מלכודת העפר האדום: חקלאים פלסטינים נופלים קורבן ל־"ציד ישראלי" כימי

סמיר (שם בדוי) הוא חקלאי פלסטיני שמחפש "עפר אדום" (טרה רוסה). עבור חקלאים רבים, זהו סוג אדמה שהינו שם נרדף להשבחת פוריות האדמה ואיכות הייצור החקלאי. אך כשסמיר רכש עפר אדום, הוא גילה עד מהרה מה שחשב להשקעה באדמתו, גרם לו לנזק כבד.

סמיר, חקלאי מאזור קלקיליה שמעדיף להישאר בעילום שם, קנה עפר חקלאי שהוצג בפניו כעפר אדום מקורי ואיכותי ביותר. אך בדיקות מעבדה וחקירות שנעשו מאוחר יותר גילו שמדובר בפסולת ישראלית המוברחת לגדה המערבית המשווקת לחקלאים פלסטינים תחת הגדרות מזויפות ומטעות בכוונת זדון.

בראיון  עם מגזין סברה סמיר מתאר את התרמית: "ההפסד שלי הוא לא רק כספי. אני מרגיש שאדמתי, שהיא חלק מהזהות שלי, זוהמה ונפלה קרבן לתרמית".

אין מדובר בתקרית בודדת. תלונות ואזהרות רבות במחוזות קלקיליה ורמאללה נרשמו בתקופה האחרונה בשל כניסת פסולת ישראלית מסוכנת לשטחים הפלסטיניים. הפסולת נמכרת לעיתים כ־"עפר אדום", ולעיתים כ־"דשנים", מה שמעורר חששות גוברים לגבי ההשפעות הסביבתיות והבריאותיות של חומרים אלה.

להברחות אלה יש הקשר פוליטי, המתואר בתחקיר "תוצרת הארץ" שפרסם ארגון בצלם. התחקיר מפרט כיצד משתמשת ישראל בשטחי הגדה המערבית כ־"אזור הקרבה" (Sacrifice Zone) בשל חוקי הסביבה המחמירים בישראל. כדי לחסוך בעלויות, מתקנים ישראלים מייצאים לשטחים הפלסטיניים פסולת כימית, חקלאית, מסחרית, פסולת בנייה והריסה, בנוסף לעפר מזוהם ובוצת שפכים עתירה במתכות כבדות, תוך ניצול פרצה חוקית והיעדר פיקוח ריבוני באזורים המסווגים C לפי סיווגי הסכמי אוסלו.

תפיסה ובדיקות בשטח

יחידת המכס ומשטרת התיירות והעתיקות, בשיתוף פעולה עם הרשות לאיכות הסביבה הפלסטינית, תפסו באזור סופיין שבמחוז קלקיליה משאית שהובילה 17 טונות אדמה מזוהמת שהיו מיועדים להטמנה באזור הפלסטיני. בעקבות זאת, הצוותים הטכניים ביצעו סקר שטח שכלל 11 אתרים החשודים בהברחת פסולת לא חוקית בעיירות עזון, ג'יוס, סיר, כפר לאקף וכפר ת'ולת'. הסקר הסתמך על מיפוי ריכוזי מתכות כבדות באדמה שנוצר בעזרת מכשיר  XRF נייד וטכנולוגיות רנטגן כדי לאתר במהרה מזהמים, וכדי למדוד את רמת הזיהום ואיתור האזורים הנגועים ביותר.

הסוגיה עולה מחדש כעת מפני שהרשויות הפלסטיניות ממשיכות להתמודד עם התופעה גם בשנים האחרונות. אף שהחשדות להברחת קרקעות ופסולת לשטחים הפלסטיניים אינם חדשים, פעולות האכיפה שבוצעו במהלך 2025 ו־2026 מעידות כי מדובר בתופעה מתמשכת ולא בפרשה שהסתיימה. תפיסת משאיות נוספות, המשך הסקרים בשטח והדיונים שמקיימות הרשויות המקומיות בקלקיליה מלמדים כי גורמי הפיקוח עדיין נדרשים להתמודד עם ניסיונות הברחה והטמנה של חומרים שמקורם אינו ידוע. 

במהלך סיור פיקוח בעיירה שקבא, מערבית לרמאללה, תפסו פקחי איכות הסביבה משאית בעלת לוחית זיהוי ישראלית בעת שפרקה "עפר אדום" ממקור לא ידוע באדמה פרטית בבעלות אחד התושבים המקומיים. תקרית זו משקפת את הניסיונות החוזרים להיפטרות מפסולת או מעפר חשוד בתוך השטחים הפלסטיניים.

ברשות לאיכות הסביבה במחוז קלקיליה מצביעים גם על קיומם של גורמים מקומיים הנהנים כלכלית מהמסחר בעפר המוברח. לדברי גורמים ברשות, חלק מהמשלוחים מגיעים לשטחים פרטיים רחבי־היקף, שם נערם העפר ומופץ בהמשך לחקלאים פלסטינים. במקרים אלה, החקלאים אינם בהכרח השחקנים המרכזיים בשרשרת. לעיתים קרובות החקלאי הוא רק הצרכן הסופי של חומר שמקורו אינו ידוע ושעבר דרך גורמי תיווך מקומיים המפיקים ממנו רווח כלכלי.

הפיתוי לקנות "דשנים איכותיים" בזול - והתרמית

בהתאם להליכים המשפטיים הרלוונטיים, הפקחים החליטו לנקוט בצעדים מידיים בתיאום עם המשטרה הפלסטינית, ובמיוחד עם היחידה המיוחדת לאיכות הסביבה, וזימנו את נציג המועצה הכפרית שקבא ואת בעל האדמה הפרטית בה נפרקה הסחורה החשודה כדי לעמוד על פרטי ההברחה.

לפי נדין יוסף, המפקחת על הסביבה ברשות איכות הסביבה במחוז רמאללה ואלבירה, המשאית הוחזרה למקום ממנו באה לאחר שהנהג – בעל תעודת זהות ישראלית – אולץ להעמיס את החומר המזוהם על חשבונו, ולחתום על התחייבות משפטית שלא לבצע את העברה פעם נוספת ולא להסיע פסולת או חומרים דומים לגדה המערבית בעתיד.

נדין יוסף מדגישה שהחוק הפלסטיני לאיכות הסביבה (חוק מספר 7 לשנת 1999 בנושא הסביבה והתיקונים הרלוונטיים), ובמיוחד סעיף מספר 13 בו, מונע ייבוא פסולת מסוכנת לפלסטין, וגם מונע העברת פסולת מסוכנת דרך השטחים הפלסטיניים, אלא באישור מיוחד מהרשות לאיכות הסביבה. כמו כן, סעיף 14 לאותו חוק מעניק סמכות לרשות לאיכות הסביבה לתאם עם הרשויות המוסמכות את התנאים הסביבתיים לייבוא, הפצה, ייצור, שימוש ואחסון חומרי הדברה וחומרים ודשנים כימיים חקלאיים שיכולים להוות סכנה לאיכות הסביבה.

לגבי העפר החשוד המוברח לשטחים הפלסטיניים, נדין יוסף מאשרת שלפי בדיקות מעבדה מדובר ללא כל ספק בעפר המכיל חומרים כימיים מסוכנים לאדם ולסביבה.

דברים דומים משמיעה גם מהנדסת דועא דרידי, מנהלת משרד רשות איכות הסביבה במחוז קלקיליה. לדבריה, "כל סוגי הקרקע והפסולת המגיעים ממקור לא ידוע נחשבים לחומרים מזוהמים. דגימות שנלקחו באירועים שונים ונבדקו במעבדות מוסמכות הראו כי חומרים אלה מכילים ריכוזים גבוהים של מזהמים מסוכנים העלולים לפגוע במשאבי הטבע ובבריאות הציבור". לדבריה, משום כך הברחת חומרים אלה לשטחים הפלסטיניים והשלכתם בהם מהווה עבירה סביבתית. עם זאת, היא מבהירה כי קרקע שמקורה ידוע ושמלווה במסמכים מתאימים אינה נחשבת לחומר אסור. 

 בילאל עמוס, מנהל המעבדות באוניברסיטת ביר זית, אומר כי מבריחי הפסולת מפתים חקלאים באמצעות שיווק העפר המזוהם כ"דשן אורגני" במחירים נמוכים או אף בחינם. לדבריו, רבים מגלים את התרמית רק לאחר שהקרקע מתמלאת בשברי זכוכית ובשאריות מתכות כבדות, הפוגעות בפוריותה ולעיתים הופכות אותה לבלתי ראויה לעיבוד.

לדבריו, זיהוי הזיהום אינו פשוט גם עבור חקלאים מנוסים. חלק מהמשלוחים נראים תקינים לכאורה, אך מכילים חומרים מזהמים החודרים לעומק הקרקע ונשארים בה לאורך שנים. "המתכות הכבדות אינן נשארות על פני השטח", הוא מסביר, "ולכן קשה מאוד לסלקן לאחר שהן מחלחלות לקרקע".

עמוס מוסיף כי דווקא משום שעלויות הקרקע החקלאית והובלתה גבוהות, הצעות לעפר זול במיוחד או בחינם אמורות לעורר חשד. הוא קורא לחקלאים לבדוק את מקור הקרקע והדשנים שבהם הם משתמשים ולהימנע מחומרים המכילים מזהמים.

סיכון בריאותי משמעותי

במעבדות אוניברסיטת ביר זית נמצאו עדויות לכך שצמחים מסוגלים לספוג מתכות כבדות מקרקע מזוהמת. בניסויים שנערכו על גידולים חקלאיים, ובהם תירס, זוהתה העברה של מתכות מהקרקע אל חלקי הצמח השונים ועד לחלקים הנצרכים בידי בני אדם.

לדבריו, לחשיפה ממושכת למתכות כבדות עלולות להיות השלכות בריאותיות חמורות, ובהן פגיעה במערכת העצבים, בזיכרון, בכבד ובאיברים חיוניים נוספים.

עמוס מדגיש כי המעבדות הפלסטיניות מסוגלות לספק ראיות מדעיות המשמשות לתיעוד פשעים סביבתיים. לדבריו, ממצאי המעבדה שימשו גם בעתירות שהוגשו לגופים בינלאומיים, ובהם מנגנונים הפועלים במסגרת אמנת באזל. 

פרשיות כמו זו שנחשפה בקלקיליה ממחישות כי שאלת הפסולת אינה רק סוגיה סביבתית, אלא גם שאלה של יחסי כוח, פיקוח ואחריות. כל עוד ממשיכים לזרום לשטחים הפלסטיניים חומרים שמקורם אינו ידוע, ומנגנוני האכיפה מתקשים למנוע זאת לחלוטין, החשש מפני זיהום ארוך טווח של הקרקע ושל שרשרת המזון יוסיף ללוות את החקלאים הפלסטינים.