האפליה התכנונית שמאחורי כבלי החשמל הפיראטיים: חנא סוויד על משבר התשתיות

חנא סוויד, מנהל המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי, מסביר את בעיית תשתיות החשמל ביישובים הערביים.

בערים ובכפרים הערביים בישראל המראה של חיבורי חשמל פיראטיים ועמודי חשמל הממוקמים באמצע הרחוב הוא  נפוץ ובולט, וכך גם הפסקות החשמל הרבות. לדברי ד"ר חנא סוויד, מנהל המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי, זו אינה תופעה מבודדת. סוגיית החשמל, לדבריו,  היא אחד הביטויים הברורים ביותר לכשל המבני בתכנון. שירות כמו חשמל, שאמור להיות בסיסי ומובן מאליו אך הפך קשה להשגה בפועל, הוא סימפטום של משבר עמוק יותר.

החוק שקשר את חיבור הבתים לרשת החשמל בקיומו של היתר בנייה, ועוגן משפטית בשנת 1970 עם הוספת סעיף 157א לחוק התכנון והבנייה משנת 1965 - בעוד שלפני כן חיבור לחשמל התאפשר בעיקר על בסיס בקשה טכנית ובהתאם לזמינות הרשת - יצר מציאות בעייתית במיוחד כאשר לא היו תוכניות מתאר מעודכנות שאפשרו הוצאת היתרים. הצורך בדיור היה קיים, אך המסגרת התכנונית לא אפשרה מימוש חוקי. כך נבנו שכונות שלמות מחוץ למערכת הרשמית, ובהמשך נמנעה מהן האפשרות להתחבר לרשת החשמל באופן מוסדר.

התוצאה אינה רק עבירה תכנונית, אלא גם תשתית חשמל מאולתרת: בישובים רבים בית בעל היתר משמש נקודת הזנה לעשרות בתים סמוכים. ניתן לראות חיבורים שאינם עומדים תמיד בסטנדרטים הנדסיים, עומס על הרשת וניתוקים חוזרים, בעיקר בחורף.

סוויד הוא בן עילבון, בוגר הטכניון בהנדסה אזרחית בשנות השמונים, שהמשיך ללימודים מתקדמים בתחומי הסביבה ותכנון ערים, נכנס לחיים הציבוריים דרך השלטון המקומי בשנת 1993, עם בחירתו לראשות המועצה המקומית עילבון. שם הפך התכנון עבורו ממקצוע טכני למסגרת הבנה של תהליכים פוליטיים.

בהמשך, כחבר המועצה הארצית לתכנון ולבנייה בסוף שנות התשעים, וכשותף לוועדה שליוותה את הכנת תוכנית המתאר הארצית המשולבת תמ״א 35 בראשית שנות האלפיים, ולאחר מכן כחבר כנסת משנת 2006 וכחבר בוועדות הפנים והכלכלה, התכנון קיבל אצלו ממד מוסדי מובהק. לא עוד עבודה מקצועית בלבד, אלא זירה של מאבק על מדיניות. כיום, כמייסד ומנהל המרכז הערבי לתכנון אלטרנטיבי, הוא מביט במצבן של הרשויות הערביות מנקודת מבט המשלבת את העיסוקים השונים שלו ושואל: מה קורה כאשר תשתיות מנוהלות ללא ראייה ארוכת טווח? 

רשת שלא תוכננה לקלוט גידול

שורשי הבעיה, מסביר סוויד, נעוצים כבר בשנות השישים והשבעים, כאשר החשמל הגיע ליישובים ערביים שלא תוכננו על פי תוכניות מתאר מסודרות. לא היו אז מפות שהגדירו תוואי רחובות ומיקומי עמודים, והתשתית הונחה בהתאם למצב הקיים, ללא חשיבה על התפתחות עתידית. כאשר הרחובות הורחבו עם השנים, העמודים נותרו במקומם – לעיתים בלב הדרך.

כיום, עמודי החשמל הפזורים במרכזי הרחובות נתפסים לא פעם כמפגע אסתטי. אך סוויד מדגיש כי אין מדובר בשאלה של נראות בלבד. הבעיה נעוצה בכך שהתכנון לא הקדים את הנחת התשתית. אספקת החשמל בישראל התבססה במשך שנים על רשתות עיליות. רק בשנים האחרונות החלה מגמה של הטמנת קווים תת־קרקעיים בשכונות מגורים חדשות, בעיקר ביישובים שתוכננו מראש. ביישובים הערביים, לעומת זאת, העמודים הוצבו היסטורית בהתאם למציאות של רחובות צרים וללא תכנון מוקדם, והטיפול במצב – אם באמצעות העתקת עמודים ואם באמצעות שדרוג הרשת – לא בוצע בהיקף רחב.

חברת החשמל פועלת, לדבריו, על פי תוכניות המתאר המאושרות. כאשר תוכניות אלה מיושנות או מצומצמות, גם התשתית נבנית על בסיס מוגבל. שכונות התרחבו בפועל, אך הרשת לא תוכננה לקלוט את הגידול. התוצאה היא זרם חלש, תקלות חוזרות וסיכונים בטיחותיים.

האחריות, לשיטתו, אינה מוטלת רק על החברה המבצעת, אלא גם על המדינה שלא דאגה במשך שנים לעדכון תוכניות המתאר. הרשויות המקומיות הערביות מצידן מתמודדות עם מחסור תקציבי המקשה עליהן ליזום תיקונים יקרים, כגון העתקת עמודים או הטמנת קווים.

עמודי מתח גבוה מגבילים בניה עתידית

הבעיה אינה נעצרת ברחוב אלא משפיעה גם על סביבת הישובים ועל אפשרויו תהפיתוח העתידי.. בשנים האחרונות קווי מתח גבוה הנוחו במקרים רבים ללא בחינה מספקת של השפעתם העתידית על הקרקעות הסמוכות. קרקע חקלאית שעליה עובר קו חשמל עשויה להפוך בעתיד לעתודת פיתוח עירונית. במצב כזה, הקו הופך למגבלה של ממש.

סוויד מצביע על מקרים בגליל שבהם קווי מתח גבוה פגעו באפשרות להרחיב יישובים. תכנון, לדבריו, צריך להביט שלושים וחמישים שנה קדימה, ולא להסתפק במענה לצורך המיידי.

בכמה מקרים התקרבו קווי מתח גבוה לבתי מגורים, מה שעורר חששות לקרינה מסוכנת לבריות והוביל לביצוע מדידות בשטח. כך למשל, סוויד מציין כי טיפל בסוגיות במשהד ובטורעאן, שבהן נערכו מדידות ונמצאו רמות קרינה גבוהות מן המותר בסמוך לבתי תושבים. אף שהצורך בפתרון מוכר, הטמנת הקווים טרם הושלמה.

מבחינה כלכלית, רשת חלשה משפיעה על חיי היומיום ועל עסקים קטנים. זרם בלתי יציב גורם לבלאי במכשירים ביתיים ולשיבושים בעבודת מוסכים וחנויות, ומשאיר פעילות כלכלית במצב שברירי. הבעיה אינה שהחשמל לבדו מונע הקמת אזורי תעשייה – לעיתים אזורים כאלה כלל אינם מתוכננים – אלא שהיעדר תכנון כולל מותיר כל רכיב מנותק מהקשר רחב יותר.

חשמל כמשל

בעיני סוויד, אי אפשר לנתק את סוגיית החשמל מהקשר הכולל. כפי שהיעדר תוכניות מתאר הוביל לבנייה ללא היתר, כך גם היעדר ראייה ארוכת טווח הוביל לרשת בלתי יציבה. כשם שמדיניות ההריסה הפכה עם השנים למרכיב מרכזי בניהול תחום הבנייה, כך גם הסדרת החשמל בתנאים מחמירים הפכה, לדבריו, לכלי שבאמצעותו המדינה מפעילה לחץ תכנוני על היישובים הערביים ומגבילה את אפשרויות הפיתוח שלהם.

ביסודה, הסוגיה איננה טכנית. היא תולדה של מסלול ארוך שבו התכנון לא נועד לאפשר ליישובים הערביים להתפתח באופן טבעי, אלא מכוון לנהל אותם במסגרת מצמצמת. החשמל חושף את הפער הזה בבירור: תשתית קיימת, אך ללא תפיסה כוללת שמקדימה אותה.

סוויד אינו מתעלם מן העלייה במודעות התכנונית בתוך החברה הערבית ומהשיפור ביכולת הרשויות ליזום. עם זאת, הוא מדגיש כי האחריות העיקרית מוטלת על המדינה, שעיצבה לאורך עשורים מציאות של תחומי שיפוט מצומצמים, מחסור באזורי תעשייה ותשתיות חלקיות.

הבעיה, כפי שהוא מנסח זאת, אינה בחשמל עצמו או בעמודים הפזורים במרחב, אלא בפילוסופיה שקדמה להם: תכנון שלא נועד לאפשר התפתחות, אלא לנהל גבולות. בתוך כך, סוגיות החשמל, ההריסות והקרקע אינן תיקים נפרדים, אלא פרקים שונים באותו סיפור – מאבק על המרחב, על היוזמה ועל היכולת לשרטט את מפת העתיד.