אל-מוע'ייר תחת מצור: בין צווי הפקעה להרחבת ההתנחלויות

במחזה שכבר הפך לשגרה בכפרים ובערים פלסטיניים, עקר הצבא בליל שישי שעבר (19/8/2025) כ-3,100 עצים בכפר אל-מוע'ייר שבגדה המערבית. לטענת הצבא הישראלי, מדובר בצעד ענישה בעקבות ניסיון הפיגוע שאירע יום קודם לכן סמוך להתנחלות עדי עד, שבו נפצע אזרח באורח קל.

הכפר אל־מוע'ייר שוכן על רכסי גבעות המשקיפים אל בקעת הירדן המרכזית, ומתגוררים בו כ־3,500 תושבים שתלויים למחייתם בחקלאות ובגידול צאן. בשנים האחרונות היה האזור עד להתרחבות התנחלויות ולהקמת מאחזים בלתי־חוקיים חדשים. רוב אדמות הכפר מצויות בשטח C, הנתון לשליטה ישראלית מלאה, וכ־950 דונם מתוכו מסווגים כשטח B.

אך האלימות לא כוונה רק כלפי נופי הטבע ומשאביו, אלא גם כלפי תושבי אל־מוע'ייר עצמם. לפני ימים אחדים פשט הצבא הישראלי על הכפר בגל רחב־היקף: מאות עצים נעקרו, שטחים חקלאיים המקיפים את הכבישים המובילים להתנחלויות הסמוכות חושפו, צעירים נעצרו, עשרות כלי רכב הוחרמו ובתים נפרצו ונחטטו. מאחורי החיילים נותרו הרס וחורבן.

מרזוק אבו נעים, חבר מועצת הכפר ומבין הנפגעים בסבב האלימות האחרון, תיאר למגזין סברה את האירועים המתמשכים כ"קמפיין שיטתי שמטרתו לעקור תושבים ממקומם ולפגוע במקורות פרנסתם". בשיחתו הוסיף:
"הקמפיין הזה החל לפני ימים אחדים. הופתענו מהיקף כוחות הצבא והמתנחלים. הצבא הפיץ ידיעה שקרית, לפיה אחד מבני הכפר תקף מתנחל ונמלט אל שטחינו. הפשיטה הייתה חריגה: הכניסות נסגרו, החיפושים בבתי הכפר נערכו בצורה ברוטלית, ודחפורים עקרו עצי זית בני למעלה ממאה שנה. הכול לווה במעצרים, בהרס רכוש ובהחרמת כלי רכב – ואף מתנחלים לקחו חלק בהשתלטות על המכוניות."

                                                                
@בתמונה: מרזוק אבו נעים, חבר מועצת הכפר ומבין הנפגעים בסבב האלימות האחרון

עוד סיפר אבו נעים: "רק אתמול הוצא צו להפקעת 297 דונם של אדמה סמוכה לכביש ההתנחלויות, ברוחב של חצי קילומטר מכל צד, בתואנה של 'מטרות ביטחוניות'. משמעותו – עקירתם של כ־12 אלף עצי זית נוספים. אותו דפוס התרחש גם בשנה שעברה, וכעת חוזר ביתר שאת. כיום מקיפים את הכפר 12 מאחזים, שחודרים לאדמותיו לצד הודעות על הריסת בתים קרובים." בנוגע להשלכות הכלכליות הוסיף: "מטרתם ללחוץ עלינו לנטוש את אדמתנו. הם רואים בפלישה הזו מסר מאיים לשאר הכפרים, ניסיון להפחיד ולהשתיק. אך תושבי אל־מוע'ייר לא ייכנעו ולא יוותרו על אדמתם, יהיו התלאות אשר יהיו."

 "הנכבה של אל־מוע'ייר"

עאהד נעסאן, מתושבי הכפר, שחווה על בשרו את הפשיטות האחרונות, תיאר אף הוא למגזין סברה:"אנחנו מורגלים לחדירות הצבא, אך הפעם היה זה שונה. רבים מכנים את המתקפה 'הנכבה של אל־מוע'ייר', שכן מדובר בנזק הקשה ביותר שספג הכפר מימיו.

לדבריו: "חיפשו בבתים יותר משלוש פעמים. שבע חוליות צבאיות נכנסו, בכל אחת מהן כחמישה־עשר חיילים. הם פרצו לביתי בשעה שלוש לפנות בוקר, כיתרו אותו ואת בתי בני ואחי, והתנהגו כבריונים עוינים. הכול היה חלק מפרויקט הרחבת ההתנחלויות הבלתי־חוקי."

"האדמות שלנו משתרעות מן הגבעות ועד נהר הירדן," הוסיף. "לפני שלוש שנים החלו לצמצם את שטחי  העיבוד ולמנוע כניסה לאדמות, אפילו לא לגדיד תמרים או למסיק זיתים. בשנה שעברה קיבלנו היתרים רשמיים, אך גם אז הותקפנו, הוכינו וגורשנו. החזקתי בעשרה דונם, אך מאז הקמת המאחזים נמנעה ממני הגישה. בכך איבדתי את מקור פרנסתי – ואני מפרנס משפחה.אני בן 61, אך אם האדמות יוחזרו לעיבוד, אשוב לעבוד בהן" 

עקירת עצי הזית מול נחישות להישאר

עאהד פירט את ההרס הישיר: "מאז תחילת המלחמה בשבעה באוקטובר נעקרו עצי זית רבים. על כל פסגת הר מתנוסס אוהל של התנחלות כפרית." את דבריו חתם באמירה של עמידה איתנה:
"לא יצליחו לשבור את רוחנו. אפילו בני הצעיר, בן השש־עשרה, נשבע שלא יעזוב לעולם. הוא אומר: נישאר בביתנו ולא נפקיר את אדמתנו. הרי לא רק אל־מוע'ייר תחת מתקפה – כל הגדה המערבית חווה זאת. אנו נעמוד איתן, לא משנה מה יקרה."

לדבריו: "חיפשו בבתים יותר משלוש פעמים. שבע חוליות צבאיות נכנסו, בכל אחת מהן כחמישה־עשר חיילים. הם פרצו לביתי בשעה שלוש לפנות בוקר, כיתרו אותו ואת בתי בני ואחי, והתנהגו כבריונים עוינים. הכול היה חלק מפרויקט הרחבת ההתנחלויות הבלתי־חוקי."

"האדמות שלנו משתרעות מן הגבעות ועד נהר הירדן," הוסיף. "לפני שלוש שנים החלו לצמצם את שטחי  העיבוד ולמנוע כניסה לאדמות, אפילו לא לגדיד תמרים או למסיק זיתים. בשנה שעברה קיבלנו היתרים רשמיים, אך גם אז הותקפנו, הוכינו וגורשנו. החזקתי בעשרה דונם, אך מאז הקמת המאחזים נמנעה ממני הגישה. בכך איבדתי את מקור פרנסתי – ואני מפרנס משפחה.אני בן 61, אך אם האדמות יוחזרו לעיבוד, אשוב לעבוד בהן" 

הכפר אל־מוע'ייר – מיקרוקוסמוס של הגדה המערבית

בין עצי הזית העקורים לבין הבתים שאליהם פרצו החיילים, ממשיכים התושבים לנהל חייהם בצל מציאות קשה: לא רק אובדן אדמות, מעצרים ופשיטות, אלא תחושה מתמדת של חוסר ביטחון ואיום קיומי. מה שאירע באל־מוע'ייר הוא חלק מתמונה רחבה יותר, המשתקפת באזורים רבים בגדה המערבית – שם צווי הפקעה והרחבת התנחלויות שבים ונשנים. מציאות זו מציבה את עתידם של כפרים פלסטיניים שלמים בפני אתגרים הולכים ומחריפים, הקשורים ישירות לגורל האדמה וליכולת התושבים להיאחז בה.