בח'ירבת אום אל־ח'יר נלקחה מהילדים הזכות ללמוד

ב־13 באפריל התכוננה ג'ורי עיד, בת 12, לשוב לבית הספר לאחר היעדרות של 40 יום בעקבות המלחמה עם איראן. היא יצאה מביתה בח'ירבת אום אל־ח'יר שבדרום הר חברון, נרגשת לחזור ללימודים, וצעדה בשביל המוכר החוצה את החורשה ומוביל אל בית הספר — מסלול לא קל של כארבעים דקות הליכה. אלא שכשהגיעה למקום, גילתה כי הדרך נחסמה. גדר תיל שהציבו מתנחלים, ועליה דגלי ישראל, חסמה את המעבר ומנעה ממנה ומ־55 ילדים נוספים להגיע לבית הספר.

ג'ורי עמדה בשמש, לבושה במדי בית הספר, מול הגדר שהפרידה בינה לבין הכיתה. "המתנחלים חסמו את הדרך לבית הספר שלנו", אמרה בעצב, "אבל הם לא יצליחו לשלול מאיתנו את הזכות לחינוך". פגשנו את ג'ורי לראשונה ליד אותה גדר. היא הייתה כעוסה ועצובה, ועדיין אחזה בתקווה שתוכל לשוב ללימודים בקרוב. כעבור כמה ימים דיברנו איתה שוב כדי לראיין אותה. הפעם היא נשמעה מתוסכלת הרבה יותר. היא לא העלתה בדעתה שהחסימה תימשך יותר משבועיים.

גם לפני שהוצבה גדר התיל, הדרך לבית הספר לא הייתה פשוטה. המסלול הקצר ביותר אורך כחצי שעה בלבד, אך הוא עובר לצד כביש עוקף המשמש את המתנחלים. עבור ילדי אום אל־ח'יר, זהו נתיב מסוכן: לאורך השנים הם נחשפו בו להטרדות ותקיפות מצד מתנחלים, כולל ניסיונות דריסה. אף שניתן להגיע לבית הספר דרך הכביש ברכב, האפשרות הזו אינה זמינה לרוב תושבי ח'ירבת אום אל־ח'יר.

לכן, הילדים צועדים מדי יום בדרך חלופית — שביל הררי, משובש וסלעי, המתפתל בין הגבעות. ההליכה בו כרוכה בסיכונים משלה: נחשים, חרקים, זחלים וקוצים. ובכל זאת, בעיני רבים מההורים, הדרך הזאת בטוחה יותר מהכביש הסמוך. אלא שגם שם לא היו הילדים מוגנים לחלוטין. הם נתקלו לא פעם במתנחלים, עד שלבסוף נחסם המעבר לחלוטין.

גדר ההפרדה 

הגדר שמנעה מג'ורי להגיע לבית הספר היא רק חוליה נוספת בשרשרת ארוכה של הטרדות, הפחדה ואלימות שמפעילים מתנחלים מההתנחלות כרמל נגד תושבי ח'ירבת אום אל־ח'יר. ההתנחלות, שהוקמה על אדמות הכפר וממוקמת ממזרח ליטא, חולשת על חיי התושבים זה שנים. האלימות נעה בין תקיפות פיזיות ואיומים יומיומיים לבין שימוש בנשק חי. ב־28 ביולי 2025 נורה למוות עודה אלהד'אלין בידי מתנחל, באחד המקרים הקטלניים ביותר שידעה הקהילה בשנים האחרונות.

אך האלימות אינה מסתכמת בפגיעה בגוף. תושבים מספרים על גניבת עדרי צאן ובעלי חיים, השחתת רכוש, איומים מתמשכים והגבלות על חופש התנועה בתוך הכפר וסביבתו. עבור רבים מהם, מדובר במציאות יומיומית המעצבת כל היבט של החיים.

ח'ירבת אום אל־ח'יר, אחת מקהילות מסאפר יטא שבדרום הגדה המערבית, נמנית עם שורת קהילות פלסטיניות הנמצאות תחת איום מתמשך של עקירה. רוב תושביה הם בדואים המתפרנסים מחקלאות ומרעיית צאן, וחיים בתנאים של מחסור מתמשך בתשתיות ובשירותים בסיסיים. הפסקות חשמל תכופות, קליטה סלולרית מוגבלת והיעדר כבישים סלולים הם חלק בלתי נפרד משגרת החיים במקום. מנגד, במרחק קצר בלבד, נהנות ההתנחלויות הסמוכות מתשתיות מודרניות, כבישים מוסדרים ואספקת שירותים מלאה — פער הממחיש את המציאות שבה מתקיימות שתי מערכות חיים שונות באותו מרחב גיאוגרפי.

מול גדר התיל

בחזרה לג'ורי. יותר מכל, היא מודאגת מהלימודים שהיא מפספסת. "אני חוששת לפספס יותר מדי שיעורים ושלא אצליח להשלים את החומר", היא אומרת.

במקום לשבת בכיתה בשעות הבוקר המוקדמות, ג'ורי, תלמידת כיתה ו', וחבריה מבלים חלק ניכר מימיהם מול גדר התיל שחוסמת את דרכם לבית הספר. כמעט מדי יום הם מקיימים במקום משמרות מחאה, אוחזים בשלטים הקוראים לפתוח את הדרך ולאפשר להם לשוב ללימודים. עד כה, איש לא השיב לקריאתם.

בהמשך היום מנסה ג'ורי לצמצם את הפערים שנוצרו. היא מתקשרת לחברותיה, שואלת מה נלמד בכיתה ומנסה ללמוד בכוחות עצמה. אלא שלמידה עצמאית אינה יכולה להחליף מורים, שיעורים וסביבת לימודים מסודרת. בני משפחתה משתדלים לסייע לה ככל יכולתם, אך גם הם יודעים שאין בכך תחליף אמיתי לחינוך סדיר.

ג'ורי אינה היחידה. גם שלושת אחיה, לצד 55 ילדים נוספים מח'ירבת אום אל־ח'יר נמנעת מהם הגישה לבית הספר.

עד למועד פרסום כתבה זו, ג'ורי עדיין אינה יכולה לממש את זכותה לחינוך. למעשה, לדבריה, הפגיעה בלימודים החלה עוד לפני חסימת הדרך לבית הספר. "אנחנו לא לומדים כמו שצריך מאז פרוץ המלחמה", היא מספרת. "תוכנת "טיימס" ללמידה מרחוק לא עובדת כמו שצריך אצלנו בגלל תשתיות התקשורת החלשות, ויש אצלנו הרבה הפסקות חשמל. האינטרנט מאוד חלש".

ואכן, תושבי אום אל־ח'יר מסתמכים על חיבור סלולרי מוגבל ואיטי, שאינו מאפשר למידה מקוונת רציפה. לכך מתווספות הפסקות חשמל תכופות, שלדברי התושבים נגרמות בעקבות פגיעות חוזרות בקו החשמל הראשי של הכפר. בתנאים כאלה, גם החלופה של לימודים מרחוק הופכת כמעט בלתי אפשרית.

ג'ורי מתגוררת עם משפחתה בבית צנוע הכולל שני חדרי שינה, מטבח ושירותים. עבורה, בית הספר הוא הרבה יותר ממקום שבו לומדים לקרוא, לכתוב ולחשב. זהו גם מרחב חברתי, מקום מפגש עם חברות, זירה למשחק ולצחוק, ואחד המקומות הבודדים שבהם היא יכולה להרגיש חופשייה ובטוחה.

חלום האוניברסטיה של ג'ורי

ג'ורי חולמת להשלים את לימודיה ולהגיע לאוניברסיטה, שם היא מקווה ללמוד אמנות. היא אוהבת לצייר, ובחודשים האחרונים הפכו הציורים שלה גם לדרך לתעד את המציאות שהיא חיה בה.

באחד מציוריה תיארה את היום שבו גילתה שהדרך לבית הספר נחסמה בגדר תיל. בציור נראים ילדי אום אל־ח'יר ניצבים מול הגדר, כשמאחוריהם ההתנחלות כרמל. מעבר למכשול נראה בית הספר שלה, ומעליו מתנוסס דגל פלסטין. בתחתית הדף כתבה בכתב ידה: "התגעגעתי לבית הספר".

המרחק שנכפה עליה מבית הספר אינו מעורר בה רק געגוע. הוא גם מעורר חרדה מפני העתיד. הדרך לבית הספר נחסמה בעבר יותר מפעם אחת, אך ג'ורי חוששת שהפעם המצב יהיה שונה. מבחינתה, גדר התיל ודגלי ישראל התלויים עליה אינם רק מכשול פיזי; הם מסר. מסר שלפיו השליטה במקום עברה לידי המתנחלים, ושחזרה לשגרה שהייתה מוכרת לה הופכת רחוקה יותר ויותר.

שנת הלימודים אמנם הסתיימה, אך המציאות שהרחיקה את ג'ורי ואת חבריה מבית הספר נותרה בעינה. גם כעת לא ברור אם יוכלו לפתוח את שנת הלימודים הבאה כסדרה, ואם הדרך לכיתה תהיה פתוחה עבורם. בינתיים, גורלם של הילדים ושל לימודיהם נותר לוט בערפל.

נכון להיום, על פי דיווחים בינלאומיים ודוחות של משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA), אין מידע מתועד המצביע על כך שחסימת הדרך נמשכת, אך גם אין נתונים עצמאיים המאשרים כי הגישה לבית הספר חזרה להתקיים באופן תקין וסדיר.