כשמסורת שפוגשת חדשנות בבזאר "סבאט אלשייח'" שבנצרת

בצהרי יום שבת, ב־26 למאי, התאספו עשרות אנשים סביב דוכנים צבעוניים בשוק הפלסטיני העתיק, שוק "סבאט אלשייח״, בעברית: סמטת אלשייח׳. שבנצרת. זו הייתה הפעם השנייה שצעירים ובעלי עסקים קטנים מקומיים יוזמים את הבזאר הייחודי הזה. לכולם יש חזון אחיד וברור: לתמוך בכלכלה המקומית, ולהציג בגאווה את העושר התרבותי של העיר נצרת. האווירה בשוק הייתה חגיגית ותוססת. המבקרים — משפחות עם ילדים, תיירים סקרנים וחובבי אמנות מקומיים — נדדו בין הדוכנים בהנאה גלויה. ברקע זרמו צלילי מוזיקה ערבית שהעמיקו את החוויה החושית, והזכירו לרבים את העבר הרחוק והטוב.

נולד מתוך משבר, צומח מתוך אהבה

הרעיון לבזאר נולד מתוך הכרה עמוקה בקשיים שעברו על בעלי העסקים הקטנים בעקבות משבר הקורונה, אירועי מאי 2021, ותקופת המלחמה. 

עמותת "דיאפה", שבראשה עומדת היזמית ח'ולוד אבו אחמד, עוסקת בפרויקטים התנדבותיים שונים למען העיר נצרת. הבזאר הפך לאחד המיזמים המשמעותיים בעמותה. הבחירה ביום השבת לא הייתה מקרית; זהו היום שבו השוק מתמלא בדרך כלל באנשים המחפשים חוויה אותנטית, בין אם הם תושבים או תיירים. "הבנו שצריך לעשות מעשה כדי לחזק את העסקים הקטנים", מספרת ח'ולוד אבו אחמד, יו"ר עמותת "דיאפה" ומובילת הפרויקט. "הרבה מהעסקים האלה אינם מוכרים בדרך כלל למעגלים רחבים, ולכן רצינו לתת להם במה". ההצלחה של הבזאר הראשון עודדה את המארגנים להמשיך במיזם. "ראינו איך האנשים התחברו למוצרים והתרגשו לגלות דברים חדשים", מוסיפה אבו אחמד, "זה העניק לנו כוח להמשיך ולהתרחב".

פסיפס של יוצרים ויוצרות

הדוכנים בבזאר משקפים את המגוון הרחב של היצירה הפלסטינית המקומית. מונא אבו שחאדה, בעלת הרעיון "צנצנת האושר", מציעה פילוסופיה פשוטה, אך עמוקה: להפיץ שמחה בקרב האנשים אחרי התקופה הקשה שעברה על כולם. "השמחה היא דבר שכולנו זקוקים לו עכשיו", מסבירה אבו שחאדה, "ואם אני יכולה לתרום להפצת שמחה בעזרת המוצרים שלי, אז הגעתי למטרה".

לצד הדוכן של אבו שחאדה ניתן היה למצוא את הדוכן של ד"ר אמל דראושה סעדי, מומחית לרפואת צמחי מרפא. ד"ר סעדי רוקחת תכשירים טבעיים בעצמה. "יש כאן חכמה עתיקה המשולבת עם ידע מודרני", היא מספרת בזמן שהיא מדגימה לקהל את תהליכי ייצור התרופות הטבעיות. "זה חלק מהמורשת שלנו, ואני רוצה שהדור הצעיר יכיר את החלק הזה". הדוכן של ד"ר סעדי משך בעיקר נשים מבוגרות, שחלקן מכירות מהבית את הכוח הטמון בצמחי מרפא. "זה מחבר אותנו לשורשים", אמרה אחת המבקרות, "הסבתא שלי הכינה תרופות כאלה, וטוב לראות שהמסורת הזו ממשיכה". הבזאר משך אליו גם יוצרים מירושלים ומהגדה המערבית, ויצר גשר תרבותי וכלכלי בין קהילות שונות. תיירים התרכזו סביב הדוכנים בסקרנות רבה וקיבלו הסבר מפורט על המסורות המקומיות והמוצרים הייחודיים.

התרבות זורמת בין הדוכנים

בין הדוכנים נשמעה מוסיקה של דבקה פלסטינית. המופע של להקת הדבקה היה מופע ראוותני שמשך אליו קהל צופים רב. לבושים בלבוש הפלסטיני המסורתי, יצרו הרקדנים אווירה חגיגית שחיברה בין הדורות — סבים וסבתות שהעלו זיכרונות מימי הדבקה בנעוריהם, וילדים וצעירים שצפו בהופעת דבקה בפעם הראשונה בחייהם.

פעילות נוספת שזכתה לתשומת לב מיוחדת הייתה פעילות חנות הספרים "מי וזיאדה"- מוסד תרבות מקומי הפועל לשימור המורשת הפלסטינית. במהלך פעילות הבזאר, סיפקו מתנדבות הספרייה שעת סיפור לילדים על משוררים וסופרים ערבים. "חשוב לנו שהילדים יכירו את המורשת הספרותית שלהם", הסבירה אחת המתנדבות, "כי היא חלק משמעותי מזהותם".

תאלה חביבאללה פיתחה את פרויקט "אל-לוג'וא'" (הפליטוּת). חביבאללה הציגה יצירות רקמה פלסטינית מסורתיות המבטאות עמדות פוליטיות ואירועים היסטוריים. עבודותיה משכו במיוחד את תשומת לבם של תיירים שקיבלו הסברים מפורטים אודות המשמעות התרבותית והפוליטית שמאחורי כל יצירה ויצירה. "כשאני רוקמת רקמה פלסטינית מסורתית, אני מנסה לספר את הסיפור שלנו", מסבירה תאלה. "הרקמה היא שפה אוניברסלית שיכולה להגיע לאנשים באופן שמילים לעיתים נכשלות. אם הכלכלה שלנו תהיה חזקה, אנחנו נהיה חזקים".

הצלחתו של הבזאר השני מעידה על נחיצות פלטפורמות כאלה לקידום העסקים המקומיים. ח'ולוד אבו אחמד מספרת על התגובות החיוביות שהגיעו אליה: "אנשים אמרו לי שהם גילו מוצרים ושירותים שלא ידעו שהם קיימים בעיר שלהם. זה בדיוק מה שרצינו להשיג". המארגנים כבר חושבים על הבזאר הבא, עם תוכניות להרחבתו והכללת עוד עסקים. "אנחנו רוצים שזה יהפוך למסורת", מסבירה אבו אחמד, "משהו שאנשים יחכו לו ויתכוננו אליו מראש".

הבזאר מוכיח שבתקופות קשות, וכשהמשאבים מוגבלים, אפשר ליצור שינוי משמעותי דרך יוזמה קהילתית פשוטה. עידוד צריכה מקומית, שימור מסורות תרבותיות, ויצירת מרחב למפגש בין אנשים הופכים את השוק הפלסטיני העתיק לזירה דינאמית של צמיחה ויצירה.

כאשר הדוכנים החלו להתקפל בשעות האחרונות של הבזאר, נותרה באוויר תחושה שמשהו חשוב קרה כאן. לא היו בבזאר רק עסקאות או מכירות, אלא נוצרה קהילת תמיכה האחד בשני, וניתנה במה לקול הפלסטיני המקומי, במוצרים, באומנות, ובמסורות.

ההצלחה מחייבת התרחבות

הצלחתו של הבזאר השני מעידה על נחיצות פלטפורמות כאלה לקידום העסקים המקומיים. ח'ולוד אבו אחמד מספרת על התגובות החיוביות שהגיעו אליה: "אנשים אמרו לי שהם גילו מוצרים ושירותים שלא ידעו שהם קיימים בעיר שלהם. זה בדיוק מה שרצינו להשיג". המארגנים כבר חושבים על הבזאר הבא, עם תוכניות להרחבתו והכללת עוד עסקים. "אנחנו רוצים שזה יהפוך למסורת", מסבירה אבו אחמד, "משהו שאנשים יחכו לו ויתכוננו אליו מראש".

הבזאר מוכיח שבתקופות קשות, וכשהמשאבים מוגבלים, אפשר ליצור שינוי משמעותי דרך יוזמה קהילתית פשוטה. עידוד צריכה מקומית, שימור מסורות תרבותיות, ויצירת מרחב למפגש בין אנשים הופכים את השוק הפלסטיני העתיק לזירה דינאמית של צמיחה ויצירה.

כאשר הדוכנים החלו להתקפל בשעות האחרונות של הבזאר, נותרה באוויר תחושה שמשהו חשוב קרה כאן. לא היו בבזאר רק עסקאות או מכירות, אלא נוצרה קהילת תמיכה האחד בשני, וניתנה במה לקול הפלסטיני המקומי, במוצרים, באומנות, ובמסורות.