עשר שעות מצור בכפר תל 

עטאללה אשתייה מצביע על בית הוריו מחלון הבית החדש שבו מצאה משפחתו מקלט. בית המשפחה, המוקף בעצי תאנה וזית, נמצא במרחק של 200 מטרים בלבד. משפחת אשתייה התגוררה בו, במשך עשורים, ובו בילו הנכדים את מרבית זמנם. מאז שעות הבוקר של 24 ביולי, אף אחד מבני המשפחה אינו יכול להגיע אליו. "אנחנו רואים את הבית כל יום ממרחק קרוב, אך לא יכולים להגיע אליו", אומר עטאללה.

משפחתו של רג'א אשתייה (60) התעוררה באותו בוקר לקול יריות ולתנועה בלתי רגילה סביב הבית, הנמצא בפאתי הכפר תל, ממערב לשכם. בתוך זמן קצר מאוד מצאו בני המשפחה את עצמם נצורים בביתם, בעוד עשרות מתנחלים פזורים באזור בליווי כוחות הצבא הישראלי. לדברי רג'א אשתייה, הנשים והילדים עזבו את הבית בחיפזון, כשהם לבושים בפיג'מות בלבד: "לא היה זמן לקחת איתנו שום דבר. הילדים יצאו מהבית יחפים, בעוד קולות הסירנות של האמבולנסים והיריות החרישו את אוזנינו".

עשר שעות מצור

רג'א אשתייה שיתף את "סברה" בפרטי השעות שקדמו ליציאת המשפחה מהבית: "נשארנו נצורים בתוך ביתנו במשך כעשר שעות. צפינו במה שקורה בחוץ דרך פתחי האוורור הצרים. חיילים ומתנחלים הסתובבו סביב ביתנו, בעוד כלבי משטרה שוטטו בכל עבר. שמענו קריאות חוזרות ונשנות לצאת מהבית, ולאחר מכן איומים ישירים. עם חלוף השעות, לא נותרה לנו ברירה אלא לצאת מהבית".

השעות הספורות הללו שינו את חייה של משפחה שלמה מן הקצה אל הקצה, מספר רג'א. המראה שנחרט בזיכרונו של עטאללה אשתייה, בנו של רג'א, לא היה המצור עצמו, אלא רגע יציאתה האיטית של אמו, הסובלת ממחלת מפרקים, והמבט האחרון של האב לעבר האדמה והעצים שטיפח במשך 36 שנים.

בני משפחת אשתייה, המונים 14 נפשות, מתגוררים כיום בבית של הבן עטאללה. מחלון הבית ניתן לראות את בית המשפחה, ואת המשק הפרטי המשתרע על פני 16 דונמים: "אנחנו צופים על הבית, ורואים גם את אוהלי המתנחלים שהוקמו לידו. האזור הפך למובלעת התיישבותית חדשה בתוך ימים ספורים", אומר עטאללה, ומוסיף: "הילדים עדיין מנסים לעכל את מה שקרה. המשפחה חיה בציפייה מתמדת מאז שנאלצה לעזוב את הבית".

לפי המשפחה, האדמות רשומות באופן רשמי בקושאן ובטאבו, ונמצאת באזורים A ו־B הנתונים לשליטה פלסטינית על פי הסכמי אוסלו. עם זאת, בני המשפחה חסרי אונים ונשללה מהם הגישה לביתם ולשטח שבבעלותם. עטאללה מוסיף: "המרחק קצר מאוד, אך אנחנו לא יכולים להתקרב. מה שקורה באזור הזה אינו מוגבל לאדמותינו בלבד. יש תנועה דומה ביותר מנקודה אחת באזור, כולל בעין מזראבּ, בעין אלגרבּייה ובאזור אלג'ונייד".

תשתיות חדשות תחת הגנת הצבא

המשפחה מספרת שהמתנחלים שהשתלטו על ביתם ועל אדמות משפחת אשתייה הגיעו מחוות גלעד, ומיד הקימו אוהלים והחלו לפרוס קווי חשמל ולהכשיר תשתיות נוספות. לדברי עטאללה, המתנחלים ארגנו פעילויות וחגיגות בשטחים הנמצאים בבעלות פרטית של משפחתו, בעוד הצבא הישראלי מספק להם הגנה. ומוסיף כי כל ניסיון להתקרב לבית או לשטחים שבבעלות המשפחה נכשל, משום שרחפנים מתצפתים על האזור ללא הפסקה. "בכל פעם שאנחנו מתקרבים לאזור אנחנו מרגישים שאנחנו נמצאים תחת מעקב", הוא אומר, ומוסיף כי בני המשפחה שומעים מדי יום את קולות החגיגות והשירים העולים מביתם.

אובדן תחושת המוגנות אינו מוגבל לבית שאיבדו. לדברי עטאללה, בני המשפחה חיים בפחד מתמיד גם בבית שבו הם מתגוררים כעת: "אנחנו מרגישים ששום דבר לא ימנע מהמתנחלים להגיע אלינו. אין לנו שום אמצעי התגוננות ממשי, מלבד מטף אש קטן וערכת עזרה ראשונה שקיבלנו מאחד הארגונים ההומניטריים, לכל מקרה שלא יבוא".

למרות שהחיים נראים נורמליים בחלקים אחרים של הכפר תל ג'נובּ, בני משפחת אשתייה מגבילים את תנועתם היומיומית, ובמיוחד הילדים, שהתרגלו לבלות את זמנם בביתו ובמשק של סבם, ושואלים ללא הרף: "מתי נחזור?".

ובקשר למעצרים שבאו בעקבות ההשתלטות האלימה על בית משפחתו, עטאללה אומר: "כשהמתנחלים הגיעו לבית ורגמו אותנו באבנים, בני המשפחה ניסו להתגונן ולהגן על עצמם ועל רכושם. בעקבות זאת נעצרו שלושה מאחיי, שניים מדודיי, שכן שלי וכמה בני משפחה נוספים. האם הימצאותו של אדם בביתו היא פשע? האם ההגנה על משפחתנו ועל ביתנו מצדיקה מעצר? אם החוק אינו יכול להגן על אנשים הנמצאים בביתם, היכן הם ימצאו צדק?".

החרבת עונת התאנים וביטול הפסטיבל השנתי

ההשתלטות על הבית וגירוש המשפחה לא היו הפגיעה היחידה שספגה משפחת אשתייה. עם עקירתם מביתם, איבדו בני המשפחה גם את מקור פרנסתם העיקרי: אדמות חקלאיות הנטועות בעצי תאנה, זית וסברס, שמהן התפרנסו שלושה דורות במשפחה.

האירועים התרחשו בשיאה של עונת התאנים — התקופה החשובה ביותר בשנה עבור המשפחה, שעל הכנסותיה נשענו את פרנסתם. לדברי בני המשפחה, בעונת הקטיף נהגו להרוויח כ-2,000 שקלים ביום. כעת, לאחר שגורשו מאדמתם, הם נאלצים לצפות מרחוק במתנחלים קוטפים את פרי עמלם, בעוד חיילים מאבטחים את הקטיף ומונעים מהם גישה לאדמותיהם.

גירוש משפחת אשתייה לא פגע רק בבני הבית, אלא הטיל צל על הכפר כולו. ב־20 באוגוסט אמור היה להתקיים בתל ג'נובּ פסטיבל התאנים השנתי — אירוע כלכלי ותרבותי שנועד לתמוך בתוצרת המקומית ולהבליט את המורשת החקלאית של הכפר. אלא שמארגני הפסטיבל החליטו לבטל את האירועים השנה, מחשש להשתלטויות נוספות של מתנחלים על אדמות חקלאיות באזור.

על רקע עקירת המשפחה והמציאות החדשה שנכפתה עליה, עטאללה אשתייה משרטט את הצעדים שלדבריו עשויים לאפשר למשפחה לשוב לביתה ולחייה, ולו באופן חלקי. בראש סדר העדיפויות עומדים אבטחת דחפורים והכנסת חומרי בנייה לצורך הקמת גדר תומכת סביב הבית והחלקות הסמוכות לו, גם אם בשלב ראשון בשטח מצומצם בלבד.

להערכתו, מהלך כזה עשוי לאפשר למשפחה להשיב לידיה חלק מאדמותיה ולחזור להתגורר בביתה, במקום המציאות שאליה נדחקה בשבועות האחרונים. לדבריו, המשפחה אינה מבקשת להרחיב את שטחיה או להכשיר קרקעות נוספות, אלא רק לשוב ולהחזיק במה שהיה שלה במשך שנים. זאת, בזמן שהמתנחלים ממשיכים להרחיב את אחיזתם באזור תל ג'נובּ, ובמיוחד לאחר שהקימו מאחז חדש בסמוך לבית המשפחה.