איך אומרים "אוסקר" בערבית?

טקס חלוקת פרסי האקדמיה לקולנוע- האוסקר, יתקיים ב- 15 למרץ 2026. בעיצומה של עונת הפסטיבלים הבינלאומיים שווה להתבונן במנת חלקה של פלסטין בתחרות זו, ואיך- אם בכלל- היא משפיעה על המודעות של תעשיית הקולנוע כלפי הסוגייה הפלסטינית. 

בזמן כתיבת המאמר כל העיניים היו בוונציה, שם נכח סיפור מצמרר מרצועת עזה דרך סרטה של הבמאית התוניסאית קאוות'ר בן הנייה. "הקול של הנד רג'ב" שהוקרן בוונציה בבכורה עולמית, וזכה בפרס אריה הכסף, מביא את סיפורה של הנד, ילדה בת שש שרכב בו נסעה עם משפחתה הותקף על ידי הצבא הישראלי. הנד שרדה תחילה את ההפצצה בעוד רוב בני משפחתה נהרגו. בשיחה שהתקבלה במוקד של הסהר האדום דיווחה ילדה בת 12, בת דודתה של הנד,  שרכבם מותקף ויש מתים ולאחר מכן הנד שוחחה במשך שעות עם כוחות החילוץ. אמבולנס של הסהר האדום ניסה לחלץ את השורדות אך גם הוא הותקף ושני הפרמדיקים שהיו בו נרצחו. הנד הפצועה נשארה השורדת היחידה במכונית אך חילוץ לא הצליח להגיע אליה.  רק כעבור 12 ימים, ב 10 בפברואר 2024, גופתה של הנד ועוד חמש גופות של שני מבוגרים ושלושה ילדים, נמצאו ברכב שספג מעל 300 כדורים. הסרט שמספר את הסיפור המזעזע זכה לתמיכה נרחבת ומפתיעה של כוכבי קולנוע, ביניהם שניים מהשמות הגדולים ביותר בהוליווד: חואקין פניקס ובראד פיט. 

הבמאית קאוות'ר בן הנייה קיבלה את מועמדותה הראשונה לאוסקר בשנת 2021 עבור סרטה העלילתי "האיש שמכר את עורו". ב-2024, קיבלה את מועמדותה השנייה, עבור סרטה הדוקומנטרי "הבנות של אולפת". סרטיה של בן הנייה נוגעים בסוגיות רגישות של האדם בעולם הערבי, קולוניאליזם, מלחמות אחים, תנועות פונדמנטליסטיות, נשים ופליטוּת.

המרכזיות חסרת התקדים הזאת של סיפור פלסטיני בפסטיבל קולנוע בינלאומי מראה על שינוי בדעת הקהל הבינלאומית שחודר גם אל תעשיית הקולנוע.

מה משמעותה של שותפות? 

בשנה שעברה, עמדו באסל עדרא, חמדאן בילאל, יובל אברהם ורחל שור על בימת האוסקר, הרימו את הפסלון הנחשק, ודיברו על הרקע של עשיית סרטם "אין ארץ אחרת", הסרט שייצג את פלסטין והביא לה פרס ראשון בהיסטוריה של התחרות. הסרט, שמביא מעט מהמציאות של פלסטינים באזור דרום הר חברון- מסאפר יטא, זכה לשבחים אך לא שינה את המציאות בשטח, והפסלון לא הגן על בילאל מפני תקיפת מתנחלים. אחד הפעילים שמופיעים בסרט הוא עודה אל הדאלין מהכפר אום אל ח'יר. ביולי השנה מתנחל חמוש רצח אותו על אדמתו. הרצח תועד!  

השותפות הפלסטינית-ישראלית בתעשיית הקולנוע מביאה את הסרטים לתחרויות נחשקות, כי זהו חומר עסיסי לפסטיבלים. אך במציאות אין משמעות לשותפות הזו, משום שזו עשייה של בודדים שמעוררת שיח- במקרה הטוב- אך לא משנה את המציאות העגומה. גם הסרט "חמש מצלמות שבורות" של הפלסטיני עימאד בורנאט והבמאי הישראלי גיא דוידי היה מועמד לפרס בשנת 2011. הסרט מתאר ממקור ראשון, דרך עיניו ומצלמותיו של בורנאט, את המחאות בכפר בלעין בגדה המערבית. הסיפור מסופר דרך עדשות של חמש מצלמות שהיו בבעלות בורנאט. כוחות הצבא שברו את כל חמש המצלמות בזו אחר זו משום שתיעדו את החיים תחת כיבוש.

פלסטין או הרשות הפלסטינית?

משנת 2003 עד היום, הכריז משרד התרבות הפלסטיני בכל שנה על המועמד הרשמי לפרסי האקדמיה. סרטים פלסטיניים רבים היו מועמדים  וארבעה מהם הגיעו לשלב התחרות: 

"גן עדן עכשיו" (2005) ו"עומר" (2013), שניהם בבימוי האני אבו אסעד, "המתנה" (2020) של פרח נאבלסי, ו"אין ארץ אחרת" (2023) של עדרא ואברהם. 

בין הסרטים שנבחרו על ידי משרד התרבות היו שני סרטים של הבמאי האייקוני אליה סולימאן " Divine Intervention" ב-2002 ו - "It must be heaven" מ-2019. לא פחות טובים היו סרטה המרגש של מהא חאג' " Mediterranean Fever" מ-2022, וסרטי הדוקו הגאוניים " The Wanted 18" של עאמר שומלי (2015) ו- " Ghost Hunting " של ראיד אנדוני (2018). 

בשנת 2002 סירבה האקדמיה לקבל את מועמדותו של Divine Intervention של סולימאן בטענה שפלסטין אינה מוכרת כמדינה. האקדמיה חזרה בה לאחר מכן משום שהיו טריטוריות אחרות שאינן מדינות עצמאיות וזכו לייצוג באוסקר, כמו הונג קונג.

סרטו של האני אבו אסעד "גן עדן עכשיו" (2005) ביקש לייצג את פלסטין, אך לחץ פרו -ישראלי גרם לאקדמיה לחזור בה ולהכריז עליו כמייצג של "הרשות הפלסטינית". הבמאי הסתייג מההכרזה וסירב להגיש את הסרט כמייצג את הרשות, ושני הצדדים הגיעו לפשרה לפיה הוצג הסרט כמייצג של "אדמות פלסטין". ב-2008 הגיע סרטה של אן מארי ג'אסר "מלח הים" לתחרות, סוף סוף כמייצג של פלסטין.

קולנוע שמספר את תולדות המאבק

הבמאית אן מארי ג'אסר, ילידת בית לחם (1974), ובן זוגה המפיק אוסאמה בוארדי, הם סיפור הצלחה קולנועי. משנת 2008  עד 2024 הביאו כבוד לתעשייה עם ייצוג של שלושה סרטים:   Salt of this Sea " (2008) ו " When I Saw You " (2012) ו " Wajib " (2017), אמנם אף אחד מהם לא הגיע לשלב התחרות אבל ההישג עדיין מרשים. במסגרת התחרות ה-  98 של האוסקר, שתתקיים במרץ בשנה הבאה, סרטה החדש של אן מארי שיצא השנה, " Palestine 36", נבחר לייצג את פלסטין עם שאיפה להגיע לשלב הסופי ולהתחרות. לפי הביקורת מפסטיבלים בהם הוקרן הסרט, הוא עשוי להעניק פסלון ראשון לאן מארי, ושני לפלסטין – הפעם בלי שותפות ישראלית או אחרת.

סרטה העלילתי של ג'אסר בכיכובם של ג'רמי איירונס, ליאם קננגהאם והיאם עבאס, מחזיר את העולם לשנת 1936, שנת פרוץ המרד הגדול של הכפרים הפלסטינים נגד המנדט/הכיבוש הבריטי, דרך חווייתו של יוסף, פלסטיני שנע בין הכפר שלו לירושלים בזמן המרד. חשיבותו של סרט זה אינה רק במקצועיות הקולנועית, אלא גם בבחירת אירוע מכונן בהיסטוריה של העם הפלסטיני שעמד בפני האימפריה הכובשת בשאיפה לעצמאות וחירות, שאיפה שלא נחה עד עצם היום הזה. הגעת סרטה של ג'אסר לתחרות בתקופה בה העולם ניצב כעד לנעשה ברצועת עזה כג'נוסייד, מאפשרת התבוננות בתקופה של מאה שנים בהן העם הפלסטיני נאבק בכובש אחרי כובש, ומאפשרת למידה מעמיקה יותר של תולדות המקום.