על סיגלוביץ' ומחנה ההיפרדות ועליוניות 

מיד לאחר שהצטרף לרשימתו של מנסור עבאס, נשאל יואב סגלוביץ' אם הוא תומך בהקמת מדינה פלסטינית. במקום לענות על השאלה, הוא הזהיר מפני מדינה דו־לאומית ודיבר על הצורך ב״היפרדות מהפלסטינים״.

בתשובה הקצרה הזאת מסתתרת תפיסה פוליטית שלמה. סגלוביץ' נשאל על זכותם של הפלסטינים למדינה, והשיב על האינטרס של ישראל לשמור על רוב יהודי. הוא נשאל על ריבונות פלסטינית, והשיב על סכנת הדו־לאומיות. הוא נשאל מה יינתן לפלסטינים, והסביר ממה היהודים צריכים להינצל.

לא מדובר בפליטת פה. הדברים שאמר סגלוביץ' הפכו מזמן למכנה המשותף של המרכז והשמאל הציוני וכל כוכביו העולים. יאיר גולן מדבר על ״היפרדות אזרחית עם אחריות ביטחונית בידי ישראל״. נעמה לזימי על תהליך שיתחיל בהיפרדות ואולי יוביל ביום מן הימים לשלום. גדי איזנקוט מכריז שפתרון שתי המדינות הוא ״טעות מרה״ וממשיך לתבוע היפרדות מדורגת. יאיר לפיד הרחיק את הקמת המדינה הפלסטינית אל מעבר לעשור הקרוב וחזר אל חזון הגדר הגבוהה: אנחנו כאן והם שם.

המילה ״היפרדות״ מצטיירת כפשרה מפוכחת בין סיפוח לבין שלום,  אולם כאשר מנתחים אותה ומסירים ממנה את מעטפת הביטחון, הפרגמטיות והאחריות הלאומית, מתגלה מושג כמעט ריק מתוכן, שכל תכליתו היא להמשיך למחוק את הפלסטינים.

מדינה פלסטינית מתחילה בהכרה בזכותו של העם הפלסטיני להגדרה עצמית. שלום מתחיל בשני עמים הנדרשים להסכים על עתידם. סיום הכיבוש מתחיל בהנחה ששליטתה של ישראל בעם אחר היא בעיה שיש לפתור. אך היפרדות מתחילה במקום אחר: בצורך הישראלי לשמור על רוב יהודי ולהרחיק את הפלסטינים ממגע עם הישראלי, בעל הבית.

בשיח ההיפרדות, ישראל היא הנושא הפעיל במשפט; הפלסטינים הם האובייקט שממנו היא נפרדת. השאלה אינה עוד מהן זכויותיהם, אלא כיצד להוציאם מן החשבון הדמוגרפי בלי לוותר על השטח, על ההתנחלויות ועל השליטה הביטחונית.

כאן מתגלה ההונאה של מחנה שלם שפעם קא לעצמו מחנה השלום. אנשי המרכז־שמאל מדברים רבות על הצורך להיפרד מהפלסטינים, אך הרבה פחות על היפרדות מההתנחלויות. הם מתנגדים למאחזים בלתי חוקיים ולהשתוללות הסיפוח, אך אינם מציעים נסיגה לקווי 1967 או פינוי רחב של התנחלויות.

שתי שיטות לארגון השליטה בפלסטינים

יאיר גולן מבהיר שגושי ההתנחלויות יישארו חלק מישראל. איזנקוט מגדיר את ההתיישבות ״ערך״, מבקש לחזק את הגושים ואת בקעת הירדן ומצהיר שפינוי התנחלויות אינו עומד על סדר היום שלו. לפיד מבטיח שגושי ההתיישבות וירושלים המאוחדת יישארו בידי ישראל. תוכנית הדמוקרטים מותירה שליטה ביטחונית ישראלית בבקעת הירדן וב״מרחבים החיוניים״.

גם סגלוביץ' לא דיבר על פינוי התנחלויות, נסיגה מהגדה, סיום הכיבוש או העברת ריבונות לפלסטינים. הוא ביקש להיפרד מהפלסטינים, אך לא אמר שהוא מוכן להיפרד מהשטח שבו הם חיים.

וכאן עולה השאלה: במה שונה החזון הזה, במהותו המיידית, מההסדר שמציע הימין?

הימין כיום מבקש לספח, להרחיב התנחלויות, למנוע מדינה פלסטינית ולהותיר לפלסטינים מרחבים סגורים מקומית תחת עליונות ביטחונית ישראלית. מחנה ההיפרדות מתנגד לסיפוח ומבקש לעצור מאחזים מסוימים, בלי לגעת בהתנחלויות קיימות ובלי לדבר על מדינה ריבונית. גם אצלו הגבולות ייקבעו לפי האינטרס הישראלי, הישות העתידית תהיה מפורזת, בקעת הירדן תישאר בשליטה ישראלית ולצה״ל יישמר חופש פעולה.

הויכוח, אם כך, הוא בין שתי שיטות ישראליות לארגון השליטה.

הימין רוצה את כל הארץ בלי לתת לפלסטינים מדינה ואולי גם בלי פלסטינים בכלל. מחנה ההיפרדות רוצה להוציא את הפלסטינים מן המדינה בלי לצאת לגמרי מארצם.

לכן, חבירת סגלוביץ' לעבאס אינה קוריוז אלקטורלי וגם אינה פריצת דרך בשותפות היהודית־ערבית. המועמד היהודי הראשון בצמרת רשימה ערבית אינו מצטרף אליה לאחר שקיבל את עיקרון המדינה הפלסטינית חלילה. הוא נכנס כיהודי וכציוני מוצהר ומביא עמו את תפיסת ההיפרדות של המרכז הציוני. במקביל, עבאס הבהיר שהכרה במדינה פלסטינית היא עמדה עקרונית, אך לא דרישה קואליציונית.

עבאס הוא זה שנאלץ להתפשר

במקום שרע״ם תכניס את התביעה הפלסטינית אל גוש השינוי, גוש השינוי מכניס את תפיסת ההיפרדות אל רע״ם. סגלוביץ' אינו נדרש לקבל מדינה פלסטינית; עבאס הוא מי שנדרש להפוך אותה לעיקרון טקסי חסר מחיר פוליטי.

לאחר נתיחת הגופה המכונה "היפרדות" אפשר לקבוע את סיבת המוות: מן המדינה הפלסטינית נלקחו הריבונות, הגבולות והביטחון. מן השלום נלקחו ההדדיות והשוויון. מסיום הכיבוש נלקחה הנסיגה. מה שנותר הוא ״היפרדות״, מילה שמבטיחה לישראלים שלא יחיו עם הפלסטינים, בלי להבטיח לפלסטינים שיוכלו לחיות חופשיים מישראל.

וזה החידוש במערכת הבחירות הנוכחית: היהודי הצטרף לרשימה הערבית ושובץ במקום השני, אבל התפיסה הציונית היא שמקבלת את המקום הראשון.

________________________________________________________________________________________________________________

צילום: אביהו שפירא | השימוש בתמונת הבאנר נעשה בהתאם לסעיף 27א לחוק זכויות יוצרים, תוך מתן קרדיט לצלם הידוע. ככל שבעל הזכויות בתמונה מבקש להסיר את התמונה, לתקן את פרטי הקרדיט, להוסיף פרטי ייחוס נוספים או להסדיר את השימוש בה, ניתן לפנות למערכת סברה והפנייה תטופל בהקדם וברצינות.