בין הבזיליקה למסגד א־נצר: סיפורה של שכם דרך מודלים אמנותיים

האמנית החזותית ומעצבת הפנים נורה ג’רדאנה יושבת בסמטה בשכונת “חבס אל־דם” (כלא הדם) בעיר העתיקה של שכם. היא מציירת את קווי המתאר של השכונה ומתעדת את המורשת האדריכלית שלה באמצעות מודלים עדינים מקרטון מצופה חמר ואבנים קטנות שמקורן באזור הסובב את העיר. בעבודותיה משקפת ג’רדאנה את האתרים ההיסטוריים הבולטים של שכם, שנבנו והתעצבו לאורך שלוש תקופות מרכזיות: התקופה הכנענית, התקופה הרומית והתקופה העות’מאנית, שהותירה את חותמה על דמותה העכשווית של העיר.

ג’רדאנה נזכרת בילדותה, אז נהגה להתלוות לאביה לשוק ולשוטט עמו בעיר העתיקה: “בכל פעם שליוויתי את אבי גיליתי שכונה חדשה או מקום חדש. גדלתי בין המבנים של העיר הזאת, ותמיד התפעלתי מיופייה האדריכלי ומצפיפות הבתים. נדמה היה לי שהם נשענים זה על זה כדי להתנגד לזמן ולאתגרים שעברו על העיר לאורך התקופות ההיסטוריות השונות”.

מאז 2016 אוספת ג’רדאנה מידע היסטורי מקיף וחוקרת את שכונות העיר ובתיה, תוך שימוש במפות הנדסיות עתיקות ועכשוויות של העיר העתיקה. במסגרת מחקרה בנתה תחילה מודל תלת־ממדי של שכם הכנענית, ובהמשך יצרה שלושה מודלים היסטוריים המתארים את התפתחות העיר לאורך הדורות.

בשיחה עם ״סברה״ תיארה ג’רדאנה את ראשית הפרויקט: “התחלתי לבנות מודל של שכונת אל־יסמינה, שהיה הראשון מתוך שישה מודלים של שכונות העיר העתיקה: אל־יסמינה, אל־קריון, אל־עקבה, אל־קיסאריה, אל־גרבּ וחבלה. ההערכה הרבה שזכה לה המודל הראשון עודדה אותי ליצור מודלים גם לשאר השכונות, ובהמשך לעיר שכם כולה, כולל הפרטים האדריכליים הקטנים ביותר”.

ג’רדאנה הקפידה שהמודל של העיר שכם יספק למבקרים ולתיירים מסלול התמצאות ברור בעיר העתיקה, ואף יאפשר לתושבי העיר להכיר את האזור ולחקור אותו באופן עצמאי, ללא צורך במדריך טיולים.

שכם הכּנענית

שורשיה ההיסטוריים של שכם נעוצים בתקופה הכנענית, שהחלה לפני כ־5,000 שנה. באותה תקופה נקראה העיר “שכם”, שם שפירושו “השטח שמעל פני הקרקע”. שרידי העיר הכנענית נמצאים בתל בלאטה, אתר ארכיאולוגי השוכן ממזרח לשכם המודרנית.

במודל שיצרה ביקשה ג’רדאנה לשחזר את אופייה האדריכלי של העיר באותה תקופה. היא כללה בו חומה מבוצרת שנועדה להגן על העיר מפני מלחמות ופלישות חוזרות, שער אבן מונומנטלי, ייצוג של המקדש הארכיאולוגי ועמודים בסגנון מצרי קדום, המשקפים את יחסי הגומלין בין התרבויות שפעלו באזור בשלהי התקופה הפרעונית. המודל נבנה על בסיס ממצאי המשלחות הארכיאולוגיות שפעלו באתר לאורך השנים ותיעדו את העיר ואת התפתחותה בתקופה הכנענית.

משכם ל־"פלאביה ניאפוליס" הרומית

לאחר מכן עברה ג’רדאנה לתעד את השינוי האדריכלי שעברה שכם הכנענית עם הפיכתה לעיר הרומית פלאביה ניאפוליס.

לדבריה, הסגנון האדריכלי הרומי הותיר בעיר מאפיינים בולטים, ובהם עמודים גבוהים, קשתות חצי־עגולות, מקדשים ואמפיתיאטראות רחבי ידיים שנבנו תחת כיפת השמים.

בשנת 72 לספירה העניקו הרומאים לשכם את השם “ניאפוליס”, שמקורו ביוונית עתיקה ומשמעו “העיר החדשה”. תקופה זו מסמלת את השלב השני בהתפתחותה של העיר, שהתאפיין בתכנון עירוני מאורגן ומוארך וכלל שלוש שכונות מרכזיות: אל־קיסאריה, אל־קריון ואל־יסמינה.

ג’רדאנה מתארת את בניית המודל של העיר הרומית כאתגר הגדול ביותר שניצב בפניה, בשל המחסור במקורות היסטוריים זמינים ומהימנים. לדבריה, רחובות העמודים היו אחד המאפיינים האדריכליים המרשימים והייחודיים ביותר של התקופה הרומית, והקושי המרכזי היה לשחזר באופן מדויק את האסתטיקה של המרחב העירוני ואת ממדיהם של המבנים הציבוריים, שחלקם התנשאו לגובה של כ־15 מטרים.

למרות האתגרים הצליחה ג’רדאנה לבנות מודל מפורט מאבנים ומקרטון מצופה חמר, הממחיש את מאפייני הבזיליקה והחומות, ואת ההבחנה החזותית בין מבני הציבור למבני המגורים. המודל כולל גם את המקדש הרומי שנבנה בראשית המאה השנייה לספירה, ואשר הפך בתקופות מאוחרות יותר למסגד א־נצר – אחד מציוני הדרך ההיסטוריים הבולטים בעיר.

מודל התקופה העות'מנית והעיר העתיקה הנוכחית

מודל שכם בתקופה העות’מאנית הוא הקרוב ביותר למראה העיר העתיקה כיום, ומשקף את התקופה שבה התעצבו רבים מן המאפיינים האדריכליים המזוהים עם שכם בת זמננו.

המודל כולל את שש השכונות ההיסטוריות של העיר: אל־יסמינה, אל־קריון, אל־עקבה, אל־קיסאריה, אל־גרבּ וחבלה. ג’רדאנה מדגישה את המרקם העירוני הצפוף, המבוסס על סמטאות צרות ומפותלות, קשתות אבן המחברות בין מבנים ובתים מסורתיים בעלי חצרות פנימיות, שתוכננו לשמור על פרטיות הדיירים ולאפשר אוורור טבעי.

המודל מתעד גם שורה של אתרים היסטוריים ששגשגו בתקופה העות’מאנית ותרמו לביסוס מעמדה של שכם כמרכז כלכלי, מסחרי ותרבותי בפלסטין. בין היתר הוא כולל את הח’אנים שאירחו סוחרים ושיירות שהגיעו מאזורים שונים, ובראשם ח’אן אל־וכאלה, הנחשב לאחד המבנים העות’מאניים הבולטים בעיר. לצד זאת מופיעים במודל גם החמאמים הציבוריים, ובהם חמאם א־שיפאא’, החמאם הטורקי האחרון שנבנה בתקופה העות’מאנית.

במודל נראים גם הכיפות והמינרטים של המסגדים ההיסטוריים, ובראשם מסגד א־נצר ומסגד אל־ח’דראא’, לצד השווקים העתיקים שנפרשו לאורך הצירים המסחריים של העיר ושימשו במשך מאות שנים את מוקד הפעילות הכלכלית של שכם.

הצגת המורשת התרבותית

ג’רדאנה מאמינה כי המודלים שבנתה תורמים להגברת המודעות להיסטוריה של שכם ולציוויליזציות השונות שעיצבו אותה מן התקופה הכנענית ועד ימינו, באופן נגיש וברור לקהל הרחב. לדבריה, המודלים ממחישים כי התפתחותה של העיר הייתה תהליך מצטבר, שבו כל תקופה הוסיפה את חותמה למרחב העירוני מבלי למחוק לחלוטין את שכבות העבר. כך התגבשה שכם ליחידה אדריכלית רציפה, הנושאת את עקבותיהן של תקופות היסטוריות שונות.