הדחת עודה: הידרדרות מוסרית עמוקה של המערכת הפוליטית

אני אזרח ערבי פלסטיני במדינת ישראל. זה לא פתיח דרמטי. זו הצהרה בנלית וטעונה. אני חי ועובד כאן ואוהב את המקום הזה. כמו רוב אזרחי המדינה, אני רוצה עתיד טוב, שוויוני, ובטוח לי ולילדיי. יחד עם זאת, להיות בן מיעוט במדינה שבה הדמוקרטיה מתפוררת לנגד עינינו זו תחושה קשה. זוהי תחושה של מחיקה איטית ושקטה, אך מתמידה, של נוכחותי כאזרח לגיטימי.

הדיון שהיה אתמול בוועדת הכנסת על הדחת חבר הכנסת, איימן עודה, אינו עוד מחלוקת פוליטית. זה לא ויכוח על ציוץ או התבטאות כלשהם, אלא רגע שמסמן הידרדרות מוסרית עמוקה של המערכת הפוליטית. בעיניי, ובעיני רבים אחרים, מדובר בניסיון שקוף לסגור את הדלת בפני ייצוג פוליטי ואותנטי של החברה הערבית, ולבטל את הלגיטימיות של קול ביקורתי ומוסרי שמעז להיות אחר.

נשמעו בדיון דברים שלא ניתן לעבור עליהם בשקט. במהלך הדיון, חברי כנסת – נבחרי ציבור – הסיתו לאלימות וקראו במפורש לגרש או לכלוא את עודה, ואף להעמיד אותו מול כיתת יורים. אין מדובר בהסתה גרידא, אלא בדה-הומניזציה. קו אדום מוסרי נחצה! זו הוכחה מצמררת לכך שעצם הדיון על ההדחה הוא לא מהלך "חוקי" תמים, אלא מתקפה ישירה על עצם רעיונות הדמוקרטיה והליברליזם. זוהי מתקפה נגד כל ערבי שמעז לאמור את שעל ליבו מעל בימת כנסת ישראל.

איימן עודה אינו תומך טרור. הוא גם לא בדלן. אולי יותר מכל פוליטיקאי יהודי או ערבי אחר, עודה מאמין בשותפות יהודית-ערבית. הוא פעל לאורך הקריירה שלו למען בניית עתיד משותף ולקידום שיח על שלום, שוויון, וחיים בכבוד הדדי. מאז ומעולם, עודה התנגד לאלימות מכל סוג שהוא והציע דרך אחרת, דרך המחייבת אומץ, במיוחד כשאתה מיעוט בתוך מיעוט.

למרבית האירוניה והאבסורד, בקרב הפוליטיקאים התומכים בהדחת עודה ישנם כאלה שעודדו עמדות קיצוניות בהרבה. חלקם אף הביעו בעבר תמיכה באלימות, גירוש, ועליונות לאומית. חלקם גיבו בשבוע האחרון מעשי טרור של מתנחלים, ויצאו נגד "קודש הקודשים", הצבא הישראלי. אותם פוליטיקאים מבקשים להדיח את עודה מהכנסת ללא בושה, משום שדבריו אינם נוחים לאוזניהם, ומשום שהוא מייצג ציבור שאלמלא חברי הכנסת הערבים, לא יהיה להם שום ייצוג במשחק הפוליטי.

ההצבעה על הדחת חבר הכנסת איימן עודה חושפת את הריקבון של המרכז הפוליטי הישראלי. מפלגות שמתיימרות לייצג "שפיות", "ממלכתיות", ו־"ליברליזם" נחשפו במערומיהן כחסרות עמוד שדרה. תמיכת יאיר לפיד ובני גנץ למהלך מוכיחה שהם אינם שוחרי דמוקרטיה, ולא מגיני זכויות המיעוטים. הם פוליטיקאים שנכנעים ללחץ הציבורי ומתמקדים אך ורק בשיקולים של תדמית וספירת מנדטים, ובדרך משליכים מהחלון ערכים אוניברסליים וערכי שוויון וחופש ביטוי.

דמוקרטיה אמיתית נבחנת בעת משברים ומחלוקות, ולא כשהיא מתנהלת על מי מנוחות. דווקא עכשיו, כשהחברה היהודית סוערת והפחד והכאב מכים בכל פינה, נבחנת הדמוקרטיה הישראלית. דווקא עכשיו, יש להגן על הקולות שמחוץ לקונצנזוס כדי להבטיח את זכותם להתקיים.

הדחתו של איימן עודה לא תשתיק את החברה הערבית, אלא תעמיק את השבר בין שני העמים. ההדחה מבקשת להעביר מסר ברור: אין לערבי מקום בישראל, לא בפוליטיקה ולא בשיח הדמוקרטי. זה כבר אינו איום על ח"כ איימן עודה, אלא איום על כולם, ערבים ויהודים כאחד.

אם זו הדמוקרטיה שהרוב היהודי חפץ בה, דמוקרטיה בלי קולות אחרים ובלי ייצוג ערבי משמעותי, אולי באמת הגיע הזמן שנשאל את עצמנו לאן אנחנו הולכים מכאן.

ד"ר סאמר סויד- מנכ"ל המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי