כיצד הפכו הנשים הפלסטיניות לחזית חדשה במלחמה אחרי 7 באוקטובר?

מבט "זום אאוט" על התמונה הרחבה, שנחשפה לפנינו למחרת השבעה באוקטובר 2023, מאפשר לנו לזהות מגמה שרבים הבחינו בה: כל פלסטיני, ללא קשר למיקומו הגאוגרפי - בעזה, בישראל או בגדה המערבית – הפך למטרה לגיטימית לפגיעה.

אלא שבחינה מעמיקה יותר, או במילים אחרות "זום אין" לאותו מחזה רחב היקף, חושפת בפנינו תת-מחזה חדש, שלא נתקלנו בו בעבר, לפחות לא בעוצמה ובהיקף הנוכחיים. נשים פלסטיניות, שעד לפני יממה מהאירועים היו הקבוצה הכי שקופה בחברה הפלסטינית והישראלית, הונכחו כמעט בכל זירה. ידועניות מוכשרות (הזמרת דלאל אבו אמנה והשחקנית )מאיסה עבד אלהאדי) נעצרו, נשות אקדמיה פוטרו (ד"ר וורדה סעדה) ונעצרו (פרופ' נאדרה שלהוב קובריקיאן), ומספר לא מבוטל של סטודנטיות צעירות הושעו מלימודיהן, והיו כאלו שאף נעצרו; אף אישה לא הייתה חסינה מרדיפה, מפגיעה ומביזוי. אחיות, רופאות, קופאיות, פקידות, עובדות בחנויות בגדים, עורכות דין, שחקניות, גננות, מהנדסות, סייעות, מפיקות ועיתונאיות. בתחילת המלחמה שודרו בערוצי התקשורת הישראליים מופעי השפלה של עצורות, באדיבות דוברות המשטרה, כידיעות תקשורתיות שלא היה בצידן כל ביקורת או אפילו הרמת גבה. תמונתה של השחקנית מאיסה עבד אלהאדי רוכנת בתוך תאה בבית המעצר הופצה ברבים, לא חלילה כמחאה או כביקורת על נבזות דוברות המשטרה, אלא פשוט כידיעה עצמאית על דבר המעצר וזהות העצירה. כך גם הוחצן מופע איזוק צעירות סטודנטיות מאחורי גבן, שצולמו אגב מעצרן מחדרי שנתן לפנות בוקר. חוסר הפרופורציה בין החשדות שיוחסו לצעירות (פרסום דברי הסתה לאלימות או שבחים לטרור ברשת החברתית), לבין שיטת המעצר המשפילה ושיתוף הצילומים ברבים לימד, כי לא באכיפת חוק עסקינן, אלא במסע תגמול ונקמה לראווה, המכוון דווקא אל עבר נשים. 

בעזה המחזה היה מצמרר ומחריד במיוחד. היקף הפגיעה בנשים פלסטיניות יצר רושם, כי מלחמה שהחלה על עזה, הפכה במהרה למלחמה על נשותיה. למעלה מ-12,300 נשים נהרגו, ועדיין מוקדם להעריך את מספרן של הנעדרות מתחת להריסות. מדיניות ההרעבה, שהייתה מכוונת נגד כלל תושבי עזה, פגעה בעיקר בילדים ובנשים הרות ומניקות. הפגזת הקליניקה הגדולה ביותר לפוריות בעיר עזה (מרכז אל-בסמה) בחודש דצמבר אשתקד (2023) השמידה אלפי ביציות מופרות או מוקפאות, שנשמרו בתנאי מעבדה. עקירת התושבים מבתיהם ואילוצם לישון במקומות פתוחים נישלו את הנשים מהזכות לפרטיות ולכבוד, שהינה כידוע קודש הקודשים עבור הנשים בכלל, ועבור המסורתיות והדתיות במיוחד. נשים שלא נטלו כל חלק במערכה הצבאית, נלקחו מבתיהן ברצועת עזה, הובאו לישראל ונכלאו, ואיש לא יכול היה לגלות היכן הן היו מוחזקות. בדיעבד הסתבר, כי כל אותן נשים הוגדרו כ"לוחמות בלתי חוקיות". ברור לכול, שמטרת כליאת הנשים הייתה כוונה לעשות שימוש בהן כקלף מיקוח לכל עסקה שעוד תבוא. העלמה כפויה, באצטלת חוק המכשיר חטיפה.

כמעט כל הנשים שפגשתי ושייצגתי, ואשר חוו מעצר, שיתפו באופן שבו נהגו אנשי אכיפת החוק לפנות אליהן. משפטים כגון: "זונה", "נשלח אותך לסנוואר שיאנוס אותך", ו"בעזה אוהבים בלונדיות", הפכו לפזמון השכיח במיוחד במהלך החיפוש בעירום, שנערך על גופן. מילים אלו בקעו מגרונם של אנשי אכיפת החוק, כיאה לאחרון הטוקבקיסטים המתחרים בגסויותיהם.

התיאורים מעלה מביאים, על קצה המזלג, את סוגי הפגיעות בנשים בנוכחותן. אליהם הצטרפו סרטוני חיילים משתעשעים בלבני נשים של פלסטיניות, ודי בתיאור המעשים כדי ללמד על הכיעור המוסרי שדבק בהם.

וכך, בשונה ממערכות צבאיות קודמות, גופן וכבודן של הנשים הפלסטיניות הפכו במערכה האכזרית האחרונה לחלק בלתי נפרד משדה הקרב, המתחולל בין הישראלים לפלסטינים: הצבא מול הנשים העזתיות, והמשטרה מול האזרחיות הפלסטיניות בישראל.

כל ניסיון להבין את הסיבה להיקף הפגיעה בנשים פלסטיניות במלחמה האחרונה חייב להיעשות בזיקה לאירועי השבעה באוקטובר, ולא במנותק מהם. בתודעה הציבורית הישראלית האירועים המזעזעים והפשעים שאירעו בעוטף עזה, נחרתו עמוק בכמה הקשרים. הבולט מבין אותם הקשרים היה, לטעמי, נושא ההשפלה הלאומית, חטיפת אזרחים, וביניהם נשים וילדים, והפגיעה המינית בנשים ישראליות. מלחמת הנקם שעליה הוכרז כנגד רצועת עזה, על כל יושביה, לא במקרה לא פסחה על נשים, וביקשה להשפיל במיוחד נשים. עין תחת עין ושן תחת שן.

המחברת הינה עורכת דין בתחום זכויות אדם

8/3/25