יש תחושה שהמתנחלים קיבלו אור ירוק" - מכפר מאלכ אחרי המתקפה הקטלנית"

כפר מאלכ, השוכן מצפון־מזרח לרמאללה, נמנה עם היישובים הפלסטיניים הנתונים להסלמה הולכת וגוברת באלימות המתנחלים הישראלים בשנים האחרונות. ביום רביעי, 25 ביוני 2025, הותקף הכפר על ידי עשרות מתנחלים חמושים, בליווי ובחסות ישירה של הצבא הישראלי. מדובר באחת המתקפות האלימות והקטלניות ביותר בגל תקיפות מתמשך — שלושה צעירים פלסטינים נהרגו, תושבים נוספים נפצעו, ונגרם נזק כבד לרכוש אזרחי.
למרות שמתקפות מסוג זה הפכו לשגרה, האירוע האחרון מסמן הסלמה ברורה: גם בעוצמת האלימות, גם בהיקף הכוחות המעורבים, וגם במידת המעורבות הצבאית. הוא שב והציב את כפר מאלכ, כמו כפרים פלסטיניים אחרים הסמוכים להתנחלויות, במוקד המציאות האלימה של הגדה המערבית.

@anadoluimages

בקו האש 

כפר מאלכ, שבו מתגוררים כ־3,000 תושבים, נמנה עם היישובים הפלסטיניים המתמודדים עם לחץ הולך וגובר מצד מתנחלים ישראלים, בשל קרבתו להתנחלויות ולבסיסי כוחות הצבא. מיקומו האסטרטגי והאדמות החקלאיות הפוריות שסביבו הפכו אותו למטרה קבועה. מתנחלים חמושים פועלים בו תדיר באין מפריע, לעיתים קרובות בנוכחות ואף בחסות צבאית גלויה.

 ג’ומעה עדווי, מתושביו הוותיקים של כפר מאלכ, משחזר את שהתרחש בליל ההתקפה:
“יומיים קודם היינו בניחום אבלים על צעיר מהכפר שנהרג, ולא היה שום סימן מוקדם למה שעתיד לבוא. פתאום, עשרות מתנחלים הסתערו על האזור הסמוך לכביש העוקף. הם תקפו את הבתים הראשונים בקו, השליכו רימון לתוך מכונית חונה שלצדה הניקה אם את תינוקה בן 20 הימים. בתוך אותו בית היו יותר מחמישה־עשר ילדים.”
עדווי מוסיף: “הם ניפצו את החלונות ופרצו פנימה באלימות פראית. נשים טיפסו על הגג כדי להזעיק עזרה, בעוד שהמתנחלים נערכים למתקפה נוספת, מתפצלים לקבוצות ופורצים לבתים נוספים. כשהבינו התושבים את ממדי ההתקפה, הם יצאו מבית האבלים כדי לסייע, אך אז המתנחלים נסוגו – והצבא שהגיע למקום פתח באש לעבר האזרחים הפלסטינים כדי לפזרם. כך נהרגו שלושת הצעירים.”

התקפות מתוכננות וצבא שותף לדבר עברה

המתקפה האחרונה אינה אירוע חריג, אלא חלק מרצף התקפות על הכפר. ג’ומעה עדווי מספר כי התקיפות מצד מתנחלים חמושים הפכו לשגרה. ביוני 2024, למשל, התרחש מקרה נוסף באזור עין סאמיה, שבו מתנחלים חמושים במקלות תקפו קבוצה של חקלאים פלסטינים ומתנדבים בינלאומיים.

“אני וגבר נוסף בשנות ה־70 לחייו הוכינו קשות", הוא אומר. “שברו לי את האצבעות, נפצעתי ברגל. הוא נפגע בכתף וביד. הם נשאו מקלות וכלי נשק חדים. הצבא הגיע – אבל לא התערב. כאילו נשלחו רק כדי לצפות מהצד.”
עין סאמיה, שלדברי עדווי שימש בעבר כאזור ההשקיה העיקרי של הכפר, נודע באדמותיו הפוריות שגידלו פרי הדר, משמשים, אבוקדו וזיתים. אלא שבשל ההתקפות התכופות וההשתלטות ההדרגתית מצד מתנחלים – החקלאים כבר אינם יכולים לגשת אליו.

anadoluimages

“הם לא משאירים עץ, לא אישה, לא ילד – בטוחים מהאלימות שלהם”, מוסיף עדווי. “יש לנו מסמכים שמעידים על בעלות על הקרקע כבר עשרות שנים. כל סנטימטר פה שייך לנו. אבל אף אחד לא מגן עלינו.” ולמרות הכול, תושבי כפר מאלכ לא שוקלים לעזוב. “אין דבר כזה פתרון של עזיבה. אין מקום בטוח בפלסטין. כל השטחים הכבושים תחת מתקפה. יש תחושה שהמתנחלים קיבלו אור ירוק – שכל מה שהוא פלסטיני הפך למותר. עמידה איתנה על הבית והאדמה היא הקרב האמיתי. הנחישות שלנו היא ההגנה על כל הסוגיה.”

ג'ומעה מסכם את המסר שלו: "אנחנו בני הארץ הזאת ונישאר כאלה. אנו ממשיכים לשתול זעתר ומשמשים למרות המתקפות והמצור.

מה שאירע בכפר מאלכ אינו מקרה בודד, אלא חלק מתבנית אלימה ומתמשכת הפוקדת כפרים פלסטיניים הסמוכים להתנחלויות. בהיעדר אכיפה, אחריות או חקירה מצד הרשויות הישראליות — ובצל ההגנה שמקבלים הפורעים מהממסד — אלימות המתנחלים הקשה נגד פלסטינים בגדה, רק התחילה.