"אני מרגישה שמתי אלף פעמים": סובלות כפליים, חולות סרטן בעזה בין מלחמה למחלה

למוות בעזה ישנם פנים רבות. בזמן שהעולם רואה כיום את ההפצצות הישראליות כמחולל המוות הראשי ברצועה, חולות סרטן השד העזתיות נאבקות במחלה באופן יומי, ונאלצות להילחם בעוד קרב עיקש וקשה כדי לשרוד. במציאות שבה נשללו מהן תרופות וטיפולים רפואיים מצילי חיים, סיסמאות "אוקטובר הוורוד" נותרו ריקות מתוכן, ומס שפתיים שאינו מתייחס אליהן כלל.

הסבל שעברה העזתית למיאא' אלנוואג'חה (50) כמעט בלתי נתפס. נודע ללמיאא' שהיא חלתה במחלת סרטן השד עוד לפני המלחמה, אך בצל היעדר טיפול רפואי הולם בעזה בגלל המצור הישראלי הממושך מזה כ־17 שנה, לא התאפשר לה לנסוע לחו"ל לקבלת טיפול רפואי. "אני מרגישה שמתי אלף פעמים. אחרי חודשים של פחד, אימה, עקירה והפסקת הטיפול בגלל הפצצת בית החולים לחולי סרטן, המשקל שלי ירד מ־73 קילוגרמים ל־50 קילוגרמים בלבד".

למיאא' מתגוררת באוהל רעוע שהכינה משמיכות. האוהל הארעי אינו מגן עליה מפני חום הקיץ, או מהקור העז בעונת החורף. כמו כן, אין ללמיאא' שירותים ראויים נגישים, או מרחב פרטי בו היא יכולה להתאושש ולנוח. "אני שונאת להיות אישה. אני לא היחידה שמרגישה כך, זוהי גם תחושתן של שכנותיי מהאוהלים הסמוכים. אנו נושאות על גבינו את עול המלחמה. כולנו סובלות ממחלות שונות, ללא שום הגנה או הזדמנות לנוח. החיים שלנו אינם דומים למה שאחרים מכנים 'חיים'".

למיאא' פחדה ממחלת הסרטן יותר מאשר פחדה מהמלחמה עצמה. סרטן השד בזמן ההשמדה אינו שוחק רק את הגוף, אלא פוגע בכבוד האדם. היא נאלצה להתחנן כדי לקבל תרופות שלא היו זמינות, והתעלפה כמה פעמים כאשר נאלצה ללכת ברגל למרחקים ארוכים. 

למיאא' כבר עייפה מהשכיבה על האדמה באוהל. היא סובלת מהחרקים שעוקצים את גופה הרזה. כיסיה ריקים, ולכן היא אינה יכולה להרשות לעצמה לקבל כל טיפול רפואי שיכול להקל עליה. "להיות אישה חולה בעזה זה להיות נרדפת על ידי המוות בכל מיני צורות. אני מקנאת בקרובי המשפחה והמכרים שלי שנהרגו במלחמה. אני מרגישה שהם קיבלו קצת נחת, סוף סוף... אני גם מקנאת בחולות סרטן השד שחיות מחוץ לרצועת עזה. לפחות, להן יש מיטה לשכב עליה ולנוח! אם הייתי מחוץ לרצועה הייתי מקבלת טיפול רפואי. אני סובלת כפליים. אני נאלצת לסבול מהמלחמה וגם מהמחלה הארורה!"

לפי הודעה לעיתונות שהפיץ משרד הבריאות הפלסטיני, אחוז חולות סרטן השד ברצועת עזה מהווה כ־30% ממקרי הסרטן בקרב נשים. קרי, 29 חולות לכל 100,000 נשים. עוד לפי ההודעה, עקב השמדת "בית חולים אלצדאקה" (בית החולים הטורקי) בסוף שנת 2023 על ידי הצבא הישראלי, אין כיום ברצועת עזה מרכזים רפואיים לאבחון וטיפול בסרטן השד כלל.

סרטן בזמן מלחמה

גם מראם עיסא (שם בדוי) היא שורדת סרטן השד. למרות זוועות המלחמה שהיא נאלצה לעבור בשנתיים האחרונות, מראם טוענת שבעלה נפרד ממנה משום ש־"הוא כבר לא מרגיש שהיא נשית". מראם עברה כריתת שד כחודשיים לפני פרוץ המלחמה, ומעידה שלמרות שבעלה ניסה להקל עליה במקצת, יחסו אליה לאחר הניתוח נהיה קר ומרוחק. תגובתו של בעלה השפיעה עליה קשות, ואף החריפה עם פרוץ המלחמה כאשר בעלה הפטיר לעברה שמחלתה היא "עניין פעוט לעומת מה שעובר על אחרים בעזה".

לדברי מראם, בעלה אילץ אותה לעקור עם שלושת ילדיהם לדרום רצועת עזה, בתואנה שהיא תזדקק לטיפול רפואי שאולי תוכל להשיגו בדרום, בזמן שהוא נשאר בצפון כדי להגן על ביתם מפני גניבות. למרות שהבעל הבטיח שימתין לשובם, מראם הזדעזעה כאשר בעלה הודיע לה בהודעת טקסט לאחר כחודש בלבד שהוא התחתן בשנית.

"אני מצטער, נשאתי אישה שניה. הייתי סבלני כלפי מחלת הסרטן שלך במשך שנה שלמה. מאז כריתת השד אני מרגיש שאינני יכול לשאת זאת, ושאני צריך לחוש את הגבריות שלי. ייתכן שזה יזעזע אותך, אך זהו רצוני, ואינני יכול להכחיש זאת. עוד פעם, אני מצטער".

כאשר קראה את ההודעה, מראם הרגישה שאיבריה קפאו. היא טוענת שהיא אינה מצליחה לבכות מאז. מראם נאלצה לעבור עם ילדיה מאוהל לאוהל, וממקום למקום. בעלה שלח לה הודעות כדי לדרוש בשלומה, אך בכל פעם הייתה מחזירה הודעה קצרה הדורשת גירושים, עד שאכן התגרשו.

מראם לא חזרה לצפון הרצועה, גם לא בתקופת הפסקת האש וחזרת העקורים בינואר 2025. למרות מכאוביה הרבים והשפעת מחלתה על גופה ונפשה, היא העדיפה להישאר לבד בדרום, ולפרנס את ילדיה על ידי מכירת לחם ומאפים.

מחלת סרטן השד אובחנה אצל עאישה אבו סאלם (51) בספטמבר 2023. המחלה התגלתה בשלב מוקדם יחסית בבית חולים "הסהר האדום" בעזה, ועברה מיד ניתוח להסרת הגוש בבית החולים הטורקי, לפני שהתחילה טיפולים כימותרפיים. המלחמה פרצה אחרי שני טיפולים בלבד. בתחילת המלחמה, הופצץ בית החולים והפך למפקדה צבאי ישראלית. עאישה חיפשה תרופות בבתי המרקחת והמרכזים הרפואיים במשך ימים ארוכים, אך ללא הועיל. 

לפני כמה חודשים, מצאה עאישה בבית חולים נאצר חלק מהתרופות אליהן היא זקוקה. בגלל הרזון הקיצוני אליו הגיעה כתוצאה מהרעב הגדול והיעדר מזון, גופה של עאישה לא יכל להתמודד עם מינוני התרופות. במקום להרגיש הקלה, סבל גופה מכאביה רבים. 

עאישה זקוקה לטיפול בהקרנות באופן דחוף, אך טיפול זה אינו זמין ברצועת עזה. עם הזמן, הפסיקה עאישה לקחת תרופות כליל.

אבחון ללא טיפול

לאחר שהעזתית אימאן שנן החלימה ממחלת סרטן השד, היא ייסדה את "העמותה לסיוע ותקווה" לטיפול בחולי סרטן. אימאן יודעת היטב שסבלן של נשים חולות סרטן בעזה חורג אל מעבר לכאב הגופני, וכי הן נאבקות כדי לשרוד.

שנן מדגישה שכיום אין שום טיפול לחולי סרטן ברצועת עזה; לא טיפולים כימותרפיים, לא הקרנות, ולא טיפול תרופתי. מנגנון הבריאות ברצועת עזה קרס לחלוטין. גם לא ניתן למצוא תרופות להקלת כאבים כמו מורפיום, אין טיפולים הורמונליים, ואין אפילו משככי כאבים גנריים.

לדברי שנן, בתי הספר מלאים בחולים וחולות עקורים הנאלצים לחיות ללא תנאים סניטריים בסיסיים, וללא פרטיות. אי לכך, החולים והחולות חשופים לזיהומים ולסיבוכים מיותרים. לא די בכך שהם נאבקים בכל מאודם כדי לנצח את המחלה הארורה, הם מפחדים יותר מכל דבר אחר מרגרסיה במחלה שתאלץ אותם להתנתק מבני משפחותיהם.

שנן עוד מדגישה שחולות סרטן השד זקוקות לטיפולים כימותרפיים, הקרנות, טיפולים הורמונליים, ואספקת משככי כאבים באופן רציף ובלתי מקוטע. כמו כן, ישנו מחסור אדיר בכוח אדם רפואי מיומן, ובמיוחד אחיות ורופאות מיומנות. בנוסף, ישנו צורך אקוטי לצוותים לתמיכה פסיכולוגית וחברתית שיוכלו לספק טיפול בטראומה, ומרחבים בטוחים עבור נשים.

אולי העזרה הדרושה הדחופה ביותר כיום היא מתן אפשרות לפינוי רפואי מהיר ושקוף עבור חולות סרטן השד, כדי לספק לחולות טיפולים, תזונה מתאימה ותוספי מזון חיוניים העוזרים לחולות להתגבר על כאבי הטיפולים.

המערכת הבריאותית לטיפול בסרטן בעזה הייתה פגיעה וחלשה גם לפני השבעה באוקטובר, והסתמכה בעיקר על הפניית החולים לקבלת טיפול מחוץ לרצועת עזה. נשים חולות סרטן נאלצו לעבור מסע ייסורים מביך ומשפיל כדי לקבל היתרי יציאה מסיבות רפואיות, וכדי לעבור סריקות PET האסורות לשימוש ברצועה באמתלה של "דו-שימושיות".

לסיום, שנן מציינת את האבסורדיות של חודש אוקטובר, המכונה "החודש הוורוד להעלאת המודעות למחלת סרטן השד". "איך מצופה ממני להזמין נשים לביצוע בדיקה מוקדמת למחלת סרטן השד כשבפועל אין בידינו שום טיפול מינימלי למחלה? כיצד אנו אמורים להודיע לאשה שהיא חולה בסרטן השד בזמן שאנחנו יודעים שאיננו יכולים לספק לה שום טיפול?"