בין גירוש רועים לצער בעלי חיים: המלחמה על עדרי הצאן הפלסטיניים

ב־13 במאי האחרון הרג הצבא הישראלי את הקטין יוסף עלי כעאבנה (16), במהלך מתקפת מתנחלים בחסות הצבא שנועדה להשתלט על עדר כבשים שבבעלות משפחת כעאבנה, סמוך לג'לג'וליה. במסגרת המדיניות המתמשכת של הרחקת ופינוי קהילות הרועים הבדואיות הפלסטיניות, משפחת כעאבנה גורשה בעבר מאזור מוצאה המקורי – אלמערג'את, שבין יריחו לראמאללה. עם החרפת התקפות המתנחלים נאלצה המשפחה לעקור פעם נוספת ולהקים אוהלים בפאתי היישובים אל־לבן המזרחית וג'לג'וליה, שם נהרג יוסף.

לפי עדות דודו של יוסף ועדויות נוספות, המתנחלים הגיעו כדי להחרים את עדר הכבשים והחלו להעמיס אותו על משאיות. יוסף שרק וקרא לכבשים בקריאה שהעדר מכיר ומציית לה, ובעקבות זאת החלו הכבשים לחזור לעבר הרועה הפלסטיני ולהתרחק מהמתנחלים שניסו לקבץ אותן מחדש כדי להעמיסן על המשאיות.

לפי העדויות, צלף מהצבא הישראלי ירה בחזהו של יוסף בעת שעמד על חומה בניסיון למנוע את ביזת הכבשים. המתנחלים לא הצליחו להשתלט על העדר ולהעמיסו על המשאיות אלא לאחר הריגתו של הרועה.

תקרית זו חושפת פן נוסף של המציאות שעמה מתמודדים רועי הצאן הפלסטינים בגדה המערבית. תקיפות המתנחלים אינן מסתכמות עוד בביזת בעלי חיים, אלא נעזרות כיום גם בכלים טכנולוגיים ומשפטיים, כגון מספור כפוי של בעלי חיים והשתלת שבבי GPS למעקב גיאוגרפי. כך הופכת השליטה בבעלי החיים לכלי נוסף להפעלת לחץ על הקהילות הבדואיות ולאילוצן לעזוב את אזוריהן, כחלק מפרויקט רחב יותר שמקדם הימין ההתיישבותי לצמצום הנוכחות הבדואית הפלסטינית בגדה המערבית.

שלב א': ניטור וצילום בעלי החיים

עדויות ונתונים שאסף מגזין סברה חושפים תהליך הדרגתי שלפיו פועלים המתנחלים להשתלטות על עדרי הרועים הפלסטינים. השלב הראשון החל בפשיטות על קהילות הרועים הבדואיות ובצילום בעלי החיים בתוך הרפתות, במטרה לבנות ארכיון חזותי שישמש בשלב מאוחר יותר לצורך תביעות בעלות מול המשטרה הישראלית. בדרך זו הפכו התמונות לכלי שבאמצעותו מפעילים המתנחלים לחץ על הקהילות הבדואיות ומבקשים להעניק לגיטימציה להשתלטות על העדרים.

שלב ב': מספור כפוי

עם החרפת ההתקפות עברו המתנחלים לשלב מאורגן יותר. לפי עדויות הרועים, הם פורצים לרפתות בשעות הלילה, בחסות הצבא הישראלי, ומצמידים תגי מספר לאוזני הכבשים הפלסטיניות לפי השיטה הנהוגה ברפתות ההתנחלויות. כאשר הרועים הפלסטינים פונים למשטרה הישראלית, זו מתייחסת למספרים הללו כהוכחת בעלות ומתעלמת מהראיות שמציגים בעלי העדרים הפלסטינים.

שלב ג': שתלי GPS

לאחרונה החלו מתנחלים להחדיר לשוק בעלי החיים הפלסטיני כבשים שהושתלו בהן שבבי GPS, באמצעות מתווכים מקומיים ובמחירים נמוכים. כאשר כבשים אלו מתערבבות בעדרים הפלסטיניים, משתמשים המתנחלים בנתוני המעקב כדי לאתר את מיקומן של הרפתות הפלסטיניות. לאחר מכן הם מגיעים בליווי הצבא והמשטרה באמתלה של איתור עדרים "גנובים".

במקרים רבים, תלונות המתנחלים אינן מסתיימות בהחרמת הכבשים שבהן הושתלו שבבי ה־GPS בלבד, אלא מובילות גם להשתלטות על עשרות ואף מאות בעלי חיים נוספים ולהטלת קנסות כבדים, במטרה לדחוק את משפחות הרועים לעזוב את האזור.

לפי עיסאם אלעארורי, מנהל "מרכז ירושלים לסיוע משפטי וזכויות אדם", מאז יולי 2023 תיעד המרכז עדויות הקשורות לשימוש בשיטות אלה נגד משפחת כעאבנה בעין סאמיה, באלמערג'את ובמסאפר יטא. לדבריו, מתנחלים נהגו לפרוץ לרפתות ולצלם את העדרים כדי להשתמש בתמונות בשלב מאוחר יותר לצורך הגשת תלונות למשטרה הישראלית. לדבריו, תופעה זו התרחבה באופן משמעותי לאחר 7 באוקטובר, אז החלו המתנחלים להשתמש גם בשבבי GPS.

היעדר אמצעים טכנולוגיים להוכחת בעלות על עדרים מקשה על הפלסטינים להתמודד עם התופעה. לרועים אין המשאבים הדרושים לבדיקת בעלי החיים שבבעלותם ולאיתור שבבים שהושתלו בהם. לדברי אלעארורי, מצב זה מחייב האצה של פרויקט המספור הלאומי הפלסטיני לבעלי חיים, כדי לספק כלי רשמי להוכחת בעלות ולהגן על העדרים מפני ניסיונות ביזה.

עדויות מקו העימות: "אני המשטרה, ואני הצבא"

רועה הצאן ג'מאל סולימאן מליחאת, מקהילת הרועים העקורה אלמערג'את שנדחקה לאזור אלעווסג' שבעמק הירדן, מספר למגזין סברה על ההתקפה על הרפת שלו, שבה השתתפו עשרות מתנחלים בחסות המשטרה והצבא הישראלי.

במהלך ההתקפה ירו המתנחלים אש חיה באוויר כדי להטיל אימה על בני המשפחה, פרצו לרפת, הצמידו תגי מספר ישראליים לאוזני הכבשים, וגנבו 35 מתוך 100 הכבשים שהיו בבעלותו.

ג'מאל ניסה להוכיח את בעלותו על העדר באמצעות תמונות שבהן תועד עם הכבשים חודשים ספורים לפני התקיפה, אך המשטרה התעלמה מהראיות שהציג. "הם לא הסתפקו בגניבת הכבשים. בית המשפט הטיל עליי קנס של 17 אלף שקל. כשאיימתי להתקשר למשטרה, הם ענו: 'אנחנו המשטרה, ואנחנו המתנחלים, ואנחנו הצבא'".

לפי עאיד מוסא, חבר הוועדה המקומית בקהילת שלאל אלעוג'ה, פרקטיקות אלה הובילו לפירוק דפוס המרעה ולגירוש התושבים. עאיד עצמו גורש שלוש פעמים ממקום מגוריו, והוא מעיד כי הצבא הישראלי סיפק הגנה למתנחלים במהלך התקפותיהם על רועי הצאן הפלסטינים.

לדבריו, שכניו ממשפחת אלרשאידה איבדו בבת אחת 1,200 ראשי צאן, בעוד שעדרו הפרטי הצטמצם מ־150 כבשים לארבעים בלבד.

לדברי עאיד מוסא, הפחד מפני הפרקטיקות הללו ניכר גם בשוק בעלי החיים הפלסטיני. רועים נמנעים מרכישת כבשים הנושאות תגי מספר או סימוני זיהוי מחשש שישמשו בעתיד עילה לתביעות בעלות מצד מתנחלים. עאיד מעריך כי מספר הכבשים שנבזזו או הוטלו עליהן הגבלות בשנתיים האחרונות בקהילה שלו ובקהילות השכנות מגיע ל־3,200. מספר הכבשים בשלאל אלעוג'ה ירד מ־6,000 לפחות מ־3,000.

מלחמה על כלכלת המרעה

לפי פעילי זכויות אדם, פרקטיקות אלה אינן מוגבלות לגניבות ספורדיות, אלא הפכו לחלק ממדיניות רחבה יותר שמטרתה לערער את כלכלת המרעה הפלסטינית וליצור תנאים הדוחפים את הקהילות הבדואיות לעקירה כפויה, ובכך מקלים על ההשתלטות על הקרקעות שעליהן הן חיות.

עו"ד חסן מליחאת, המפקח הכללי על ארגון "אל־ביידר" להגנה על זכויות הבדואים, אומר כי הארגון תיעד גניבה של יותר מ־12 אלף כבשים בגדה המערבית, בעמק הירדן ובמסאפר יטא מאז 7 באוקטובר 2023. לדבריו, התקפות אלה הובילו לירידה חדה במספר בעלי החיים בקהילות בדואיות רבות ולמה שהוא מגדיר כ"השתלטות שיטתית על רכוש בשטח כבוש", בניגוד לחוק הבינלאומי.

לדברי מליחאת, ההתקפות אינן מוגבלות לגניבה או לתפיסת בעלי חיים באמצעים טכניים, אלא כוללות גם מקרי הרעלה ותמותה המונית. הוא מצביע על אירוע שהתרחש בקהילת אלמערג'את, שבו, לפי עדויות התושבים, מתנחלים הואשמו בהרעלת מכלי מי השתייה של הכבשים, דבר שהוביל למותם של יותר מ־80 בעלי חיים.

"אנחנו במלחמה"

מספר רועים טוענים כי חלק מהמתנחלים מצדיקים את תפיסת בעלי החיים כחלק ממאבק רחב יותר על קרקע ומשאבים, תוך הסתמכות על אמתלות דתיות והיסטוריות. לדברי אלעארורי, התפתחות שיטות ההשתלטות על בעלי החיים – מצילום ומספור ועד שימוש באמצעי מעקב גיאוגרפיים – אינה ניתנת להפרדה מן הסביבה הפוליטית המאפשרת ומגנה על פרקטיקות אלה.

אלעארורי מצטט דוחות של משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA), שלפיהם התקפות על קהילות רועים פלסטיניות צפויות להימשך בקצב גבוה גם במהלך 2026. לדבריו, מדיניות זו נועדה לצמצם את הנוכחות הבדואית הפלסטינית ולפרק את דפוס המרעה, על רקע התרחבותן של חוות המרעה המתנחלות, שכיום משתרעות על כ־17% משטח הגדה המערבית.