"אלסקיפה" בעארורה: המקום שבו צעירים פלסטינים בונים עתיד מתוך המורשת

בסמטאות שבין הבתים הישנים של הכפר עארורה שבנפת ראמאללה, שקקו חיים שלמים. הסמטאות והבתים הארכיולוגים שהיו מכוסים בדשא וצמחייה עוררו את סקרנותו של ח'ליל סאלח (35) עוד כשהיה ילד קטן ושיחק עם חבריו בין הבתים הנטושים. סאלח וחברו נהגו להיכנס לבנייני האבן הישנים שהפכו למקומות משחק, מסתור, תנועה, חיפוש אחר קני ציפורים, ופעילויות ילדות אחרות בכפר. כשהתבגר, סקרנותו של סאלח ותשוקתו לעיצוב דקורציה היו סיבות מספיקות דיו להשקת פרויקט חייו.

ח'ליל סאלח, וחברו מוחמד סאלח (28), יזמו פרויקט לשיקום מבנים ישנים בכפר עארורה הנמצא בצפון מערב ראמאללה. פרויקט "אלסקיפה" (הסככה) החל כששני החברים שכרו מקום שנקרא "אלעלייה" (עליית הגג), והוא מקום בו נהגו להיפגש בלילות ובקיץ, ובו לנו אורחים שהגיעו מחוץ לכפר לעבודה בעונת מסיק הזיתים. שני הצעירים שואפים לשקם את כל הבתים באזור הישן של הכפר, ולהפוך אותם למקום מפגש לאנשי הכפר ומשפחותיהם מאזורים שכנים וממחוזות שונים.

המבנים שבאזור הישן של כפר עארורה היו בתי התושבים. בכפר חיו לא יותר מ־400 תושבים לפני הנכּבה. עם התרחבות הבנייה וגידול האוכלוסייה, ננטשו רוב הבתים, אך הם עומדים על תילם עד היום.

בחודשי המלחמה הראשונים, החליטו ח'ליל ומוחמד לשקם ולבנות מחדש את הבניינים הישנים. למרות שהרעיון לבנות מחדש במציאות של הרס שיטתי ומוות של יותר מ־60 אלף פלסטינים הוא פרדוקס, ח'ליל מדגיש שהנהירה הישראלית "חסרת התקדים", כלשונו, להרס החיים הפלסטינים דחפו אותו ליצור חיים בתוך תחושות הייאוש, העצב והכעס.

ח'ליל מספר שהוא רדף אחרי "רוגע ושלווה". בכל פעם שהוא נכנס לבניין ישן, הוא התבונן באבנים הישנות ובאדריכלות של המקום שלקחה את הפרספקטיבה של דרי הבית, והתחשבה במיקום הגיאוגרפי, מזג האוויר, וחלוקת הבית באופן פונקציונלי שישרת את בני המשפחה השונים. 

ההשפעה הפסיכולוגית של המלחמה  

סיבה אחרת להחלטתו של ח'ליל להתעסק בפרויקט שיקום מבנים ישנים היא "בריחה מהדיכוי": "למראות הטבח הבלתי פוסק שהגיעו מעזה היתה השפעה פסיכולוגית קשה על כולם". כמו כן, המצב הכלכלי הקשה שנגרם עקב הסגר על הגדה המערבית, המחסומים, והפסקת הזרמת משכורות מישראל דרבנו את שני החברים לחפש הזדמנויות אחרות שיעזרו להם להתפרנס לצד עיסוקם העיקרי, בניית דקורציה וקבלנות צבע.

מדי הערב, מתאספים צעירים מהעיירה ומהכפרים הסמוכים ב־"אלסקיפה" לבילוי עד השעות המאוחרות. הם צופים במשחקי כדורגל, אוכלים מאכלים עממים כמו חומוס, פלאפל ובשר צלוי, מנהלים שיחות על הדאגות הקולקטיביות והאישיות, מתלוננים על המצב הפוליטי הסבוך והמלחמה הממושכת על עזה, ועל מעצרי הצעירים על ידי הצבא הישראלי מאז השבעה באוקטובר. יחד עם זאת, הצעירים נשארים אופטימיים ויש להם תקווה לעתיד טוב יותר. ח'ליל אומר שהוא מקבל הרבה הודעות מדי יום בעמוד האינסטגרם של "אלסקיפה". אנשים מביעים את התפעלותם מתמונות המקום ומביעים רצון לבקר בו. יחד עם זאת, המחסומים השירורתיים שמציב הצבא הישראלי והמצור המתמשך "מהווים מכשול מרכזי", אך זה לא מנע ממעריצים להגיע ולבקר את המקום עם בני משפחותיהם. כמו כן, המקום שואב אליו אנשי תקשורת ופעילים ועובדים בתחום הפרסום והשיווק המבקשים לצלם תכנים או להפיק תוכניות שונות בלוקיישן הקסום.

"פשטות המבנה – למי שצופה בו מבלי להתעמק בו – אינה משקפת את המוח היצירתי שבנה את המבנים הללו", אומר ח'ליל בזמן שהוא משוטט בין הפרחים והצמחייה בהם מילא את המקום. הוא מתבדח וטוען שהוא לא אהב גינון וגידול פרחים לפני כן, אך הידע שלו בתחום "נהיה רחב", והוא התחיל להתלהב ממנו לאחר שהמקום הפך להיות חלל פרטי שהוא יכול להנדס כראות רוחו.

אדריכלות המקום

ח'ליל רואה שחוזק הבניינים, עמידותם והאדריכלות שלהם מעוררים שאלות רבות. כשהוא בוחן מדי יום את המבנה העתיק, הוא תוהה מה גרם לאנשים באותם זמנים לבנות גגות בצורה שונה מהבנייה המודרנית? האם סגנון אדריכלי משפיע על אישיות האדם? כיצד ניתן לשלב את החיים המודרניים עם בנייה אדריכלית המשקפת את הזהות הפלסטינית הפועלת באינטראקציה עם המציאות וההיסטוריה? שאלות מעין אלה טרדו במשך זמן מה את ח'ליל עד שמצא את התשובות אותן חיפש אצל הבנאי חסן עוואד ( 50) מהכפר עארורה. עוואד עבד ב־"אלסקיפה" על פתיחת דלת ישנה שחיברה בין חלקי הבית, לאחר שנחסמה בעבר על ידי קיר עבה. באופן מבריק, הוא עיצב קשתות שאינן נופלות מקשתות האבן שנהגו לעצב בעת בניית הבתים הללו. עוואד מעיד שהוא למד את המלאכה הזו מאביו.

"המורשת אינה מכשול לקידמה", קובע ח'ליל. הוא מתגאה בבניינים הללו ומציין כי הוא תמיד שילב את עבודתו בתחום עיצוב הבית המודרני, ואת רצונו לשקם את המקום שהפך לחלק מחייו האישיים, וחיי חברים נוספים החולקים את תשוקתו. ח'ליל מדגיש כי "הזהות המורשתית" היא נקודת המוצא לחיים מודרניים המנסים להיות "שלווים, אוהבים ויפים יותר", במיוחד במקום מוכה מלחמות שבו ישנו קונפליקט זהויות עם הכיבוש.

ח'ליל התוודע לבנייה "העות'מאנית והרומית" שרווחו בארץ מחסן הבנאי. יחד עם זאת, הוא רכש ידע מגוון נוסף, כולל סוגי האבנים שמשתמשי בהם במבנים הישנים, וכיצד מבחינים בין האבנים המתאימות לבניית אח, לבין אלה המתאימות לבניית קשת. "בזמן שהכיבוש הורס את חלומותיהם ובתיהם של הפלסטינים, ואף הורג אלפים מהם, אנחנו מנסים להפיח חיים במקומות שפעם הם היו שוקקים". כך מסכם ח'ליל את התשוקה שלו והמסר המתחזק אצלנו מדי יום.

כמו רבים מבני גילו בכפר עארורה, ובפלסטין כולה, ח'ליל סאלח מקווה שהמלחמה תיפסק במהרה כדי שלחלומות הצעירם יהיה עתיד טוב יותר.