מלכודת העפר האדום: חקלאים פלסטינים נופלים קורבן ל־"ציד ישראלי" כימי

סמיר (שם בדוי) הוא חקלאי פלסטיני המחפש "עפר אדום", המסמל עבור חקלאים רבים פוריות האדמה ואיכות הייצור החקלאי. אך מה שחשב סמיר שהוא השקעה באדמתו הפך במהרה לתגלית מזעזעת.

סמיר הוא חקלאי מאזור קלקיליה שמעדיף להישאר בעילום שם. הוא קנה עפר חקלאי שהוצג בפניו כעפר אדום מקורי ואיכותי ביותר, אך בדיקות מעבדה וחקירות שנעשו מאוחר יותר גילו שמדובר בחלק מפעולות הברחת פסולת ישראלית המשווקת לחקלאים הפלסטינים תחת הגדרות מזויפות ומטעות בכוונת זדון.

בראיון שערך סמיר עם מגזין סברה הוא מתאר את התרמית: "ההפסד שלי הוא לא רק כספי. אני מרגיש שאדמתי, שהיא חלק מהזהות שלי, זוהמה ונפלה לתרמית".

אין מדובר בתקרית בודדת. תלונות ואזהרות רבות במחוז קלקיליה ורמאללה נרשמו בתקופה האחרונה בשל כניסת פסולת ישראלית מסוכנת לשטחים הפלסטיניים. הפסולת נמכרת לעיתים כ־"עפר אדום", ולעיתים כ־"דשנים", מה שמעורר חששות גוברים לגבי ההשפעות הסביבתיות והבריאותיות של חומרים אלה.

הברחות אלה נובעות מההקשר הפוליטי המתואר בתחקיר "תוצרת הארץ" שפרסם ארגון בצלם, המפרט כיצד משתמשת ישראל בשטחי הגדה המערבית כ־"אזור הקרבה" (Sacrifice Zone) בשל חוקי הסביבה המחמירים בישראל. אי לכך, מתקנים ישראלים מייצאים לשטחים הפלסטיניים פסולת כימית, חקלאית, מסחרית, פסולת בנייה והריסה, בנוסף לעפר מזוהם ובוצת שפכים עתירה במתכות כבדות, תוך ניצול פרצה חוקית והיעדר פיקוח ריבוני באזורים המסווגים C לפי סיווגי הסכמי אוסלו.

תפיסה ובדיקות בשטח

יחידת המכס ומשטרת התיירות והעתיקות, בשיתוף פעולה עם הרשות לאיכות הסביבה הפלסטינית, תפסו במחוז קלקיליה משאית באזור סופין שהובילה 17 טונות אדמה מזוהמת שהיו מיועדים להטמנה באזור הפלסטיני. בעקבות זאת, הצוותים הטכניים ביצעו סקר שטח שכלל 11 אתרים החשודים בהברחת פסולת לא חוקית בעיירות עזון, ג'ייוס, סיר, כפר לאקף וכפר ת'ולת'. הסקר הסתמך על מפות ריכוזי מתכות כבדות באדמה שנוצרו בעזרת מכשיר  XRFנייד וטכנולוגיות רנטגן כדי לאתר במהרה מזהמים, וכדי למדוד את רמת הזיהום ואיתור האזורים הנפגעים ביותר.

במהלך סיור פיקוח בעיירה שקבא הנמצאת מערבית לרמאללה, תפסו פקחי איכות הסביבה משאית בעלת לוחית זיהוי ישראלית בעת שפרקה "עפר אדום" ממקור לא ידוע באדמה פרטית בבעלות אחד התושבים המקומיים. תקרית זו משקפת את הניסיונות החוזרים להיפטרות מפסולת או מעפר חשוד בתוך השטחים הפלסטיניים.

בהתאם להליכים המשפטיים הרלוונטיים, הפקחים החליטו לנקוט בצעדים מיידים בתיאום עם המשטרה הפלסטינית, ובמיוחד היחידה המיוחדת לאיכות הסביבה, וזימנו את נציג המועצה הכפרית שקבא ובעל האדמה הפרטית בה נפרקה הנשואה החשודה כדי לעמוד על פרטי ההברחה.

לפי נדין יוסף, המפקחת על הסביבה ברשות איכות הסביבה במחוז רמאללה ואלבירה, המשאית הוחזרה למקום ממנו באה לאחר שהנהג – בעל תעודת זהות ישראלית – אולץ להעמיס את החומר המזוהם על חשבונו, ולחתום על התחייבות משפטית שלא לבצע את העברה פעם נוספת ולא להסיע פסולת או חומרים דומים לגדה המערבית בעתיד.

נדין יוסף מדגישה שהחוק הפלסטיני לאיכות הסביבה (חוק מספר 7 לשנת 1999 בנושא הסביבה והתיקונים הרלוונטיים), ובמיוחד סעיף מספר 13, מונע ייבוא פסולת מסוכנת לפלסטין, וגם מונע העברת פסולת מסוכנת דרך השטחים הפלסטיניים, אלא באישור מיוחד מהרשות לאיכות הסביבה, וזאת כדי לשמור על בטיחות ובריאות הסביבה הפלסטינית. כמו כן, סעיף מספר 14 מאותו חוק מעניק סמכות לרשות לאיכות הסביבה לתאם עם הרשויות המוסמכות את התנאים הסביבתיים לייבוא, הפצה, ייצור, שימוש ואחסון חומרי הדברה וחומרים ודשנים כימיים חקלאיים שיכולים להוות סכנה לאיכות הסביבה.

לגבי העפר החשוד המוברח לשטחים הפלסטיניים, נדין יוסף מאשרת שלפי בדיקות מעבדה מדובר ללא כל ספק בחומרים המכילים חומרים כימיים מסוכנים לאדם ולסביבה.

מתכות כבדות...זיהום קבוע שקשה להיפטר ממנו

 בילאל עמוס, מנהל המעבדות באוניברסיטת ביר זית, טוען שמבריחי הפסולת מפתים חקלאים על ידי הצגת העפר המזוהם כ־"דשן אורגני" במחיר נמוך, או מתן העפר חינם ללא כל תמורה. לפי עמוס, חקלאים רבים מגלים את האמת מאוחר מדי לאחר שאדמתם החקלאית מלאה בחלקי זכוכית ושאריות מתכות כבדות, מה שהופך את האדמה ללא ראויה לעיבוד חקלאי.

עמוס מוסיף וטוען שגילוי זיהום מסוג זה הוא משימה לא פשוטה, גם עבור חקלאים מנוסים. חלק מהמשאיות נראה תקין לכאורה, למרות שחלק מהנשואה כולל חומרים מזהמים מסוכנים. לפי עמוס, מה שמסוכן ביותר הוא שהמתכות הכבדות לא נשארות על פני השטח, אלא חודרות למעמקי האדמה ונשארות שם לתקופה ארוכה, מה שהופך את משימת ההיפטרות מהמתכות או הטיפול בהן למשימה קשה ביותר.

עמוס אף מדגיש שעלות העפר החקלאי גבוהה, בין אם מדובר בעלויות ההובלה או בעלות הסחורה עצמה, ולכן הצעת העפר במחירים נמוכים או בחינם אמורה לעורר את חשד החקלאים. אי לכך, עמוס קורא לחקלאים לבדוק את מקור העפר או הדשנים האורגנים לפני השימוש בהם, ולהימנע מחומרים הכוללים זיהומים לא טבעיים, כמו זכוכית או מתכות, משום שחסכון זה עלול לעלות ביוקר לאחר מכן, ואף לגרום לאיבוד האדמה כולה.

ראיות פורנזיות סביבתיות

עמוס מציין שבדיקות שנעשו במעבדות אוניברסיטת ביר זית הראו שהצמחים סופגים מתכות כבדות מהאדמה המזוהמת. בדיקות מעבדה שנעשו על גידולים חקלאיים כמו תירס הראו שמתכות אלה עברו מהאדמה לחלקי הצמח השונים, ולבסוף לחלקי הפרי הנאכל על ידי בני אדם.

עמוס מתריע מפני ההשפעות הבריאותיות שיש למתכות אלה, ומבהיר שחלק מההשפעות האלה גורם לנזקים חמורים על מערכת העצבים והזיכרון, בעוד חלק אחר משפיע על הכבד ואיברים חיוניים אחרים, ולכן מהווים סכנה אמיתית לבריאות האדם.

עמוס מדגיש שמעבדות האקדמיות הפלסטיניות מסוגלות לספק ראיות מדעיות שניתן להסתמך עליהן בתיעוד הפשעים הסביבתיים. כמו כן, הוא טוען שהדוחות שפורסמו על ידי מעבדות אוניברסיטת ביר זית מסתמכים על טכנולוגיות מתקדמות המסוגלות לנטר את המזהמים הכימיים ברמת דיוק גבוהה, וכי הממשלה הפלסטינית השתמשה בדוחות אלה בעתירות שהגישה לגופים בינלאומיים, כולל אמנת באזל לבקרת תנועת פסולת מסוכנת וסילוקן מעבר לגבול.

למרות שניתוח בדיקות המעבדה אינו יכול תמיד לזהות באופן חד-משמעי את מקור הזיהום התעשייתי, הוא מצליח לצמצם את תחום הגורמים או הפעילות התעשייתית האחראים לייצורו, מה שמספק אסמכתא מדעית לדרישות הפלסטיניות להעמיד את האחראים על ההפרות הסביבתיות האלה לדין.