הצ'לנית משפרעם - חלא בת ה-14 עולה על במות בינלאומיות

בבית בשפעאמר (שפרעם), בין צלילי הכינור של אביה וקולות החיים היומיומיים, גדלה נערה בת 14 שהצ'לו שלה הפך לחלק בלתי נפרד מזהותה. חלא סרור סליבא היא לא רק נגנית צ'לו מוכשרת – היא צעירה עם שאיפות מרחיקות לכת, שכבר הצליחה להשאיר חותם בינלאומי ומתכננת לכבוש במות נוספות ברחבי העולם. סיפורה מתחיל בבית מוזיקלי, ממשיך בבתי ספר יוקרתיים למוזיקה, ומוביל אל חלום גדול – להפוך לאחת מנגניות הצ'לו המובילות בעולם.

חלא נולדה למשפחה מוזיקלית. אביה, סרור, הוא כנר מקצועי, מורה למוזיקה ונגן בהרכבים שונים. אמה, ניבין, מרפאה בעיסוק. "מאז לידתי, אבי שם לב שכל צליל קטן גרם לי להגיב בעוצמה", נזכרת חלא. "חוש השמע שלי היה חזק עד כדי כך שהתחלתי להגיב למוזיקה ולנגינת אבי על הכינור, שתמיד היה חלק בלתי נפרד מהבית המוזיקלי שלנו. אני זוכרת את אצבעותי הקטנות נוגעות בכינור של אבא שוב ושוב. לא רציתי רק לגעת בו, רציתי להרגיש את הצליל שלו. זה לא היה רק כלי נגינה עם מיתרים, אלה זיכרונות הילדות שלי".

בגיל שנה, אביה הביא לה כינור עץ קטן. "כאילו הוא שמע את הקול הפנימי שלי שאמר: אני רוצה להיות הנגנית הטובה ביותר", היא מספרת. חלא גדלה בבית שחיבק אותה ונתן לה ידע, ואימה ואביה דחפו אותה להצטיין ונתנו לה כלים לכך. לצד המוזיקה, הם גם דאגו לשלב אותה בפעילויות נוספות רבות: שחייה, שחמט, רכיבה על אופניים, בלט, רכיבה על סוסים, ציור, רקמה, גלישת גלים, אנגלית, הוקי, ולאחרונה גם החלה ללמוד לנגן בפסנתר – כל הפעילויות האלה הפכו לחלק מהעולם המגוון והעשיר שלה.

פגישה ראשונה עם הצ'לו – אהבה ממבט ראשון

"התחלתי את דרכי בנגינה על הצ'לו בגיל שש", מספרת חלא. "התחלתי ללמוד לנגן עליו כשהבנתי שהמוזיקה היא המקום שמבטא אותי, ממלא אותי בתשוקה, בדחף חזק, בתקווה. הבנתי בגיל הזה, כששמעתי את אבי מנגן, שאני רוצה שיהיה לי תפקיד במוזיקה".

התאהבתי בו באותו רגע. הצ'לו הזה הפך להיות שותף לחיים שלי, משהו שאי אפשר להיפרד ממנו. הוא מבטא את מי שאני, כי הוא מתאים לי ברגש, וקולו היפה והמתוק לוקח אותי לעולם מיוחד מלא בשקט ובאהבה שמלווים אותי כל חיי".

היא נזכרת ברגע ההתאהבות ההוא בבהירות מדהימה. "אני זוכרת את הרגע שבו שמעתי את הצ'לו – עמדתי על רגליי המומה מקול הכלי שמיתריו רועדים, מיופיו של הצליל העמוק והחם הזה. זה היה בגיל שלוש. שמעתי צ'לו בחוג 'הילד והמוזיקה' בבית המוזיקה בשפעאמר. כבר אז ידעתי בוודאות שאני רוצה שהצ'לו יהיה חבר שלי לתמיד".

למרות שאביה כנר, חלא לא בחרה בכינור. "הצ'לו הוא הכלי שהתאהבתי בו כי קולו מתוק, בניגוד לצליל החד מאוד של הכינור", היא מסבירה.

תחנה מרכזית בדרכה היתה שלוש השנים בהן למדה חלא אצל המורה שלה, סבינה פרנקנברג, בבית המוזיקה בשפעאמר. "היא ראתה בי כישרון ייחודי שלא חוזר על עצמו לעולם", אומרת חלא בהערכה. "ובזכות המורה שלי זכיתי להכיר לעומק את הצ'לו ואת יסודות הנגינה בו". לאחר מכן למדה אצל פרופ' צביקה פלצר, וכיום היא לומדת אצל פרופ' הלל צרי.

בתקופה הזו, חלא פיתחה קשר עמוק במיוחד עם כלי הנגינה שלה. "המשיכה שלי תמיד הייתה למשפחת הקשתות המורכבת מארבעה כלי מיתר: כינור, ויולה, צ'לו וקונטרבס. היחסים שלי עם הצ'לו הפכו ליותר מסתם קשר חולף – זאת מערכת יחסים מורכבת שאני נעזרת בה כל יום כדי לברוח מכל מצב או בעיה, כאילו הוא המטפל שלי. כשאני עצובה או שמחה, אני פונה אליו, הוא החבר הכי טוב שלי".

אבל חלא גם מודה שהמערכת היחסים הזו איננה פשוטה תמיד. "למרות שהמוזיקה היא עולמי, המערכת יחסים הזו לא תמיד רק ורודה ויפה. היו תקופות שהתרחקתי מהנגינה קצת כדי להרגיש שהנגינה היא לא החלק ששולט בי, אבל האמת היא שאני בורחת מהצ'לו כדי לחזור אליו. כלומר, זה קשר שלא ניתן לנתק באמת – גם כשאני מתרחקת לרגע, אני תמיד מוצאת את עצמי חוזרת אליו"

בגיל 12, חלא התחילה לנגן על במות בינלאומיות. "התחרות הראשונה שלי הייתה בעיר ז'נבה, והיא תחרות ברמה בינלאומית. הגעתי למקום השלישי בתחרות, ואז המשכתי להשתתף במספר תחרויות. אחת החשובות שבהן הייתה בצרפת, וגם שם זכיתי במקום השלישי. השתתפתי בתחרויות גם בארץ. השתתפתי בתחרות ישראלית לכלי קשת "קשת ערן", ברעננה ב-2023 וזכיתי במקום הראשון.

צעדים ראשונים בקריירה מוזיקלית מקצועית

נקודת השיא עד כה הייתה קרן שרת. תחרות המלגות של הקרן מתקיימת בארץ אחת לשנתיים ומעניקה מענקים לתלמידים מוכשרים. "לפני שנתיים השתתפתי בתחרות הזו וקיבלתי דירוג של הצטיינות יתרה ייחודית יחד עם מענק ללימודי מוזיקה בסך 30,000 שקל. השתתפתי גם השנה וקיבלתי את אותה דרגת הצטיינות".

בגיל 14, לחלא כבר יש קריירה מוזיקלית ואחד הצעדים המשמעותיים בה היה ההצטרפות לקש"צ (קשת צעירה), הרכב כלי הקשת של הפילהרמונית הצעירה, תכנית הצעירים של התזמורת הפילהרמונית הישראלית, בגיל 12. "אמי תמיד רצתה להפוך אותי לנגנית בינלאומית, לכן חיפשה לי תזמורת מקצועית להצטרף אליה. היא הכניסה אותי לקש"צ, ותזמורת זו כוללת נגנים מגיל 9 עד גיל 14. עברתי את מבחן הקבלה והצטרפתי, אני מנגנת עם ערבים ויהודים מכפרים וערים שונות בארץ. התזמורת היא תזמורת מצומצמת של משפחת הקשתות, ואנחנו נפגשים כל חודש כדי ללמוד טכניקות נגינה מקצועיות כדי לנגן ברמה עולמית".

הצלחתה בקש"צ פתחה בפניה דלתות נוספות. "המורים שלי שיבחו אותי והציעו לי להצטרף לרמה מקצועית יותר – התזמורת שנקראת 'הפילהרמונית הישראלית הצעירה'. זו תזמורת ברמה עולמית שכוללת את הנגנים הצעירים הטובים ביותר בארץ".

השנה חלא התקבלה לתוכנית Hebräischen Music, תוכנית שבוחרת תלמידים מצטיינים ומוכשרים שנוסעים למשך 12 יום לגרמניה. "במשך 12 ימים למדתי עם המוזיקאים הטובים ביותר בעולם, והייתי הערבייה היחידה שהשתתפה בתוכנית. החוויה הזאת סיפקה לי טכניקות נגינה חדשות והרחיבה לי את הידע, עם פתיחות של רעיונות לנגינה ברמה גבוהה עוד יותר".

היעד הבא: ניו יורק

למרות שהיא רק בת 14, השאיפות של חלא משתרעות הרבה מעבר לגבולות הארץ. "אני שואפת למדינה שתחבק אותי במדע ובידע מוזיקלי ברמה מקצועית. אני לא רוצה רק לקבל תואר אקדמי במוזיקה, אלא לנגן בחוץ לארץ עם הנגנים הטובים ביותר".

החלום שלה כיום הוא להצטרף לתוכנית למוזיקאים בניו יורק תחת הכנר האגדי יצחק פרלמן. "זאת תכנית שמתקבלים אליה רק 30 תלמידים מכל רחבי העולם לקורס שנמשך שבעה שבועות, והאחראי על התזמורת הזו הוא יצחק פרלמן. זה אחד הפרויקטים החשובים הבאים שלי. מכיוון שהאופק שלי מלא בתשוקה, אני רוצה להגיע לרמה שתאפשר לי להתקבל לתכנית הזאת. אני מתאמנת מדי יום ארבע שעות על הצ'לו, רק כדי להגיע לרמה שאני שואפת לה – מקצועיות ברמה עולמית".

חלא מתכננת להשתתף בתחרויות נוספות. "הביטחון בעצמי והאמון של אחרים בי גרמו לי להיות מודעת לכך שהסחות הדעת של החיים הן רק חלק קטן שמרחיק אותך מהשאיפה שלך. לכן אני מוותרת על הרבה דברים כדי להישאר איתנה במסלול להגשמת החלום הרחוק-קרוב שלי. החלטתי עכשיו להיכנס לתחרויות חדשות – למשל, בנובמבר אשתתף בתחרות בינלאומית באילת, ואני שואפת בכל כוחי לזכות במקום הראשון. התחרות הזו היא רק ההתחלה לשנים הבאות".

למרות התוכניות המוזיקליות השאפתניות, חלא מתכננת גם עתיד אקדמי מגוון יותר. "למרות שהמוזיקה היא עולמי, אני חושבת שהתואר האקדמי שלי יהיה בתחום אחר. אולי הנדסת מחשבים".

העולם הזהוב והחבר הקרוב

חלא מקפידה לעודד את אחיה הקטן, אכרם, שמנגן בכינור. "אני תמיד מעודדת אותו להמשיך ולהתקדם, ותמיד אני אומרת לו שההצלחה מגיעה מכך שאתה מתאמץ למען מה שאתה רוצה. כדי לעודד אותו, אני אומרת לו: יום אחד ננגן יחד על במה בינלאומית".

הסיפור של חלא סרור סליבא מוכיח שגיל הוא רק מספר כשמדובר בחלומות גדולים. היא נערה בת 14 משפעאמר, שלמדה במשך שנים, התאמנה במסירות, והצליחה להגיע לבמות בינלאומיות ולזכות בהכרה עולמית. היא אינה רק נגנית צ'לו מוכשרת אלא גם סמל של נחישות, תשוקה, ואמונה בכוח של המוזיקה לשנות חיים.

"אני אומרת לעצמי שזה העולם הזהוב שלי שאף אחד לא יכול לשלול ממני בשום צורה", היא אומרת בביטחון שאינו אופייני לגילה. "אני נהנית מעולם שמורכב מהקיום שלי ומהקיום של החבר הקרוב שלי – הצ'לו".

מילדה קטנה שנגעה לראשונה בכינור של אביה, דרך שנים של אימונים מאומצים ותחרויות בינלאומיות, ועד למטרה הגדולה – להפוך לאחת מנגניות הצ'לו המובילות בעולם, חלא סרור סליבא היא הוכחה לכך שכאשר יש תשוקה אמיתית, תמיכה משפחתית, ונחישות – כל דבר אפשרי. משפעאמר לניו יורק, מצליל קטן לתזמורת עולמית – הדרך רק התחילה.

"המוזיקה היא המקום שמבטא אותי, ממלא אותי בתשוקה, בדחף חזק, בתקווה", היא מסכמת.