנים להתנער מזה טוטאלית .. לרבים הציונות היא הצדקה של הכל.ת כי אין מקום לעם היהודי חוץ מישראל והטענה החוזרית ונשנית שלערבים יש 26 מדינות , בכל אופן הכתיבה שלך והמאמרים שלך יכולים אולי להתחיל לפקוח לעיוורים את עיניהם

יהודי גאה

2026-06-15 12:32:12

כל הכתבה הזאת היא נסיון לרדד ולהמעיט מהילידיות של היהודים - כמה קל... ההפשטה של יהדות כדת ולא כעם, לאום. התואר יהודי לא מושווה לתואר נוצרי כי היהדות מגלמת בה קודם כל את עם ישראל ורק אחר כך את הדת היהודית. זו הקדימות והסדר הלוגי. ניתן בהחלט לטעון לילידיות שהרי היהודים מעולם היו מיעוט קטן בגלות ששמרו על זהותם והעבירו את המסורות בינם לבין עצמם ודור המשכם - כך נשתמרה הזהות האתנית של העם. אם היה ערבוב ? סביר להניח שכן אך הוא היה זניח בודאות בגלל היחס של היהדות כלפי התבוללות. יתרה מכך, סביר להניח שכשהיו מקרי התבוללות יהודים אלו הוחרמו מהכלל היהודי ולכן כנראה גם נטמעו באוכלוסייה הנוצרית/ המוסלמית. למה הכתבה לא מדברת על רבבות הערבים שהגיעו ממצרים, ירדן, סוריה ועוד לשטחי "פלסטין" בשנים שקדמו ל48 - זאת לאור שגשוג הארץ בעקבות עליית היהודים? ובכלל, הכתבה חוטאת לקריאה הלאומית השקרית לתנועה לאומית פלסטינית כשעד 67 לא הייתה שום התארגנות כזאת וה"פלסטינים" עצמם לא ראו עצמם ככאלה בעוד שהיהודים ראו עצמם כיהודים במשך אלפיים שנות גלות. בקיצור - גיבובי שטויות

מארק שור

2026-06-12 19:29:25

נפרדו בהצלחה : פולנים - רוסים, אירים - אנגלים, יוונים - טורקים, צ'כים - גרמנים, סרבים - קרואטים.. גם היהודים מסוגלים להשתחרר מעם זר בארצנו. * כל הניצחונות של היהודים לא משנים דבר, כל עוד מיליוני ערבים משגשגים ומתרבים במהירות בישראל, תוך דחיקת היהודים ביהודה, השומרון, ירושלים, הגליל והנגב. * ישראל מאוכלסת יתר על המידה. כשליש מהאוכלוסייה אינם יהודים. חייבים לשנות את חוק האזרחות. * ערבים קיבלו אזרחות (או תושבות) ישראלית בניגוד להמלצת האו"ם משנת 1947 על הפרדת שני עמים בפלשתינה. ערבים ביצעו את החלטת האו"ם וגירשו יהודים מחלק ניכר של ארץ ישראל. כעת הם מתפשטים במהירות וכובשים אדמתנו בשומרון, ירושלים, הנגב והגליל. לערבים אין זכות לבחור לעצמם את אזרחות הנוחה. 👉 לכל 6.5 מיליון הערבים הפלסטינים מגיעה אזרחות מדינתם 'מינוס'. זו זכות ולא עונש. * אין מקרה בהיסטוריה כאשר המנצח בכל מלחמות העביר חלקי ארצו לאויבים מובסים או 78 שנים האכיל אותם. המנצח במלחמה קובע את הגבולות. * משטר האפרטהייד הוקם מסוף המאה ה-20 בעזה ובאזורים A&B ⛔. התגובה הסימטרית מצד היהודים היא הפרדה מן הערבים על פי העיקרון: 'שתי אזרחויות שונות לשני עמים יריבים'. 👉 חלוקה דוגמת קפריסין היא אופטימלית עבורנו, אך אפשר להיפרד גם כמו שעשו קרואטים וסרבים. * לערבים שעובדים בישראל יש מזל, אך זו לא הסיבה לשמור בשבילם אזרחות או תושבות ישראלית. ערבים מקומיים יסתפקו במעמד 'עובד זר'. כל הערבים מקומיים ישלמו מס הכנסה, מס בריאות ומס ביטוח לאומי - ברמאללה. אף אחד לא יגורש מביתו, אך ל-2.2 מיליון ערבים תשתנה כתובת כדי לדרוש את הבטחת הכנסה, ביטוח בריאות, דמי אבטלה, קצבאות, משכורות למורים וכו'. הכתובת תהיה ברמאללה. * פג תוקף של מיתוס הישן. היהודים לא חייבים לערבים אף דונם אחד בארץ, לא תעסוקה, לא רווחה, לא חינוך, לא רפואה ולא אף שקל קצבאות. * יהודים יפסיקו לספק לערבים מים וחשמל בזול, גם יפסיקו להקצות תקציבים לתחזוקת כפרים ערביים. אבל היהודים יעזרו לערבים במכירת נדל"ן ובמעבר 50-100 ק"מ - לערים נקיות מיהודים. * לאחר החלפת האזרחות הבדואים בנגב לא יטופלו יותר על ידי המשטרה, אלא על ידי הצבא. מאות אלפי ערבים בישראל מתקיימים רק מביטוח לאומי וקצבאות. מזין זה ייסגר. כדי לקבל עבודה בישראל הערבים יצטרכו לרכוש קודם דירות ברשות הפלסטינית. * בעוד כמה חודשים רמת חיים שלהם תרד דרסטית ואז יתחיל טרנספר מרצון > לרמאללה, שכם, חברון, ג'נין, קלקיליה, טולכרם, טובאס, יריחו, אבו דיס, בית לחם, עזה וכו'. שימו לב > הכול לפי חוק בינלאומי, כי רק הערבים ביצעו את המלצת האו"ם משנת 1947 על החלוקה וגירשו יהודים מחלק ניכר של ארץ ישראל . * אשליות דו-קיום מובילות למבוי סתום. כל עוד יש ערבי אחד עם אזרחות או תושבות ישראלית - אין פתרון לסכסוך בין שני העמים בפלסטין. הגיע הזמן לשחרר את ה'כבושים' ולהשוות זכויות הערבים בירושלים, חיפה ויפו - לזכויות היהודים ברמאללה, שכם ועזה. די לכפות אזרחות או תושבות ישראלית על לאום היריב ! אזרחות פלסטינית-ירדנית ☪️, אבו-דיס ושועפאט - לערבים , אזרחות ישראלית ✡️ וירושלים - ליהודים ! * המפלגה שרק תרמז על הקמת אזרחות אחידה לא ישראלית לכל הערבים הפלסטינים - תהפוך למפלגת השלטון. רוב היהודים נגד מדינה משותפת עם הערבים. הקואליציה שתגשים רצון העם תקבל יותר מ-80 מנדטים. * ניצחון שלהם: התחזקות וריבוי ערבים בישראל. ניצחון שלנו: אין אף ערבי אחד עם אזרחות או תושבות ישראלית. לא - להתאבדות 'דמוקרטית'. * קודם כל מפסיקים להאכיל, לרפא, ללמד, להעסיק ולאכלס את העם העוין. בשלב הבא מנתקים הספקת מים, חשמל, דלק וכו' לערים ערביות ממערב לירדן ומתחילים משא ומתן מול הירדנים על מעבר מיליוני ערבים לירדן.

רותי זהבי

2026-06-12 16:50:57

הפתרון המוצע אכן יכול לפתור את בעיית הקולוניאליזם,אך נכון להיום אין לו סיכוי,לאור המגמות המשיחיות המשתלטות על הפוליטיקה ועל החברה בישראל.תודה על ההזדמנות לחשוב

דעות