בין 17 מנדטים לסכנת התרסקות: המפלגות הערביות בצומת הכרעה

שיטוט בין נתוני הסקרים של יוסף מקלדה, סוקר המתמחה בחברה הערבית, חושף את השפעת האחדות הערבית על אחוזי ההצבעה בבחירות הקרובות לכנסת, את הכעס שמניע את הבוחרים ואת הסוגיות שמעצבות את הבחירות הקרובות.

חודשים ספורים נותרו עד הבחירות, ונדמה כי שאלה אחת מעסיקה את הציבור הערבי יותר מכל סוגיה אחרת: האם ארבע המפלגות הערביות יצליחו להתאחד מחדש במסגרת רשימה משותפת אחת? מאחורי הוויכוחים הפוליטיים, חילוקי הדעות האידיאולוגיים והמאבקים האישיים בין המפלגות, מסתתרת תמונה ברורה שעולה מסקרי דעת הקהל: הציבור הערבי כבר קיבל את החלטתו. הוא רוצה אחדות. 

בראיון מיוחד לסברה חושף מקלדה, מנכ"ל מכון סטאט־נט, נתונים שעשויים לשנות את כללי המשחק במערכת הבחירות הקרובה. לפי סקריו, רשימה משותפת הכוללת את ארבע המפלגות הערביות עשויה להעלות את שיעור ההצבעה בחברה הערבית לכ־67%, ואף ל־70% אם ייערך קמפיין מוצלח. 

המשמעות הפוליטית דרמטית: בין 16 ל־17 מנדטים, והפיכתה של הרשימה המשותפת לכוח הפרלמנטרי המשמעותי ביותר שידע הציבור הערבי זה שנים. 

האחדות יכולה להזניק את ההשתתפות הפוליטית, אך במידה לא פחותה, פיצול עלול להוביל לתוצאה הפוכה לחלוטין. לפי הנתונים, ככל שמספר הרשימות הערביות גדל, כך יורדת המוטיבציה של הבוחר הערבי להגיע לקלפי. בתרחיש של ארבע מפלגות נפרדות, שיעור ההצבעה עלול לצנוח אל מתחת ל־50%, מצב שעלול לסכן את עצם הייצוג הפוליטי הערבי בכנסת. 

הרחוב דורש אחדות, ומקלדה אינו מסתיר את מסקנותיו. לדבריו, הרצון ברשימה משותפת אינו נחלתם של פעילים פוליטיים בלבד, אלא עמדה כמעט גורפת בקרב הציבור הערבי. 

על פי הסקרים שביצע, יותר מ־90% מהמצביעים הערבים צפויים להצביע לרשימה משותפת אם תכלול את כל ארבע המפלגות. מדובר בנתון גבוה אף יותר מזה שנקבע בבחירות האחרונות שבהן התמודדו ארבע המפלגות יחד ברשימה משותפת. אז זכתה הרשימה לתמיכת כ־86.5% מהמצביעים הערבים שהצביעו בפועל. 

"הציבור רוצה אחדות", אומר מקלדה. "מבחינתו אין משמעות גדולה לכל ההבדלים שהפוליטיקאים מדגישים ביניהם. הציבור מסתכל על התמונה הרחבה ורוצה לראות כוח פוליטי אחד שמייצג אותו." לדבריו, מדובר בתופעה מוכרת בקרב קבוצות מיעוט בעולם. כאשר קהילה מרגישה מאוימת או מוחלשת, היא מחפשת מסגרת מאוחדת שתייצג את האינטרסים שלה ותעניק לה יותר כוח והשפעה. 

ארבעה תרחישים ואיום אחוז החסימה

במכון סטאט־נט נבחנו ארבעה תרחישים מרכזיים לקראת הבחירות. 

התרחיש האופטימי ביותר הוא ריצה משותפת של חד"ש, תע"ל, רע"ם ובל"ד במסגרת רשימה אחת. במקרה כזה, שיעור ההצבעה צפוי להגיע ל־66%-70%, והרשימה עשויה לזכות בכ־16 מנדטים ואולי אף יותר 

בתרחיש השני, שבו חד"ש, תע"ל ובל"ד מתאחדות אך רע"ם מתמודדת בנפרד, שיעור ההצבעה יורד לכ־59%. הרשימה המשולשת צפויה לקבל כתשעה מנדטים, בעוד רע"ם עשויה לזכות בארבעה עד חמישה מנדטים. 

התרחיש השלישי משקף פחות או יותר את המצב הקיים כיום: בל"ד, אם תרוץ עצמאית, לא עוברת את אחוז החסימה, חד"ש-תע"ל עולה לשישה מנדטים ורע"ם יורדת לארבעה מנדטים. בתרחיש זה שיעור ההצבעה יורד לכ־55%. 

התרחיש הרביעי והמסוכן ביותר הוא ריצה נפרדת של כל המפלגות. במצב כזה שיעור ההצבעה עלול לרדת לכ־48% בלבד, ולאף אחת מהמפלגות לא מובטח שתעבור את אחוז החסימה. לדברי מקלדה, זהו תרחיש שעלול להוביל לאובדן כוח פוליטי משמעותי ואף לסיכון של מחיקת ייצוג פרלמנטרי. 

הבוחרים הכי מוטרדים מהפשיעה, ורוצים להחליף ממשלה

מה מניע את המצביע הערבי הפעם? מקלדה מזהה שלושה גורמים מרכזיים שמעצבים את ההחלטה של המצביע הערבי הפעם — ומסדר אותם לפי חשיבותם. 

הגורם הראשון והעיקרי הוא, לא במפתיע, האלימות והפשיעה. "אלו הן בחירות האלימות והפשיעה", קובע מקלדה בתקיפות. "זה הגורם מספר אחת ללא עוררין". לדבריו, הנושא נוגע בשלושה מימדים בעת ובעונה אחת: פגיעה בזהות המגזרית, תסכול עמוק, וזעם שאינו פוחת. הזעם הזה, הוא מסביר, אינו מוביל לאדישות או לחרם – אלא להיפך. "האנשים יצאו יותר מאי פעם להצביע בגלל הנושא הזה". 

הגורם השני והמטריד: שאלת המשותפת. מקלדה מדגיש שזהו גורם שהמפלגות הערביות נוטות להמעיט בחשיבותו, אך הסקרים מצביעים על מספר גבוה מאד של אנשים שמצהירים שהם רוצים רשימה משותפת – ללא קשר לשיקולים פוליטיים מורכבים, כפי שפורט למעלה. "הציבור לא מבין ולא מחפש להבין את ההבדל בין חד"ש, תע"ל, רע"ם ובל"ד. מבחינתו אין הבדל. הוא רואה באחדות ערך עליון". אם המפלגות לא יספקו את הדרישה הזו, הציבור עלול להעניש אותן על ידי ירידה לשפל של 50% הצבעה. 

הגורם השלישי והמפתיע ביותר הוא השאיפה להחלפת הממשלה. מקלדה מתאר תופעה שלא ראה בעוצמה כזו בסבבים קודמים: אנשים שמעולם לא הצביעו, שאינם מאמינים בכנסת, שמחרימים עקרונית את הדמוקרטיה הפגומה של ישראל, יוצאים הפעם להצביע. "הסיסמה שלהם אחת: להוריד את הממשלה הזו. בן גביר, סמוטריץ', גוטליב, ושאר חברי ממשלת נתניהו — אלה מנועים עצומים לצאת להצביע". לפי הסקרים שלו, דעת הקהל סבורה שזוהי הממשלה הגרועה ביותר שהכיר הרחוב הערבי מאז קום המדינה. התחושה הרווחת היא שהצבעה בבחירות היא כעת כלי פוליטי להגנה עצמית, ולא רק אקט אזרחי רגיל.

כאשר שואלים את הציבור הערבי לסדר עדיפויותיו ומציבים את הסוגיה הפלסטינית לצד נושא האלימות והפשיעה, 80% מבני החברה הערבית מדרגים את הטיפול באלימות ובפשיעה במקום הראשון, בעוד רק שישה עד שמונה אחוזים מדרגים את הסוגיה הפלסטינית במקום הראשון. 

אך מקלדה מדגיש שאין לפרש נתון זה כזניחה של הסוגיה הפלסטינית. לדבריו, זהו שיקוף של סדרי עדיפויות שמשתנים בהתאם למציאות המשתנה. 

הראיה הטובה ביותר לכך היא מה שקרה עם פרוץ המלחמה על עזה: בסקרים שנערכו בתחילת הלחימה, רוב ברור בחברה הערבית הציב את סיום המלחמה כעדיפות ראשונה, לפני נושא האלימות והפשיעה. כלומר, הסוגיה הפלסטינית לא נעלמה ולא נשכחה, אלא שהיא עולה ויורדת בסולם העדיפויות בהתאם לאירועים. "האדם שנמצא תחת איום אלימות יומיומי בשכונה שלו", אומר מקלדה, "לא יכול לחשוב על שאלות של שייכות והזדהות לפני שהוא מרגיש בטוח בביתו ובסביבתו".

 אזהרה אחרונה למפלגות 

לקראת סיום הראיון, מקלדה מעביר מסר חד וברור למפלגות הערביות. לדבריו, הציבור הערבי עשוי להעניש פוליטית את מי שייתפס כאחראי לכישלון האחדות. ככל שהמפלגות ימשיכו בחילופי ההאשמות ובמאבקים הפנימיים, כך יגבר הניכור הציבורי ותרד המוטיבציה להשתתף בבחירות. "ההפתעה תמיד מגיעה מהרחוב אל הפוליטיקאים, לא להפך", הוא אומר. במילים אחרות, אם המפלגות הערביות ממשיכות לחשב חישובים מפלגתיים צרים, ייתכן שהציבור כבר קיבל החלטה אחרת לגמרי. והמסר שעולה מהסקרים של סטאט־נט חד משמעי: הציבור הערבי רוצה אחדות, רוצה השפעה, ורוצה לחזור להיות שחקן משמעותי בזירה הפוליטית. השאלה שנותרה פתוחה היא האם הפוליטיקאים יקשיבו לו – או שיגלו בקלפי שהרחוב הקדים אותם פעם נוספת.

(תמונת באנר: שימוש לפי סעיף 27א לחוק לזכויות יוצרים)