ועידת תנועת פתח הכניסה לפוליטיקה הפלסטינית שמות חדשים – אך מעט שינוי מהותי

הוועידה השמינית של תנועת פתח התקיימה בסוף השבוע ברגע מורכב במיוחד עבור התנועה ועבור העם הפלסטיני בכלל. בנסיבות אלה, הוועידה הפכה מאירוע ארגוני פנימי למבחן של יכולת התנועה לחדש את הנהגתה ולארגן מחדש את מאזן הכוחות בתוכה לקראת השלב שיבוא אחרי מחמוד עבאס.

התנועה, שמילאה במשך עשורים תפקיד מרכזי במערכת הפוליטית הפלסטינית, נכנסה לוועידה כשהיא נושאת עמה את נטל רצח העם בעזה, את הירידה באמון במוסדות, ואת התגברות הדיון סביב סוגיית הירושה וההדרה. לכן, הבחירות לוועד המרכזי ולמועצה המהפכנית לא היו רק הליך מפלגתי, אלא ביטאו מאבק רחב יותר על דמותה של ההנהגה הבאה ועל גבולות השינוי האפשרי בתוך התנועה.

ליתר דיוק, שאלת הירושה אינה קשורה רק לגילו של מחמוד עבאס, אלא גם להיעדר מנגנון מעבר ברור בתוך המערכת הפוליטית הפלסטינית. המועצה המחוקקת מושבתת, ולכן אין בפועל גוף נבחר שיכול למלא, לפי ההסדר המשפטי המקורי, תפקיד מעבר במקרה של התפנות משרת הנשיא. אמנם עבאס מינה את חוסיין א־שייח לסגנו, אך מינוי זה עדיין לא הפך להעברה ממשית של סמכויות. נוסף על כך, החפיפה בין מוסדות הרשות הפלסטינית, אש"ף ותנועת פתח הופכת את סוגיית הירושה למורכבת יותר מסידור מנהלי פנימי בתנועה.

כניסתו של יאסר עבאס, בנו של הנשיא,  לוועד המרכזי קיבלה משמעות פוליטית נוספת, שכן רבים בתוך פתח ומחוצה לה קראו אותה כחלק מהנדסת השלב שאחרי עבאס. אשר לקו הפוליטי הכללי, הוועידה אינה משקפת, ככל הנראה, מחלוקת מהותית סביב היחסים עם ישראל, אופציית המשא ומתן או המסלול הדיפלומטי, אלא בעיקר מאבק על אישים, מוקדי כוח ומנגנוני עיצוב ההנהגה הבאה.

הוועידה נמשכה שלושה ימים והתקיימה במקביל בארבע זירות: רמאללה, רצועת עזה, קהיר וביירות. בוועידה השתתפו כ־2,580 חברים וחברות: כ־1,600 ברמאללה, 400 ברצועת עזה, 400 בקהיר ו־200 בביירות. הזירות השונות חוברו אונליין ומתכונת זו העניקה לוועידה ממד סמלי ברור. פתח ביקשה להציג את עצמה כך כתנועה המגשרת על הפיצול הגיאוגרפי, ומשתרעת מתוך פלסטין ועד התפוצות הפלסטיניות. זאת למרות המצור הפוליטי, הפיצול בשטח, והלחצים הפנימיים והחיצוניים הסובבים אותה.

היסטורה של כינוס ועדות ברגעי הכרעה פוליטיים

כדי להבין את משמעות התחרות בתוך הוועידה, יש להבהיר את מעמדן של שתי המסגרות הנבחרות בה. הוועד המרכזי מייצג את ההנהגה הביצועית העליונה של תנועת פתח. בין כינוסי הוועידה הכללית הוא מנהל את העבודה הפוליטית והארגונית היומיומית. הוועד מחלק את תחומי האחריות בין חבריו בעניינים הפוליטיים, הארגוניים, התקשורתיים, הכספיים, הביטחוניים, יחסי החוץ וענייני השטח הכבוש. הוא עוקב אחר יישום החלטות הוועידה הכללית, ומכוון את הנציבויות ואת המסגרות התנועתיות.

המועצה המהפכנית מייצגת גוף פיקוחי וחקיקתי מתווך בין הוועידה הכללית לבין הוועד המרכזי. חשיבותה נובעת מהיותה הסמכות העליונה בתנועה בעת כינוסה בין מושבי הוועידה, שכן היא עוקבת אחר יישום ההחלטות, מפקחת על תפקוד המנגנונים המרכזיים והמחוזות, דנה בהחלטות הוועד המרכזי ובדוחותיו, מפרשת את סעיפי התקנון הפנימי והנהלים בעת מחלוקת, ומקבלת החלטות מחייבות עבור המסגרות התנועתיות. במובן זה, פתח בוחרת בוועידתה הכללית את מרכז קבלת ההחלטות והביצוע מצד אחד, ואת מסגרת הפיקוח, האחריותיות ושמירת האיזון הפנימי מצד אחר.

מאז ייסוד התנועה נותרה הוועידה הכללית המסגרת העליונה המעניקה לגיטימציה להנהגה, ומארגנת מחדש את היחסים בין הזרמים ומוקדי הכוח ובין דורות שונים בהנהגה. אולם סדירות כינוסן של ועידות אלה לא הייתה קבועה וכינוסן נקשר לרוב בתמורות פוליטיות גדולות בסביבה הפלסטינית והאזורית. הוועידה השמינית מתכנסת עשור אחרי הכינוס האחרון ועוקבת אחרי ההיסטוריה של ועידות פתח הקודמות. 

מאז הוועידה השישית בשנת 2009 ולאחר מכן הוועידה השביעית בשנת 2016, הנהגת התנועה עוצבה מחדש בתוך מציאות הרשות הפלסטינית, נסיגת הפעילות הארגונית בפזורה והצטמצמות נוכחות התנועה ברצועת עזה לאחר השתלטות חמאס ב-2007. הווועידה הפעם בנסיבות מורכבות אף יותר, בשל המלחמה בעזה, שחיקת הלגיטימציה של המוסדות הפלסטיניים, והתגברות הדיון סביב הירושה הפוליטית בתוך התנועה, הרשות והארגון.

המגמה: הצערה של הנבחרים

עבד אל־פתאח דולה, דובר תנועת פתח, אמר למגזין סברה, כי הוועידה השמינית מהווה תחנה ארגונית ולאומית ברגע פלסטיני מסוכן במיוחד, שבו משתלבים המלחמה בעזה, ניסיונות הגירוש והחיסול, התרחבות ההתנחלות והחרפת העקירה. לדבריו, פתח מבקשת להדגיש באצמעות הוועידה כי היא עדיין תנועה לאומית מאחדת, המסוגלת לחדש את מסגרותיה ואת תוכניותיה באמצעות מנגנונים דמוקרטיים פנימיים, וממשיכה לשאת באחריותה כלפי הפרויקט הלאומי הפלסטיני וזכות הפלסטינים לחירות ולעצמאות.

אולם תמונת הריבוי המרחבי לא הסתירה את מרכז הכובד האמיתי של הוועידה. ברמאללה ישב הנשיא מחמוד עבאס בעמדת ההנהגה, ופתח את הוועידה, מה שהדגיש את מעמדו כראש התנועה, לאחר שחברי הוועידה בחרו בו מחדש פה אחד ליו"ר תנועת פתח ולמפקדה הכללי. בהצבעה זו הכריעה הוועידה את ראש הפירמידה כבר מראשיתה, והתחרות עברה לרמה אחרת: מי ייכנס לוועד המרכזי? מי ישריין לעצמו מושב במועצה המהפכנית? ומי יזכה במעמד בתוך המערכת שתנהל את התנועה בשלב הבא?

חברי הוועידה בחרו 18 חברים לוועד המרכזי ו־80 חברים למועצה המהפכנית. על הנייר, התחרות נראתה רחבה ופתוחה. כ־60 מועמדים התמודדו על מושבי הוועד המרכזי, בעוד 456 מועמדים רצו למועצה המהפכנית. 

התחרות גברה לאחר שינוי תנאי ההתמודדות. בעבר, התקנון הפנימי התנה את ההתמודדות לוועד המרכזי בכך שהחבר השלים עשרים שנות פעילות בתנועה והתקדם בתפקידים ארגוניים, ואת התמודדותו של מועמד למועצה המהפכנית בכך שהשלים חמש עשרה שנות פעילות בתנועה. תיקון חדש הפחית בפועל את הסף, שכן גיל ההתמודדות למועצה המהפכנית נקבע ל־27 שנים, ולוועד המרכזי ל־33 שנים. תיקון זה פתח את הדלת להשתתפותן של דמויות צעירות חדשות.

סולימאן בשאראת, מנהל מרכז יבוס לייעוץ ולמחקרים אסטרטגיים, הסביר בריאיון לסברה, כי הוועידה השמינית של פתח התעכבה להתכנס, וכי עיכוב זה חושף את הירידה ביעילותן של המסגרות הארגוניות הפנימיות בתנועה. לפי קריאתו, הבחירות אינן מוגבלות לחידוש הגופים ההנהגתיים, אלא ממלאות תפקיד פוליטי רחב יותר, הנוגע למיצוב מחדש של פתח והנהגתה בתוך הזירה הפלסטינית הרחבה יותר, ולסידור מחדש של מוקדי הכוח בתוך התנועה ברגע קריטי. קריאה זו יוצאת מתוך חשש גובר בקרב הנהגת פתח מאובדן היכולת לנהל את הזירה הפוליטית הפלסטינית, לנוכח לחצים אזוריים ובינלאומיים הדוחפים לעבר ניסוח מחדש של תפקידה הפונקציונלי של הרשות הפלסטינית וגם תפקידו של פתח לאחר המלחמה בעזה. 

נוכחות בולטת לאסירים משוחררים

לכן, רף הציפיות מן הבחירות נראה מוגבל, שכן בשאראת מעריך שהן לא יובילו לשינוי מהותי בגישתה הפוליטית של התנועה. לדבריו, הבחירות עשויות להביא לחלוקה פנימית מחודשת של הכוח וקיבוע חדש של מאזני ההנהגה הקיימים.

באווירה זו קיבלה מערכת הבחירות צורה חדשה בהשוואה לוועידות פתח הקודמות. האולמות הארגוניים כבר לא היו הזירה היחידה של התחרות. דפי פייסבוק הפכו לחלונות ראווה אלקטורליים, שבהם המועמדים מכריזים על רצונם להתמודד, מציגים את קורותיהם הארגוניים, ומבקשים את אמונם של חברי הוועידה. שינוי זה חושף כי פתח, חרף המבנה המסורתי שלה, נכנסה לרגע של תחרות פומבית רחבה יותר, שבה המועמד נדרש להציג את עצמו בפני קהל רחב יותר מן המעגל הארגוני הצר.

נוכחותם של האסירים המשוחררים בלטה מאוד בתוך הוועידה. מספרם הגיע לכ־400 חברים. נוכחות זו העניקה לוועידה משקל סמלי חשוב, משום שחוויית המאסר מייצגת בתודעה של פתח הון מאבקי שאין להתעלם ממנו. נשים נכחו בוועידה בשיעור של כ־20% מכלל החברים, לאחר שתנועת פתח צירפה 150 נשים לחברות בוועידה, לצד החברות שכבר כיהנו בתפקידים הנהגתיים שונים. צעד זה בא במסגרת מגמה להעלות את ייצוג הנשים במסגרות ההנהגה, לצד דרישות להעניק להן שלושה מושבים בוועד המרכזי במקום מושב אחד, כפי שנהוג כיום.

מועמדותו של יאסר עבאס, בנו של הנשיא מחמוד עבאס, לחברות בוועד המרכזי משכה חלק גדול מתשומת הלב הציבורית סביב הוועידה. שמו הופיע ברשימה הראשונית של המועמדים, בין 60 מועמדים המתמודדים על 18 מושבים בגוף ההנהגה העליון של התנועה. דיווחים ציינו כי יאסר עבאס, בן 64, הוא איש עסקים, וכי בשנים האחרונות מונה ל"נציגו המיוחד של הנשיא" בתיקים שונים, ובהם תיק מחנות הפליטים הפלסטיניים בלבנון.

מועמדותן של עבאס הבן לא עברה בשקט. רבים בחוגים הפתח ובחוגים פלסטיניים בכלל הבינו את הצעד כסימן לניסיון להכניס את בנו של הנשיא אל לב הלגיטימציה הארגונית, כהכנה לתפקיד פוליטי רחב יותר. מנהל מרכז מסאראת, האני אל־מצרי, סבור כי מועמדותו של יאסר עבאס מצביעה על מגמה של יצירת שושלת פוליטית, ואילו העיתון אל־ערבי אל־ג'דיד כתב כי הוועידה מתכנסת בצל פילוג פנימי והתגברות השיח על שושלת פוליטית באמצעות מועמדותו של בן הנשיא.

מנגד, עבד אל־פתאח דולה דוחה את תיאור המועמדות כיצירת שושלת, וסבור כי האשמה זו מנוגדת לאופיה של העבודה הארגונית בפתח, משום שתפקידי ההנהגה, לפי גרסתו, כפופים לבחירות, לקלפיות ולתקנון הפנימי, ואינם נקבעים באמצעות החלטות מינוי מחוץ למסגרות התנועתיות. הוא מדגיש כי השתלבותם של בני המנהיגים או בני הפעילים בתנועה אינה מהווה בעיה, כל עוד הם פועלים בתוך המסגרות הארגוניות וכפופים לתחרות כמו שאר חברי התנועה. דולה אמר שהבחירה תהיה כפופה לרצון חברי הוועידה ולתוצאות ההצבעה, ולא לשמות או לקשרים המשפחתיים.

דמויות מרכזיות נדחקו החוצה

לצד הוויכוח סביב מועמדותו של יאסר עבאס, בלט נושא רגיש לא פחות, והוא הדרתן של כמה דמויות משמעותיות בתנועת פתח והיעדרם של שמות בעלי היסטוריה ארגונית או פוליטית ברורה. העיתון אל־ערבי אל־ג'דיד דיווח על ביקורות מתוך התנועה, שדיברו על הדרתן של "דמויות בכירות בפתח", ועל הרחקתם של כמה מן הפעילים הוותיקים והאסירים המשוחררים, לעומת הכנסת שמות צעירים שמבקריהם מטילים ספק בעמידתם בקריטריונים הארגוניים. אין מספר מוגדר למודרים מן ההשתתפות, והם גם אינם מהווים גוש אחד; חלקם דמויות המזוהות, או טוענות שהן מזוהות, עם מחנהו של מוחמד דחלאן, חלקם נתונים לסנקציות ארגוניות בתוך התנועה, ולצדם דמויות שנודעו בביקורתן על חלק מהתנהלות ההנהגה הקודמת. לכן, נושא זה מעמיק את הוויכוח סביב אופייה של הוועידה ותוצאותיה, ומעלה שאלות על אמות המידה לבחירת המשתתפים ועל גבולות הייצוג הפנימי בתנועה.

הוועידה השמינית של תנועת פתח רשמה שיעור השתתפות גבוה בבחירות לוועד המרכזי ולמועצה המהפכנית. שיעור ההצבעה בארבע הזירות, רמאללה, עזה, לבנון וקהיר, הגיע ל־94%. נתון זה מעניק לתהליך הבחירות משקל ארגוני ברור בתוך התנועה, ופותח פתח לקריאה כפולה של התוצאות. מצד אחד, ההשתתפות הגבוהה משקפת את יכולתה של פתח להניע את המבנה הארגוני שלה ברגע קשה. מצד אחר, שיעור הצבעה גבוה כשלעצמו אינו מספיק כדי להשיב על השאלות הפוליטיות העמוקות יותר הנוגעות לאופי התחרות, לגבולות ההתחדשות, ולמעמדם של מוקדי הכוח בתוך התנועה.

תוצאות הבחירות לוועד המרכזי מקבלות משמעות מיוחדת לאחר כניסתם של תשעה חברים חדשים לשורותיו, כלומר מחצית מחברי הוועד הנבחר. הדבר מצביע על התחדשות בתוך הגוף הביצועי העליון של פתח. אולם התחדשות זו אינה מעידה בהכרח על שינוי פוליטי עמוק בקו התנועה. היא עשויה לשקף חלוקה פנימית מחודשת של הכוח וניסיון להזרים דמויות חדשות אל המבנה ההנהגתי, בעוד השאלה החשובה ביותר נותרת קשורה ליכולתה של ההנהגה הנבחרת לגבש תוכנית פוליטית וארגונית שתיתן מענה למשבר הפלסטיני הנוכחי.