"הם שללו ממני את הזכות להיות אמא" גם עוברים הם קורבנות של המלחמה – חלק ב

לא טרגדיה אחת

לאחר 22 שנים של ניסיונות כושלים להרות, טיפולי פוריות, נטילת סטרואידים ותרופות, ואפילו נטילת תרופות אלטרנטיביות וצריכת צמחי מרפא שונים, עברה שאדיה עלי (46) טיפולי הפריה מלאכותית, בדיוק לפני ההכרזה על המלחמה בעזה. "הם הרגו את ילדיי וילדי אימהות ואבות אחרים. עם הפצצת מבנה מרכז ההפריות החוץ גופיות, אני איבדתי שני עוברים. הרגשתי שהם הוצאו להורג בזמן שחיכו שם במרכז כדי לצאת אל החיים. אני תוהה, אולי הייתי צריכה להוציא אותם מבין ההריסות. בגללם, אני סירבתי לעקור לדרום רצועת עזה. נאחזתי בחיים! אך כעת, אחרי הרס מרכז ההפריות החוץ גופיות והשמדת העוברים, התנפצו תקוותיי וכבר אין טעם לחיים".

שאדיה מספרת שההפריה המלאכותית לא צלחה, אך היא לא הרימה ידיים, במיוחד מאחר שהיא ניסתה לשכנע את בעלה במשך שנים ארוכות להסכים לטיפול הפריה חוץ גופית. בעלה של שאדיה התנגד לכך במשך שנים, וראה בכך "עניין גדול ובלתי אפשרי" בגלל המוסכמות החברתיות והדתיות. יחד עם זאת, לאחר שהפריות חוץ גופיות הפכו לעניין מקובל ופופולרי ברצועת עזה, ולאחר שקיבל גושפנקא דתית ממספר ממקורות דתיים, הוא הסכים לפנות למרכז הפוריות כדי להפוך לאבא.

ניסיון ההפריה הכושל האחרון שהיה לפני המלחמה על עזה היה הניסיון השביעי במספר. שאדיה הייתה מצליחה להיכנס להיריון ולסחוב עד החודש הרביעי, וכל מי שסביבה היה קורא לה "מאמא שאדיה", אך בכל פעם היא הייתה מאבדת את העובר בסביבות החודש הרביעי להריונה.

אחרי כל הפלה, שאדיה הייתה נסערת ועצובה, אך היא הסתירה זאת מבעלה מחשש שהוא ימנע ממנה לנסות להרות שוב. וניסתה בכל כוחה להעמיד פנים שהיא יכולה לעבור עוד סיבוב הפריה, וכי ישנה תקווה שהניסיון הבא יצליח.

בחודש דצמבר, 2023, הפציץ הצבא הישראלי את מרכז ההפריות החוץ גופיות ברצועת עזה, מה שהוביל להסרת מכסי חמשה מכלים ביחידת העוברים שהכילו חנקן נוזלי. כתוצאה מכך, החנקן הנוזלי התאדה והטמפרטורה שבתוך המכלים עלתה, מה שהוביל להשמדת יותר מ‏־4,000 עוברים, וכ־1,000 דגימות זרע וביציות לא מופרות. 

החלון להיות אמא נגד

הפגיעה במבנה מרכז ההפריות החוץ גופיות הכתה בהלם וצער מאות זוגות שהתמודדו עם בעיות פוריות, והמתינו לתוצאות ההפריות שלהם. לפני התקיפה, בעלה של שאדיה הפך למשותק בגפיו לאחר שנפגע בהפצצה ישראלית על בית סמוך לביתם בשכונת רימאל. כשנודע להם שמבנה המרכז נפגע, שאדיה כבר לא יכלה להכיל את הטרגדיה, וסבלה מהתמוטטות עצבים. "איבדתי את חלומי להיות אמא, ובעלי איבד את בריאותו. כבר לא תהיה לי הזדמנות נוספת להרות, לא בעזה, ולא בשום מקום אחר בעולם".

יסמין שחאדה היא עוד אחת מהנשים שהיו בתהליך להיות אימא, גם היא איבדה את כל עולמה עם הריסת מרכז ההפריות החוץ גופיות. יסמין הרגישה שכל מה שהיא ובעלה עבדו למענו במשך חייהם התאדה באחת. במקום שהמרכז יהיה מרחב של חיים ותקווה, הוא הפך למרחב של מוות וייאוש. "כאשר שמעתי שמרכז ההפריות הופצץ ונהרס, חייתי מחדש את כל ניסיונות ההפריה הקודמים שלי, וחוויתי מחדש את כאב שאיבת הביציות. נזכרתי בהחזרות העוברים שלא צלחו, ובניסיונות גיוס הכסף למימון ההפריות בכל פעם מחדש. בכל פעם שהייתי נכנסת למרכז ההפריות, הרגשתי ששמחת החיים חוזרת אליי, וכששמעתי שהוא נהרס, נתקפתי עצבות בלתי תתואר".

יסמין נישאה לפני 15 שנה. כאשר לא הצליחה להיכנס להריון בצורה טבעית, היא ובן זוגה עברו טיפולי פוריות ושלוש ניסיונות כושלים להפריה חוץ גופית. בהתאם למצבה הבריאותי של יסמין, נקבע מועד לניסיון נוסף להפריה חוץ גופית בנובמבר 2023, אך המלחמה שיבשה את כל התוכניות. "כתוצאה מהמצור הישראלי שהוטל על רצועת עזה לפני 17 שנה, אנשים ברצועת עזה משלמים מחיר כפול עבור כל דבר בחייהם. אין שום אפשרות לנסוע לחו"ל לקבלת טיפול רפואי, ואין יציבות תעסוקתית המבטיחה הכנסה טובה. אנחנו מתרוצצים כל הזמן כדי להתפרנס".

יסמין מספרת שכל הפריה חוץ גופית שביצעה עלתה חמשת אלפים דולרים. כדי לממן זאת, היא נאלצה למכור את תכשיטיה, ואף ללוות כסף מאחרים ולהשתתף בתוכניות חיסכון חודשיות הנסמכות על חיסכון חלק ממשכורת בעלה העובד כמזכיר בחברה מסחרית. כמו כן, בחמשת השנים שקדמו למלחמה, עזרו קרובי משפחתה במימון ההפריות שעלותן הגיעה עד 15,000 דולר. ליסמין כבר אין תקווה שהיא תוכל לבצע הפריה חוץ גופית נוספת. "אחרי הרס מרכז ההפריות החוץ גופיות, נוכל להרות רק באמצעים טבעיים ובאופן ספונטני. זה תלוי בשמים. בעלי כבר לא עובד, ואין מעברים פתוחים כדי שנוכל לנסוע. אחרי שאיבדנו הכל, המצב הכלכלי שלנו רע מאד".

לפחות הספקתי להורות פעם אחת

תסנים ח'דר (33) הצליחה להרות פעם אחת באמצעות הפריה חוץ גופית בעזרת "מרכז אלבסמה". לתסנים יש תאומים, אנס ומאלק, שהם נשמת אפו של אביהם הסובל ממחלת כליות.

תסנים מספרת שהיו לה עוד שלושה עוברים במרכז אלבסמה, וקיוותה שיום אחד הם יהפכו למשפחה גדולה. הפצצת המבנה הייתה מכה קטלנית לשאיפותיהם של תסנים ובעלה. "המצב הכלכלי שלנו כבר אינו מאפשר הפריה נוספת. הרגשתי שהמוות עוד יטביע אותנו. למרות שהצלחנו להרות פעם אחת, האובדן שלנו היה קשה מנשוא. מאז ההפצצה, אני מרגישה תכופות שאני אאבד אחד מבני משפחתי הנוכחית, ושמספרנו יקטן".

עם פרוץ המלחמה, יסמין ייחלה שבניה אנס ומאלק היו עדיין עוברים עם אחיהם העוברים במרכז ההפריות החוץ גופיות. היא חשבה לתומה שהתאומים יהיו מוגנים בבניין הזה יותר מאשר בחוץ, וכי המרכז יהיה מוגן מהפצצות ישראליות. המציאות הוכיחה לה אחרת.

תסנים שינתה את מיקומה תכופות בזמן המלחמה. לפי תיאורה, היא הייתה נושאת את שני בניה כחתולה המרימה את גוריה, ורצה איתם ממקום למקום מחשש מההפצצות שרדפו את האנשים במרכזי הקליטה, במסגדים, בכנסיות, בבתים, ברחובות, ובבתי החולים. גם העוברים הקטנים לא ניצלו מהגורל האכזר הזה.

בימים הראשונים להכרזה על הסכם הפסקת האש ב 19 בינואר 2025 שנחתם בין הפלגים הפלסטינים וישראל, איתרע מזלה של תסנים פעם נוספת. הפעם היא איבדה את בעלה לאחר הידרדרות מצבו הבריאותי והיעדר כל אמצעי רפואי שהיה יכול לעזור לו. בכך, התנפץ חלומה של תסנים שתהיה לה "משפחה גדולה".