לבנון: יותר ממיליון עקורים חדשים ואסון הומניטרי בדרך

תחת התקפות חיל האוויר הישראלי והאיום בפעולה קרקעית, המשבר ההומניטרי בלבנון הולך ומתרחב עם החרפת העימות הצבאי בין ישראל לחיזבאללה. מקורות מקומיים מעריכים כי מספר העקורים במדינה חצה את רף המיליון כבר בימים הראשונים של ההסלמה בחודש מרץ 2026, באחת מתנועות האוכלוסייה הגדולות ביותר שידעה לבנון בשנים האחרונות.

אף שהנתונים הרשמיים שמפרסמת ממשלת לבנון נמוכים בהרבה, הפער בין ההערכות משקף את אופיו של גל העקירה הנוכחי: רבים מן התושבים עוזבים את בתיהם מבלי להירשם באופן רשמי ואינם מגיעים למרכזי הקליטה הממשלתיים, דבר שמקשה להעריך במדויק את ממדי המשבר.

עיירות וכפרים שלמים בדרום לבנון התרוקנו כמעט לחלוטין, והכבישים מתמלאים במשפחות הנמלטות לעבר אזורים בטוחים יותר בתוך המדינה – ולעיתים אף אל מחוץ לגבולותיה.

לפי מידע ממקורות מקומיים ועיתונאים בלבנון, גל העקירה הנוכחי החל בעקבות סדרה של פקודות פינוי ואזהרות שפרסמה ישראל לתושבים באזורים נרחבים בדרום לבנון, בבקעת הלבנון ובדאחיה, השכונה הדרומית של ביירות, כבר עם פתיחת ההתקפה על איראן.

האזהרות של דובר הצבא הישראלי כללו כבר בימים הראשונים יותר משמונים עיירות וכפרים. הגל הראשון החל באזהרה לכחמישים יישובים במהלך יומיים של הסלמה, ולאחר מכן הורחב לעוד שלושים ישובים בדרום ובבקעה.

בהמשך, פקודות פינוי כלליות פורסמו לכל האזורים שמדרום לנהר הליטאני, מה שדחף עשרות אלפי משפחות לעזוב את בתיהן בתוך זמן קצר.

הדאחיה, השכונה הדרומית של ביירות, נחשבת לאחד האזורים הצפופים ביותר שנכללו באזהרות. הערכות מקומיות מעריכות את מספר התושבים ברובע ביותר מחצי מיליון תושבים, בעוד שמקורות אחרים מציינים כי מספרם עשוי להגיע אף לכשבע מאות אלף בני אדם — שרובם עזבו את בתיהם בתוך ימים ספורים.

האזהרות כללו גם ערים מרכזיות בדרום כמו צור, בינת ג’בייל ונבטיה, וכן עיירות צפופות בבקעת הלבנון המזרחית כגון נבי שית, ח’ודר וסרעיּן.

פינוי גורף בזמן קצר ייצור משבר הומניטרי

ממשלת לבנון הודיעה כי מספר העקורים שנרשמו במרכזי הקליטה הרשמיים הגיע עד 10.3.2026 ליותר מ־759 אלף בני אדם.

אולם נתונים אלה משקפים רק את מי שנרשמו במרכזים הרשמיים, ואינם כוללים את רוב העקורים שבחרו למצוא מחסה אצל קרובי משפחה או לשכור דירות באזורים אחרים.

מקורות מקומיים מציינים כי מרבית המשפחות אינן פונות למרכזי הקליטה בשל הצפיפות הקשה והמחסור בתשתיות בסיסיות, ולכן רבות מהן מסתמכות על קרובים, חברים או על משאבים פרטיים.

בנוסף, חלק מן העקורים בחרו לעזוב זמנית את לבנון. חלקם חצו את הגבול לסוריה בניסיון להימלט מהלחימה ולמצוא מקום בטוח יותר.

מנתונים רשמיים עולה כי כ-50 אלף סורים שחיו בלבנון חצו בשבוע האחרון את הגבול חזרה לסוריה — תנועה הפוכה שנכפתה עליהם בשל תנאי המלחמה.

הערכות שונות מצביעות על כך שמספר זה עשוי לעלות עוד, במיוחד לאחר אזהרות הפינוי לדאחיה, אזור שבו מתגוררים גם רבים מהפליטים הסורים.

המשמעות היא כי המשבר הנוכחי פוגע לא רק באזרחים לבנונים, אלא גם באוכלוסיות פליטים שחיו במדינה בתנאים כלכליים והומניטריים קשים מלכתחילה.

ארגוני סיוע בינלאומיים מזהירים כי גל העקירה הגדול עלול להפוך לאסון הומניטרי אם הלחימה תימשך.

המועצה הנורבגית לפליטים הודיעה כי כ-300 אלף בני אדם בלבנון נעקרו מבתיהם בעקבות פקודות הפינוי והתקיפות האוויריות, והעריכה כי מספר העקורים הכולל עלול לעלות על מיליון בני אדם.

הארגון גם הטיל ספק בחוקיות פקודות הפינוי הקולקטיביות שפרסמה ישראל, הכוללות מאות כפרים בדרום לבנון ובבקעה וכן את הדאחיה – אזורים נרחבים ומאוכלסים בצפיפות. במועצה הנורבגית לפליטים אמרו כי "היקף פקודות הפינוי מעלה חששות חמורים בנוגע לעמידה בדין ההומניטרי הבינלאומי".

גם באו״ם הגדירו את המצב כמתקרב ל״אסון הומניטרי״, בשל הקושי של אוכלוסייה כה גדולה לעמוד בפקודות פינוי בתוך פרק זמן קצר.

אחד הביטויים הבולטים למשבר הוא הפיכת בתי הספר הציבוריים למרכזי קליטה לעקורים.

לפי הנתונים הרשמיים, יותר מ-320 בתי ספר בלבנון הוסבו למקלטים ציבוריים, דבר שהוביל להשעיית הלימודים לכ-350 אלף תלמידים. בתוך ימים ספורים הגיעו 269 מבתי הספר הללו לתפוסה מלאה, נתון המשקף את הלחץ הכבד על התשתיות הציבוריות המוגבלות של המדינה.

מצב זה עלול להשפיע גם על מערכת החינוך בטווח הארוך, במיוחד אם המשבר יימשך.

24 שעות במכונית, בפקק של עקורים

בשטח עצמו מדווחות סוכנויות הומניטריות על עומסי תנועה חריגים בכבישים המובילים מן הדרום לביירות או אל הגבול הסורי.

לפי דיווחים, אלפי משפחות נאלצו להישאר בתוך מכוניותיהן למשך 18 עד 24 שעות בשל פקקי ענק שנוצרו בעקבות פקודות הפינוי הפתאומיות.

בנוסף, רבים מן העקורים חווים תופעה של “עקירה חוזרת”: משפחות שעזבו תחילה את כפרי הגבול לערים כמו צור או נבטיה, נאלצו לעזוב שוב — הפעם לכיוון ביירות או אזורי ההר — לאחר שהלחימה התרחבה.

למרות התיאום בין הרשויות בלבנון לבין ארגוני הסיוע הבינלאומיים, המשאבים הזמינים להתמודדות עם המשבר מוגבלים מאוד. לפי נתונים רשמיים, רק כ-20 אחוז מתוכנית הסיוע שהגישה לבנון לאו״ם לשנת 2026, בסכום כולל של 1.6 מיליארד דולר, קיבלו מימון עד כה.

המחסור במימון מעלה חששות כי הגופים ההומניטריים לא יצליחו לענות על הצרכים הבסיסיים של העקורים, במיוחד נוכח העלייה המהירה במספרם.

משרד הבריאות הלבנוני הודיע כי מאז תחילת ההסלמה בשני במרץ ועד לשישה במרץ נהרגו 217 בני אדם ו-798 נוספים נפצעו.

המשרד ציין גם כי מספר אנשי צוות רפואי נהרגו או נפצעו במהלך האירועים, דבר שמגביר את הלחץ על מערכת הבריאות המתמודדת ממילא עם אתגרים רבים.

ארגונים בינלאומיים מזהירים כי המצב הבריאותי עלול להחמיר ככל שמספר העקורים יעלה, במיוחד באזורים שבהם שירותי הרפואה מוגבלים.

נשים תחת אש

המשבר הנוכחי אינו מתמצה רק בתנועת אוכלוסייה, אלא מלווה באתגרים חברתיים והומניטריים רחבים יותר.

בתחום הביטחון התזונתי, כ-874 אלף בני אדם בלבנון, או כ-15 אחוז מאוכלוסיית המדינה, סבלו עוד לפני ההסלמה האחרונה מחוסר ביטחון תזונתי. המספר עלול לגדול עוד עם שיבוש שרשראות האספקה באזורים שנפגעו.

לפי קרן האוכלוסין של האו״ם יש בין העקורים כ-16,800 נשים בגיל הפוריות, מהן כ-700 נשים הרות  ששירותי לידה דחופים אינם זמינים עבורן. גם המספר הזה צפוי לגדול. 

הצפיפות במרכזי הקליטה מעלה גם חששות לסיכונים חברתיים ובריאותיים, במיוחד בכל הנוגע לפרטיותן ולצרכים הבסיסיים של נשים ונערות.

כל עוד התקיפות נמשכות ופקודות הפינוי מתרחבות, נראה כי משבר העקירה בלבנון צפוי להעמיק.

הפער בין ההערכות המקומיות לבין הנתונים הרשמיים משקף מציאות מורכבת שקשה למדוד במדויק — אך ברור כי המדינה ניצבת בפני אחד המשברים ההומניטריים הגדולים שידעה בשנים האחרונות.

בעוד משפחות לבנוניות רבות ממשיכות לחפש מקלט בטוח הרחק מאזורי הלחימה, השאלה המרכזית נותרת פתוחה: האם לבנון והקהילה הבינלאומית יצליחו להתמודד עם השלכות המשבר לפני שיהפוך לאסון הומניטרי רחב היקף? כל יום נוסף של לחימה ועקירה מפחית את הסיכוי לכך.