"לא חיכיתי להזדמנות, המצאתי אותה": ראש עיריית בית ליקיא, אריג’ עאסי, ממשיכה לסלול דרך חדשה לנשים בזירה הציבורית

המהנדסת אריג’ עאסי (42) יושבת מאחורי שולחנו של ראש עיריית בית ליקיא, עיירה דרום־מערבית לרמאללה, מוקפת בערמות של תיקיות ומסמכים הממתינים להכרעה. בתוך סדר היום העמוס, היא מפנה זמן לריאיון, ופותחת במשפט שמסכם בעבורה את הדרך כולה: “היה מספיק שאהיה בטוחה בעצמי ואאמין ביכולות שלי כדי להגיע למקום הנכון”.

הדרך אל לשכת ראש העיר לא הייתה סלולה עבורה. בחברה מסורתית, שבה התפקיד נתפס ככזה השמור לגברים, נדרשה אריג’ להתמודד עם אתגר כפול: להוכיח את התאמתה לתפקיד ובו בזמן לערער על תפיסות מושרשות בקרב התושבים. אך היא לא המתינה להזדמנות שאולי תגיע. היא בחרה ליצור אותה בעצמה ולהתחיל מאפס.

את דרכה הציבורית החלה כבר בשנת 2010 בפעילות הקשורה לבחירות לממשל המקומי. היא פעלה בעקביות, לעיתים מן הצד, לומדת את המערכת ובוחנת את גבולות ההשפעה שלה. כעבור שנתיים בלבד, בשנת 2012, התמודדה למועצת העיר ונבחרה כחברת מועצה. משם המשיכה לעשייה בתחום הפיתוח המקומי והובילה פרויקטים שהותירו חותם בעיירה. כשהיא חוזרת לאותה תקופה, היא אומרת: “זו הייתה ההתחלה. אז הבנתי שאני יכולה לשאת באחריות של ראש עיר”.

לא הקלה ראש באתגר החברתי

בשנת 2016 הגיעה אריג’ לאבן דרך נוספת בקריירה שלה, כאשר מונתה למנכ״לית השירותים המשותפים לאשכול הכפרים בית ליקיא. הניסיון בתפקיד זה הרחיב את אופקיה המקצועיים והעמיק את הבנתה בזירה הציבורית. ככל שצברה ניסיון, כך הלך והבשיל הרעיון: מדוע לא להתמודד על ראשות העיר. ההחלטה לא הייתה פשוטה, אך היא צמחה מתוך שנים של עבודה עקבית וצבירת ניסיון. “אלמלא צברתי ניסיון,” היא אומרת, “לעולם לא הייתי שוקלת להתמודד על ראשות העירייה”.

המכשול המרכזי בדרכה לא היה האתגרים הניהוליים, אלא חוסר הנכונות של הקהילה הכפרית לקבל אישה בראש הרשות המקומית. במשך שמונה שנים פעלה אריג’ כדי לערער על הסטריאוטיפ הזה, ולאתגר את התפיסה הרווחת שלפיה נוכחות נשים במועצות מקומיות היא בעיקר סמלית. “ברוב המקרים,” היא אומרת, “הנוכחות הנשית היא פורמלית בלבד. נשים אינן מקבלות תפקידים או אחריות של ממש. אני מאמינה שההפך הוא הנכון, והוכחתי שנשים כשירות לעבודה מסוג זה”.

זו לא הייתה רק אמירה, אלא דרך פעולה יומיומית. במהלך שנותיה במועצה הקפידה אריג’ להיות קרובה לתושבים, להקשיב לצרכיהם ולעקוב אחר מציאות חייהם. “הייתי קרובה לאזרחים ולדרישותיהם”, היא אומרת. עם הזמן החלה התמונה להשתנות, והעמדות השתנו בהדרגה.

רגע ההכרעה

אריג' זכתה באמון תושבי בית ליקיא בשנת 2018, כאשר נבחרה פה אחד למילוי מקום ראש העיר. אריג' ראתה בזה הזדמנות להשלים את מה שהתחילה בו, והחלה לעבוד מיד על שיפור רמת השירותים לתושבים והשלמת תוכניות פיתוח שחיכו להן זמן רב, "גברים לא השלימו את הפרויקטים האלה, אך אני הצלחתי והשלמתי אותם".

אריג' עאסי הצליחה במשימתה כראש עירייה משום שהייתה לה הבנה עמוקה לצרכים של התושבים. היא החלה לתרגם זאת לצעדים פרקטיים. לדוגמא, כדי להתקרב לאוכלוסיות נזקקות לפני הבחירות, היא הקימה עמותה לבעלי צרכים מיוחדים ומרכז לקשישים. כמו כן, בהיותה אמא, היא ידעה שישנו צורך אמיתי למגרשי משחקים לילדים, ולכן הקימה פארק משחקים. אריג' גם הפעילה את אגודות הנשים בעיירה משום שהיא האמינה שנשים יכולות ליצור שינוי אמיתי אם תינתן להן הזדמנות שווה ומתאימה. מבחינתה, אלה לא היו עוד פרויקטים, אלא תוכניות שעמדו בראש סדר העדיפויות שלה. 

כאשר התמודדה אריג' בשנת 2019 לראשות העירייה ללא מתחרים, ההכרעה הייתה משמעותית ובלתי משתמעת לשתי פנים. האמון שבנתה עם התושבים דרך עבודה קשה ועקבית במשך שנים נשא פרי. למרות היותה מהנדסת וראש עיר, אריג' רואה בעצמה, לפני הכל, חקלאית. אדמות העיירה משתרעות על פני 8,500 דונמים, מרביתם מתאימים לחקלאות. אריג' השיקה תוכנית לתמיכה בסקטור החקלאי, והחליטה להקים דרך העירייה את "האגודה השיתופית החקלאית בית ליקיא". האגודה משווקת את מוצרי החקלאות המקומיים בשווקי רמאללה ואל-בירה, מה שתרם רבות להחייאת סקטור החקלאות, והעצים את החקלאים המקומיים.

למרות שאריג' צלחה מכשולים ואתגרים רבים לאורך השנים האחרונות, היא טרם התגברה על מכשול עיקרי: סיווג מרבית אדמות העיירה באזור C, מה ששם את האדמות תחת סכנת ההפקעה או ההשתלטות על ידי הרשויות הישראליות, ומעלה חששות בקרב התושבים לגבי עיבוד האדמות ונטיעתן. למרות זאת, אריג' מעודדת את החקלאים לעבד את אדמותיהם ולפנות לערוצים החוקיים כדי להוכיח ולבסס את בעלותם על האדמות.

הצלחתה של אריג' ניכרת בבית ליקיא. העיירה קיבלה דירוג (A) בהתאם לקריטריונים למדידת רמת הביצועים המוענקת על ידי קרן ההלוואות והפיתוח של הרשויות המקומיות. הקרן הנ"ל היא מוסד ממשלתי להערכת המועצות המקומיות. בכך, בית ליקיא היא העיירה הפלסטינית היחידה שקיבלה את הדירוג הגבוה הזה, למרות שהוא מוענק בדרך כלל לערים ולא לעיירות או כפרים.

אריג' גם ייצגה את העיירה שלה ואת פלסטין בפורומים מקומיים ובינלאומיים רבים, ועומדת בראש משלחות בשם העיירה באירועים החברתיים והלאומיים – משלחות הכוללות בדרך כלל גברים בלבד. כמו כן, היא השתתפה במפגשים שבטיים לפתרון סכסוכים לפי חוקי השבטים, והם מפגשים בהשתתפותם הבלעדית של גברים מזה מאות שנים. יתרה מזאת, לאריג' הוענקה המילה האחרונה בפתרון סכסוכים רבים, צעד שנשים פלסטיניות לא נהנו ממנו מעולם.

מסלול מצטבר ששבר סטריאוטיפים

אריג' טוענת שדבר אינו בא בקלות: "נוכחותי בין המון גברים אינה דבר שמוסכם על ידי כולם. חלק אף התנגדו לכך וניסו להמעיט בחשיבות נוכחותי או תפקידי". יחד עם זאת, זה לא מנע ממנה להמשיך, במיוחד לאור תמיכת משפחתה וקרוביה: "המשפחה שלי תמכה בי רבות ועמדה לצדי ועודדו את שאיפותיי. הם מעולם לא ניסו להשפיע על החלטותיי או להתערב בהן. חלק מהתושבים פנו לאבי ולבעלי בניסיון להפעיל עליי לחץ בעניין החלטה מסוימת, אך הם נפלו על אוזניים ערלות. התשובה היחידה שהייתה להם בכל פעם הייתה: "אריג' מסוגלת לקבל בעצמה את ההחלטות שהיא רואה לנכון".

למרות האחריות הגדולה המוטלת על כתפיה, אריג' לא הזניחה את חיי המשפחה. היא נשואה ויש לה שני ילדים, ומאמינה שאימהוּת אינה מתנגשת עם הקריירה, אלא משלימה אותה: "ילדיי גאים בי ומעודדים אותי לרוץ שנית לראשות העירייה". התמודדותה המוצלחת של אריג' לראשות העירייה עוררה השראה לנשים אחרות להתמודד בעצמן לראשות מועצות מקומיות. זה אכן מה שקרה בכפר בית עור שנמצא דרום-מערבית לרמאללה, ובכפר דיר אלג'וסון הנמצא צפונית לטולכרם. על כך אומרת אריג' בגאווה: "הן מתייעצות איתי כאשר הן מתמודדות עם נושאים מסוימים הקשורים לקבלת החלטות ולאתגרים העומדים בפניהן".