15 שנים חיכו לג'ואנה. חודש לפני שנולדה, אביה נהרג 

בעודה מחזיקה בג'ואנה, בתה בת החודש, דארין אבו נעים עדיין מתאבלת על בעלה, ג'יהאד אבו נעים (32), שנורה למוות בידי מתנחל ישראלי ב־21 באפריל בכפר מוע'ייר, ממזרח לרמאללה.

כשפגשנו אותה, אחזה דארין בידה הזעירה של בתה והתבוננה בפניה העדינות. אך מאחורי המבט האימהי הסתתר כאב עמוק. ג'יהאד, שהמתין 15 שנים להפוך לאב, לא זכה לפגוש את בתו. הוא נהרג כחודש לפני לידתה של ג'ואנה.

בני משפחתו מספרים כי ביום מותו עבד ג'יהאד בכפר תורמוסעיא הסמוך. במהלך היום הגיעו דיווחים על פשיטת מתנחלים לעבר בית הספר לבנים במוע'ייר, ותושבי הכפר נקראו להגיע למקום. ג'יהאד מיהר לשוב לכפרו, כפי שעשה פעמים רבות בעבר, בניסיון להגן על התלמידים ועל התושבים.

במהלך העימות עלה אחד המתנחלים לגג בית הספר ופתח בירי. כדור אחד פגע בלבו של ג'יהאד והרג אותו. כדור נוסף פגע בראשו של הילד אווס אלנעסאן. ארבעה תושבים נוספים נפצעו באותו יום מירי המתנחלים.

ג'יהאד נישא בגיל צעיר, בתקווה להקים משפחה ולגדל את ילדיו בכפר שבו נולד. רק לאחר 15 שנות נישואים התבשרו בני הזוג כי דארין בהיריון.

"כשנודע לנו שאני בהיריון הוא בכה משמחה", היא מספרת. "חגגנו עם כל המשפחה. חיכינו לרגע הזה שנים ארוכות". לאורך חודשי ההיריון ליוותה את ג'יהאד התרגשות גדולה. הוא דאג לאשתו, הקפיד על בריאותה וחלם על בתו שעומדת להיוולד. "כל הזמן הוא היה מדבר עליה", נזכרת דארין. "הוא היה מסתובב בבית ואומר: 'כאן תשחק ג'ואנה, וכאן יהיו צעדיה הראשונים'. הוא תכנן הכול. רצה לקנות לה צעצועים, לקחת אותה איתו לכל מקום ולדאוג שלא יחסר לה דבר".

אלא שג'ואנה איבדה את אביה עוד לפני שנשמה את נשימתה הראשונה.

לדברי דארין, בעלה נהג לבקש ממנה שוב ושוב לשמור על הילדה ולדאוג לה. בדיעבד, היא חשה כי קינן בו חשש שלא יזכה לראותה גדלה. הוא הכיר היטב את המציאות בכפרו ואת המחיר ששילמו לאורך השנים תושבים שנקלעו לעימותים עם מתנחלים.

סיפורה של משפחת אבו נעים אינו מנותק מהמציאות שבה חי הכפר מוע'ייר בשנים האחרונות. לפי מקורות פלסטיניים מקומיים, הכפר הפך ל"מוקד חם" של חיכוך עם מתנחלים, המבקשים להרחיב את שליטתם באזור, במיוחד בשטחי העמקים המהווים כ־80% משטח הכפר.

מאז 7 באוקטובר גברו התקפות המתנחלים על מוע'ייר, בדומה לאזורים פלסטיניים רבים אחרים בגדה המערבית. תושבי הכפר מדווחים על שורת פשיטות שכללו הצתת בתים, מסגדים וכלי רכב, פגיעה באדמות חקלאיות וכריתה של יותר מ־25 אלף עצי זית.

לדבריהם, הרשויות הישראליות השתלטו על יותר מ־42 אלף דונם מתוך 43 אלף הדונמים של הכפר. השטח שנותר לתושבים משמש בעיקר למגורים, והוא מוקף בתשעה מאחזים.

אירועי האלימות הללו עדיין טריים בזיכרון התושבים. נג'אח אבו נעים, אמו של ג'יהאד, נזכרת באחת ההתקפות הקשות שאירעו לפני כשנה. "עשרות מתנחלים הגיעו באוטובוסים באמצע היום", היא מספרת. "הם שרפו בתים, השחיתו רכוש ולקחו כל מה שיכלו לשאת".

אחד הבתים שנפגעו היה ביתה של אשת אסיר פלסטיני. לדבריה, המתנחלים ירו ברגלה, הציתו את ביתה וגנבו את עדר הכבשים שלה. בתוך שעות ספורות היא מצאה את עצמה פצועה, ללא קורת גג וללא מקור פרנסה. כשנג'אח מדברת על בנה, קולה נשבר.

"הייתי הראשונה שהחזיקה את ג'ואנה אחרי שנולדה", היא אומרת. "לרגע מצאתי את עצמי קוראת לג'יהאד שיבוא לראות את הבת שלו, ואז נזכרתי שהוא איננו. תכננו חגיגה גדולה כשדארין והתינוקת ישתחררו מבית החולים. אנחנו חיים תחת עוול גדול. איך ייתכן שילדה תיוולד יתומה רק משום שאביה ניסה להגן על ילדים אחרים? עד היום אנחנו לא מצליחים לעכל את מה שקרה".

חודשים לאחר מותו, משפחת אבו נעים עדיין מנסה להתמודד עם האובדן. "לא משנה מה יקרה לנו בכפר הזה", אומרת דארין, "אנחנו נישאר כאן. כאן נולדנו וכאן נחיה. ג'ואנה ג'יהאד אבו נעים תגדל כאן ותהיה גאה באביה, שהקריב את חייו למען אדמתו ולמען בני כפרו".