"ביצירות שלי אני מדגיש את הזהות הפלסטינית": ראיון עם המלחין יוסף סכנינ

על ירושלים, עדות ושילוב בין באך למקאם אל חיג'אז

יוסף סכניני הוא מוזיקאי, מלחין אמן שמשלב מוזיקה קלאסית אירופאית וערבית ושולט היטב בשתי המסורות המוזיקליות הללו. המלחין בן הגליל וחיפה למד מוזיקה בירושלים ןלאחרונה זכה בפרס JERUS-IT-ARTS על יצירתו In Jerusalem שהקדיש לעיר בה התפתח יצירתית, ולזהות הפלסטינית שלה, 

In Jerusalem היא יצירה המבקשת לתרגם את ירושלים לשפה מוזיקלית של זיכרון, היסטוריה, מתח ויופי. סכניני, יליד חיפה (1993) ובן הכפר בוקיעה (פקיעין) שבגליל העליון, החל לנגן בפסנתר כבר בגיל חמש. בבגרותו בחר במוזיקה כקריירה והוא בעל תואר ראשון בהלחנה מוזיקלית מהאקדמיה למוזיקה ולמחול בירושלים ותואר שני בהלחנה מהמכון הגבוה למוזיקה בבולוניה שבאיטליה, סכניני זכה לאורך השנים בפרסים מקומיים ובינלאומיים על יצירתו. הזכייה כעת הגיעה במסגרת תחרות JERUS-IT-ARTS, פרויקט תרבותי שמבקש לחבר בין איטליה לירושלים, ומעודד יצירות אמנות חדשות בהשראת העיר. עבור יוצרים צעירים ומבוססים כאחד, מדובר בפלטפורמה שמעניקה חשיפה בינלאומית והכרה מקצועית ליצירות הנבחרות. 

בריאיון עם "סברה", סכניני מספר על רגע הזכייה, על מקורות ההשראה ליצירה ועל הדרך שבה מוזיקה הופכת עבורו לשפה של זהות ומקום ולעדות תרבותית.

יוסף, ראשית, ברכות על הזכייה בפרס JERUS-IT-ARTS. מה הייתה התחושה ברגע שהתבשרת על הזכייה? 

קיבלתי מייל והייתי לבד, כתבו שהוועדה התרשמה מהביצוע ומהיצירה, אך לא כבו שזכיתי., אחר כך הזמינו אותי לפגישה אונליין ועדיין לא הבנתי אם אני זוכה או לא, אבל  ביקשו ממני לצלם סרטון כדי שיפרסמו באתר שלהם, אחרי שבוע  פרסמו את שמות הזוכים, וואני ביניהם.  שמחתי ממש ובישרתי קודם כל להורים שלי.  היינו שני זוכים, אני והמלחין מחמוד אבו ורדה מעזה, שולח לו מכאן גם ברכות על הפרס.  

מה משמעות הזכייה הזו עבורך, ברמה האישית והמקצועית?

ברמה האישית, זה מאד מספק אותי  וגם ברמה המקצועית זו עוד הזדמנות עבורי, תרבותית, שני הזוכים בפרס ליצירה על ירושלים פלסטינים, מה שמדגיש את שייכות הזהות הפלסטינית והחיבור שלה למקום. 

מה משך אותך להגיש מועמדות דווקא לפרויקט כמו JERUS-IT-ARTS?

כבר הייתה לי יצירה מוכנה על ירושלים שהלחנתי בשנת 2020, השנה האחרונה שלי בתואר הראשון בירושלים. רציתי אז להקדיש את היצירה לירושלים, וזו היצירה הראשונה שהלחנתי ללא ליווי של מורה, ממש באופן עצמאי. 

מניסיון אישי כאשר שרתי מיצירותיך, גיליתי אופי ייחודי שלך:  ההלחנה שלך מפרקת לרגע את ההרכבים המוזיקליים הקלאסיים והבנאליים ויוצרת מבנה מוזיקלי חדש שבו אתה מביע את השיטה שלך כמוזיקאי. אפשר לשמוע כיצד אתה מצייר את הרעיונות שלך בדמיון וזה כל כך מרשים בעיניי! תוכל לספר על המבנה המוזיקלי של היצירה והרעיונות שהבעת בה?

המטרה שלי ביצירה היא לתאר את ירושלים והתכנים שלה, היצירה מורכבת מארבעה פרקים. 

לפרק הראשון קראתי "קולות ממעמקי האדמה": בפרק זה קולות הבס מתארים תרבויות שונות שהתפתחו בעיר ירושלים לאורך שנים רבות, בשכבות ארכיאולוגיות שונות שנמצאות מתחת לעיר. בסוף הפרק כל הצלילים של כל החלקים מתנגנים יחד (באקורד אחד). אני מתאר כאן הצטברות תרבותית בתקופות שונות לאורך זמן: פלישת הפרעונים, הרומאים, העותמנים, המנדט הבריטי ועד ימינו, בלי נקודת מוצא ובלי יעד של זמן. 

להלחין את היופי הנצור בין החומות

הפרק השני, "בתוך החומות", מתאר את המתח המתרחש בתוך חומות העיר העתיקה. 

כיצד?

בניתי את החלק כמו סנדוויץ', בדרכים שונות. המבנה המוזיקלי בנוי משלושה חלקים כאשר החלק האמצעי נשמע רגוע ונצור בצורה מהודקת מבחינת מוזיקלית בין שני חלקים מתוחים - הראשון עם מוטיב מוזיקלי של שני צלילים שביניהם נצורים צלילים שנשמעים דיסוננטים שמתארים את המתח והסערה שמתרחשים בחיים של סכסוך. 

החלק הנצור, כלומר המרכז של הסנדוויץ' מתאר את היופי של רוח המקום, זו שמתקיימת בין החומות למרות המתח: כנסיות, מסגדים, רוח העיר העתיקה והאווירה שמחברת בין כל ההרכבים שמאפיינים את העיר. 

החלק האחרון סוגר ומשלים את הפרק כחלק חוזר של הראשון, כעוד שער של מחסום. 

בחלק השלישי,  "היופי והרוח של ירושלים" לקחתי את החלק האמצעי הרגוע הנצור מהפרק הקודם, ופיתחתי אותו יותר כדי להדגיש את היופי של העיר. כתבתי בצורה לירית שמחברת את הצלילים בהרמוניה, זה שימוש רומנטי יותר במוזיקה. 

החלק הרביעי והאחרון הוא  "שכבה מעל  שכבה": האדמה בירושלים מלאה בשכבות עתיקות. השכבות החדשות, אלה שאנחנו רואים היום, נבנו מעל הריסות של שכבות קודמות כתוצאה מפלישות וכיבוש לאורך ההיסטוריה. כך למשל, דרך הייסורים של ישוע מתחילה בשער האריות ומסתיימת בכנסייית הקבר התת קרקעית. 

כיצד הבעת את זה בפרק?

מוזיקלית כתבתי את הרעיון בצורה פוליפונית בשיטת הפוגה של באך כלומר: קולות מעל קולות שמתארים שכבות מעל שכבות. הסולם המוזיקלי שהשתמשתי בו הוא סולם שהמצאתי בצורה מחודשת עם אופי של ניואנסים מזרחיים בהשפעת  "מקאם אל 'חיג'אז" שהוא סולם הלקוח מהמוזיקה הערבית הקלאסית ומתאר את האווירה של אזור מערב אסיה. 

מתי הבנת שהלחנה תהיה לא רק עיסוק, אלא שפה אישית של ממש?

את זה למדתי במהלך הלימודים לתואר ראשון בכיתות הניתוח המוזיקלי כאשר ניתחנו מוזיקה של בטהובן על המהפכה הצרפתית, ומוזיקה של שוסטקוביץ', שמתאר את הרדיפה הפוליטית כלפיו מצד סטאלין, זה מלחין שעבר הפחדה והשתקה והביע את עצמו מתוך הסימפוניות שלו. השיעורים האלה לימדו אותי  כמה מוזיקה יכולה להיות הבעתית ונושאת משמעויות ומסרים רבים.

האם מוזיקה יכולה להיות גם צורה של עדות?

ברוב היצירות שלי אני מדגיש את הזהות הפלסטינית דרך המוזיקה בשתי גישות:

קודם כל, מוזיקלית אני משלב אלמנטים של מוזיקה ערבית עם אלמנטים של מוזיקה קלאסית מערבית שלמדתי לעומק כחיבור שמתאר נוכחות פלסטינית קיימת בתוך מרחב העולם הזה.

שנית, קונספטואלית, קומפוזיציה חופשית בשיטה שאני בוחר (עכשווית או קלאסית) שאני מבטא כעדות פלסטינית ששורדת מול ניסיונות טשטוש והזנחה בהרבה מובנים. 

היצירה החדשה: כנסיות פלסטין

תוכל לספר על יצירות אחרות משלך?

הלחנתי מחזור שירים של מחמוד דרוויש שנקרא "אחד עשר הכוכבים", אלו 11 שירים שכל אחד מהם מתאר פרק מהסבל בחיי האדם הפלסטיני בין עקירה לגירוש, בין אכזבה לבגידה ובין חלום לאובדן במסע שבין החיים והמוות. המחזור הזה מספר על חורבן אנדלוסיה, אך זוהי מטאפורה שדרכה משתקף החורבן הפלסטיני והמסעות והתחנות הפוליטיות שעבר העם הפלסטיני.

יצירה אחרת שהלחנתי היא "פוליפוניה מזרחית": יצירה אינסטרומנטלית פוליפונית בהשראת באך, אך תוך שימוש בסולמות ערביים (מקאמאת) כולל רבעי טונים. זה מאוד ייחודי ומאתגר משום שכמעט בלתי אפשרי לכתוב מוסיקה שכוללת רבעי טונים בצורה פוליפונית, וזה מה שייחודי ביצירה, היותי בקי  בשני הז'אנרים. 

יוסף אני זוכר סיפור מעניין של יצירה שסיפרת לי עליה ועל תגובה נחרצת למרצה בשיעור קומפוזיציה, בא לך לספר?

באחת ההרצאות באקדמיה המרצה דיבר על מלחינים ישראלים אחרי ההגירה שלהם לפלסטין, הוא טען שהם "עלו" לארץ שהייתה ריקה. במהלך השיעור, המרצה לימד אותנו על מוזיקה עולמית מבוססת על לחנים עממיים ובסוף השיעור נתן לנו משימה להלחין מוזיקה חופשית מבוססת על לחן עממי לבחירתנו. 

כתגובה לטענתו על הארץ הריקה בחרתי בשיר פולוקלורי פלסטיני עתיק " הלא לה לה ליה" וביססתי עליו יצירה חופישת. 

ואיך הוא הגיב?

הוא אמר לי: "סגנון הכתיבה שלך מאוד דומה לזה של מלחינים ישראלים". 

אילו פרויקטים מעסיקים אותך כעת?

לאחרונה סיימתי להלחין יצירה שקראתי לה: "כנסיות פלסטין" שכתבתי לתזמורת. בחרתי תשע כנסיות חשובות בארץ ועל כל אחת מהן כתבתי מוסיקה שמתארת את התרחיש הדתי שהתרחש בה. התשיעית מביניהן היא כנסיית פורפיריוס הקדוש שנבנתה בשנת 407 ונהרסה מספר פעמים לאורך המלחמות האחרונות בעזה. ביצירה זו אני מביע את את הנצרות הפלסטינית כמרכיב זהותי אישי נגד הטענה כאילו אין נוצרים פלסטינים.

תודה יוסף על השיחה המרתקת, על היצירה והזהות.