ראיון עם מעצבת האופנה הפלסטינית, דיאלה שאמּוט "דיאלהסטיין" – מותג אופנה הנושא את רוח הזהות הפלסטינית

"כשאני עובדת על עיצוב, המטרה שלי היא לבטא את הזהות שלי באמצעות הבגדים, לכן קראתי למותג שלי 'דיאלהסטיין'.

דיאלה שמוט היא מעצבת אופנה פלסטינית צעירה שהצליחה להפוך את תשוקתה למקצוע, לעצב מורשת פלסטינית באופן מודרני, ומאמינה שהאופנה היא כלי לביטוי עצמי ולאומי.

התחלה בלתי צפויה

איך התחלת את המסע שלך בעולם עיצוב האופנה?

ההתחלה שלי לא היתה מתוכננת בכלל. למדתי רפואת שיניים, ומעולם לא חשבתי להיות מעצבת אופנה. ההתחלה בעולם האופנה הגיעה מקושי אישי שאני חוויתי על בשרי. אני אישה דתייה, וכאשר חיפשתי "בורקיני" מתאים כדי שאוכל לשחות, לא מצאתי משהו מתאים לצרכיי, ולכן החלטתי לעצב בגדי שחייה לנשים דתיות. זו הייתה ההתחלה שלי בעולם האופנה. העיצוב הפך לכלי בידיי להשיג משהו וגם להעביר מסר.

האם הייתה לך מטרה ברורה כשנכנסת לתחום עיצוב האופנה?

כמובן שהמטרה שלי לא הייתה רק לעצב בגדים. חיפשתי דרך לבטא את הזהות שלי ולהבליט את המורשת הפלסטינית בצורה מודרנית. הייתי פעילה פוליטית, אבל הרגשתי שיציאה להפגנות אינה חזות הכל , ולכן השתמשתי באופנה כדי להגיע לקהל רחב יותר, במיוחד לכל מי שמתעניינים באופנה, מוזיקה, ואמנות.

בורקיני עם רקמה פלסטינית

תלבושות עממיות פלסטיניות משקפת את התרבות וההיסטוריה של העם הפלסטיני. לא מדובר רק בבדים רקומים, אלא בשפה ויזואלית המעבירה סיפורי אבות מדור לדור, ומגבשת את הזהות הלאומית אל מול השינויים והאתגרים העומדים בפני הצעירים.

ספרי לנו על הפרויקט הייחודי שלך, בורקיני ברקמה פלסטינית?

המטרה העיקרית שלי הייתה לעצב את הבורקיני הראשון המעוטר ברקמה פלסטינית. זה רעיון שעבדתי עליו במשך יותר מארבע שנים. הקולקציה הייתה אמורה לצאת בשנת 2024, אבל העדפתי לדחות אותה בגלל המצב הפולטי, כדי שאף אחד לא יטען שאני "עולה על גל המלחמה". יחד עם זאת, אני עדיין מאמינה ששימוש באופנה פלסטינית יכול להעלות את המודעות לגבי הסוגייה הפלסטינית.

כיצד התפתח הסגנון האישי שלך? מביגוד שחיה לשמלות ערב המתבססות על עיצוב מסורתי?

בהתחלה, עיצבתי שמלות לעצמי בלבד. לא חשבתי על עיצוב שמלות לאחרים, אך עם הזמן, אנשים התחילו לבקש ממני לעצב להם שמלות מיוחדות. החלטתי שאני לא אהיה עוד מעצבת אופנה ולכן אתרכז בקו משלי שנושא מסר גדול, מעבר לסתם שמלות יפות.

מהם האתגרים העיקריים שעמדו בפניך לאורך המסע שלך?

האתגרים היו, ועודם, גדולים משתיארתי. לדוגמא, אין מעצבת בורקיני ערביה לפניי, אני הראשונה. לכן, לא היה מי שאוכל להתייעץ עמו. בחירת הבדים הייתה אתגר בפני עצמו. בהתחלה, הספקים ניצלו את חוסר הניסיון שלי, וגם לא הייתי מיומנת בשימוש ברשתות החברתיות כדי להציג ולשווק את העיצובים שלי, ולכן התקשיתי בפן הזה.

מי היו התומכים שלך במהלך המסע שלך?

אבי היה ראשון התומכים בי. הוא עודד אותי להיכנס לתחום עיצוב האופנה. גם משפחתי והחברים שלי תמכו בי, אבל עם מרוצת הזמן, הבנתי שהאדם היחיד שאני זקוקה לו כדי להמשיך, זה אני עצמי. כיום, התמיכה מגיעה גם מלקוחות מרוצים.

תרומתן של הנשים הפלסטיניות בשימור המורשת

מה דעתך על תרומתן של הנשים הפלסטיניות בשימור המורשת ובהשפעה על החברה?

נשים פלסטיניות חיוניות לבניית וטיפוח החברה,  הן גם שומרות על המורשת הפלסטינית. באמצעות שימור מנהגים כמו רקמה ושירי עם והעברתם לדורות הבאים, הן משמרות את המורשת התרבותית של העם הפלסטיני, ומוכיחות שתרבות והתנגדות הם שני צדדים של העמידה האיתנה הפלסטינית.

מה מייחד את הבדים והחומרים שאת משתמשת בהם, ואיך הם נבחרים או נוצרים?

אני מעצבת את הבגדים בעצמי. כשמונה אנשים עובדים על כל פריט שאני מעצבת כדי שיהיה רקום ומעוטר בדוגמאות שבחרתי. מעצבת אמיתית אינה מוגבלת לבחירת בדים מוכנים, אלא יוצרת אותם בעצמה. כדי לשמר את המורשת הפלסטינית בצורה מודרנית, עיצבתי לאחרונה גם חגורות רקומות בהשראת שירי ערש ושירים מסורתיים פלסטיניים. 

מהיכן את מקבלת השראה לעיצובים החדשים שלך?

אני אף פעם לא עוקבת אחר טרנדים. אני מעצבת לפי החזון שלי. אני שואבת השראה מהרגשות שלי ומהטבע. כשאני במצב רוח מרומם, אני משתמשת בצבעים עזים, אך אם מרגישה עצובה, העיצובים שלי נוטים להיות בצבעי אדמה. כל יצירה שאני מעצבת משקפת סיטואציה או רעיון ספציפי הנושא מסר ברור.

איזון בין מודרניות למסורת

האופנה הפלסטינית החלה להגביר קצב ולהפוך לאופנה מודרנית מבלי לאבד את זהותה המורשתית. מעצבים ומעצבות פלסטינים רבים בלטו ושילבו רקמה פלסטינית בבגדים מודרניים, כגון שמלות מודרניות, עבאיות, ואפילו תיקים ואביזרים. כיום, ניתן לראות בגדים רקומים בתצוגות האופנה הבינלאומיות, ובכך הם מחזקים את מעמדה של המורשת הפלסטינית על הבמה הבינלאומית.

האם התמודדת עם ביקורת בגלל ערבוב עיצובים מסורתיים ומודרניים?

כן, בהתחלה התמודדתי עם הרבה ביקורת כי היו כאלה שהרגישו שאני משנה את התלבושות המסורתיות בצורה לא מקובלת. תמיד דאגתי לאזן בין ישן לחדש מבלי לזלזל במורשת. היום אני מקבלת את הביקורת בלב פתוח, ואני מבינה שהיא נובעת מהדאגה של אנשים למורשת, גם אם הם מביעים את הביקורת בצורה לא עדינה.

האם ישנו עיצוב ספציפי קרוב יותר לליבך?

כל עיצוב שאני עובדת עליו הוא חלק ממני, לכן איני יכולה לבחור פריט אחד בלבד ולהגיד שהוא קרוב לליבי. יחד עם זאת, אם הייתי חייבת לבחור פריט אחד שעיצבתי ואני חושבת שהוא ייחודי, הייתי אומרת שזה הפריט הראשון שעיצבתי לפני ארבע או חמש שנים בהשאת הכאפייה הפלסטינית, כי זה היה הרגע שבו הרגשתי שהזהות האמיתית שלי כמעצבת נולדה. 

דיאלה שמּוט היא לא רק מעצבת אופנה, אלא קול פלסטיני שמבטא זהות ומורשת באמצעות עיצובים. עיצוביה אינם רק פריטי לבוש, אלא פריטים שמספרים סיפור, מביעים זהות, ומעבירים מסר. למרות הניסיונות למחוק את הזהות הפלסטינית, נותר הלבוש המסורתי עדות לעומק ההיסטוריה והתרבות הפלסטינית. תלבושות רקומות הן לא רק קישוט, אלא מעבירות מסר של יציבות ונחישות לשמר את המורשת מול אתגרים.