"היינו יושבים סביב שולחן גדול , היום אנחנו באוהל": רמדאן בעזה בצל המלחמה

על רקע מלחמת ההשמדה שפרצה בשבעה באוקטובר, החל רמדאן השנה ברצועת עזה כאשר אלפי משפחות עדיין שוהות במרכזי קליטה או באוהלים. בעוד אזורים רחבים ברצועת עזה משוללים תנאי מחייה בסיסיים. בין אוהלים שאולתרו, הריסות בתים ושווקים המנסים לחזור לשגרת מכירות מצומצמת, טקסי רמדאן מקבלים השנה צורה אחרת, אך אינם נעלמים.

לפני שהמואזין יכריז על שבירת הצום יושב אבו מוחמד אל-סרחי באוהל שלו באחד ממרכזי הקליטה בדרום הרצועה ומסתכל על מה שהצליח להכין לסעודת האיפטאר: בעזרת כיריים פשוטים ומצרכים שקיבלה המשפחה ממרכז התמיכה, כמו קופסאות שימורים, אורז ועדשים. "לרמדאן לפני המלחמה היה טעם אחר", הוא אומר. "היינו מקשטים את הבית ויושבים סביב שולחן גדול. היום אנחנו באוהל, ובכל זאת מנסים לעשות לילדים שתהיה אווירת רמדאן".

בתוך האוהל אין מטבח, אותו חלל משמש כחדר שינה, סלון ומטבח. הצלחות מונחות על בד פרוש על הרצפה, והמשפחה מצטופפת סביבו. "הדבר הכי חשוב הוא שאנחנו שוברים את הצום יחד", אומר אל־סרחי. "המפגש המשפחתי מלכד ומפוגג את תחושת הדיכאון הכללי, במיוחד בנסיבות האלה". לאחר הארוחה הכלים נאספים במהירות, והאוהל חוזר לשמש מקום שינה.

גם תפילות התראוויח המיוחדות לחודש הרמדאן קיבלו השנה צורה אחרת. המסגדים שלא נהרסו מקבלים את פני המתפללים, אך רבות מהתפילות מתקיימות בשטחים פתוחים ולעיתים בתוך אוהלים ובקבוצות מצומצמות. המפגשים הליליים קצרים יותר מבעבר, אך הם עדיין מקום לשיחה, לעדכון בחדשות ולהפוגה מהלחץ היומי. אין רמקולים, ולעיתים גם אין תאורה מספקת, אך הנוכחות של המתפללים העזתים בתפילות נותרה יציבה. "האנשים מתפללים השנה יותר מתמיד", אומר אחד העקורים. לדבריו, התפילות מתמקדות בבקשות פשוטות: לחזור הביתה, לקבל חדשות טובות על קרובי משפחה ולשיפור תנאי המחייה הכלליים.

ואילו הילדים מנסים ליצור אווירה משלהם. חלקם מכינים עששיות חגיגיות מקופסאות פלסטיק, שרים שירים של רמדאן, משחקים בין האוהלים וההריסות, הכל בניסיון לשמור על תחושה חגיגית בתוך המציאות החדשה.

קישוטים על הריסות הבתים

באחת השכונות שרובה נהרס כליל יושב מסעוד אל-דלו לצד ביתו החרב. הוא הקים אוהל קטן סמוך להריסות והעדיף להישאר קרוב למקום שבו חי במשך שנים. "בנינו את הבית הזה מחסכונות של חיים שלמים", הוא אומר. "החלטנו להעביר את הרמדאן כאן, גם אם מהבית נשארו רק הריסות".

במשפחת אל-דלו לעיתים האיפטאר מוגש על שולחן מאולתר לצד מה שנשאר מהבית הישן, או על לוח עץ הנשען על קיר שבור. "אין אפשרות להכין סעודות כמו פעם", הוא אומר. "אנחנו קוראים בקוראן, נפגשים עם השכנים ומנסים להקל זה על זה".

לדבריו, ההחלטה להישאר ליד הבית הישן היא ניסיון לשמור על קשר עם המקום היחיד שהיה עבורם בית. הוא מצביע על פינה שהייתה פעם סלון ועל אחרת שהייתה מטבח. "צריך השנה סבלנות כפולה, גם להכיל את האובדן וגם להמתין לבנייה מחדש".

השווקים מוכרחים לפעול, גם בתוך ההרס

עם תחילת הרמדאן מנסים גם השווקים לחזור לפעילות. הסוחרים מציעים כמויות מצומצמות של סחורה, תלוי מה נכנס לרצועה, ולעיתים המלאי אינו מספיק ליום אחד, גם אם הלקוחות קונים פחות מבעבר. אך לפני האיפטאר עדיין נראית תנועת קונים וחיים.

למרבה השמחה, בשווקים ובחנויות המאולתרות אפשר למצוא קדאייף, הממתק המסורתי של החודש, אם כי במתכונת מצומצמת. חלק מהמשפחות קונות כמות קטנה, ואחרות מכינות בבית. "מוכרחים לשמור על אווירת וטקסי הרמדאן", אומר אחד הסוחרים. "בלי קדאייף אין רמדאן".

בין האוהלים, ההריסות והשווקים המאולתרים והדלים, תושבי עזה חווים השנה רמדאן אחר. רוב סממני החגיגות נעדרים, אך הטקסים הבסיסיים נמשכים: איפטאר משפחתי סביב שולחן פשוט, תפילה וניסיון לשמח את הילדים. התקווה המשותפת לרבים מהם היא שהרמדאן הבא יגיע בתנאים טובים יותר.