לרכוב את פלסטין על שני גלגלים

יוזמת "פלסטין על אופניים" הפכה מקבוצת רכיבה ליוזמה המחברת בין קהילות, כפרים ונופים

לאורך הכבישים ההרריים והכפריים של הגדה המערבית, רכיבה על אופניים היא הרבה יותר מפעילות ספורטיבית. לעיתים היא משמשת אמצעי להיכרות עם הסביבה ולחיזוק הקשר למקום. בפלסטין, היא אף מקבלת ממד פוליטי מובהק. מתוך תפיסה זו הקים האקטיביסט סוהייב סמארה, מעיירת בורקין שבמחוז סלפית בצפון הגדה המערבית, את היוזמה "פלסטין על אופניים" בשנת 2015. עם השנים הפכה היוזמה לפרויקט חברתי־פטריוטי המשלב בין ספורט, היכרות עם הגיאוגרפיה הפלסטינית וחיזוק הנוכחות הפלסטינית באזורים כפריים וחקלאיים מרוחקים.

הרעיון לא נולד מתוך צורך בפעילות פנאי או ספורט, אלא מתוך רצון לפרוץ את המחסומים הפסיכולוגיים והגיאוגרפיים המפרידים בין הפלסטינים לבין אדמתם. בעיני סמארה, האופניים הם כלי המאפשר לרוכב להתקרב למקום באופן בלתי אמצעי — להרגיש את ריח האדמה, לעקוב אחר פיתולי ההרים ולהתוודע לטופוגרפיה של העמקים, פרטים שחומקים מעיניו של מי שחולף במקום מאחורי שמשת מכונית.

בכל סיור משתתפים עשרות רוכבים מגילים ומאזורים שונים, ובהם תושבי ירושלים, פלסטינים מ- 48' ורוכבים זרים פעילים. לאורך המסלולים הם אינם רק מגלים שבילים ודרכים חדשות, אלא גם את הארץ עצמה מחדש — את כפריה, אתריה הארכיאולוגיים והדתיים, ואת הרבדים ההיסטוריים והתרבותיים המרכיבים את הזהות הפלסטינית. זוהי חוויה חושית וקוגניטיבית שמפות דיגיטליות אינן מסוגלות לשחזר. סמארה מספר כי היוזמה מקיימת סיורים שבועיים קבועים ברחבי פלסטין, שהפכו עם הזמן למרחב של היכרות בין־קהילתית ותרבותית ולזירה לחידוש הקשר בין האדם לאדמתו.

סולידריות על שני גלגלים

המסלול אינו עובר תמיד בנופים שלווים. לעיתים הוא מוביל לאזורים רגישים: אדמות חקלאיות הנתונות לאיומים מצד כוחות הכיבוש והמתנחלים, או מרחבים שבהם חקלאים נאבקים יום־יום כדי להמשיך ולעבד את אדמתם ולשמור על רציפותה הגיאוגרפית. במצבים אלה, האופניים אינם רק אמצעי תנועה, אלא גם אמצעי להבעת סולידריות. בעונות המסיק והקציר, או ברגעים של איום ישיר, נוכחותם של רוכבי האופניים בשטח מעניקה תמיכה ממשית לחקלאים ומשדרת מסר ברור: האדמה הזו אינה נטושה ואינה מבודדת.

נוכחות הרוכבים באה לידי ביטוי גם בתמיכה בתוצרת המקומית ובחיזוק הכלכלה של הכפרים הקטנים שבהם הם מבקרים. בכך הם יוצרים מעין רשת הגנה חברתית בלתי־רשמית סביב האדמות החקלאיות, ומממשים בפועל את הזכות הפלסטינית לתנועה ולגישה לאדמה. בהקשר זה מצביע סמארה על הקשיים עמם מתמודדים חקלאים פלסטינים בגישה לאדמותיהם ובהשקעה בהן, כתוצאה מהגבלות המוטלות על השימוש בחלק מהשטחים החקלאיים. הגבלות אלה יוצרות לא פעם נתק טריטוריאלי בין כפרים ליישובים סמוכים ומצמצמות את חופש התנועה במרחב. משום כך, "פלסטין על אופניים" היא הרבה מעבר ליוזמת ספורט.

מסע אל התודעה והשייכות

מאחורי היוזמה "פלסטין על אופניים" עומדת תפיסה הרואה ברכיבה הרבה יותר מפעילות פנאי או ספורט. בממד הרגשי, כל מסלול הופך לחוויה המחזקת את תחושת השייכות למקום. "כל קילומטר שאנחנו רוכבים על האופניים הוא עדות לנוכחות שלנו על האדמה", אומר סמארה. "כשאנחנו עומדים לצד חקלאי על אדמתו, או חולפים בכפר שנדחק לשולי התודעה, אנחנו לא רק עוסקים בספורט — אנחנו מממשים את הזכות שלנו להיות כאן, להכיר את המרחב ולחזק את הקשר לזהות הגיאוגרפית שלנו".

במובן הזה, היוזמה חורגת בהרבה ממסגרת של קבוצת ספורט. היא משמשת מרחב פתוח המבקש לעצב מחדש את מערכת היחסים בין הפלסטיני לאדמתו, על רקע מציאות של מגבלות תנועה הולכות ומתרחבות ושל ניתוק הדרגתי מהמרחב הטבעי. האופניים הופכים לכלי המאפשר לצאת מצפיפות העיר אל המרחב הכפרי הפתוח, ולכונן קשר בלתי אמצעי עם המקום.

היוזמה נתקלה באתגרים רבים. לפני השבעה באוקטובר 2023, הסיורים הצליחו להגיע למסלולים רחבים ומגוונים יותר שאפשרו חווית גילוי ותיעוד בצורה גדולה יותר. השינויים הפוליטיים והסגרים שבאו בעקבותיהם כפו מציאות חדשה של הגבלת חופש התנועה. אי לכך, חלק מהמסלולים הפכו לבלתי נגישים או בטוחים. יחד עם זאת, הפעילות לא נפסקה. אדרבא, הצורך בהפגנת נוכחות במסלולים הנגישים הפך לדחוף יותר כסוג של התנגדות להגבלת חופש התנועה. 

מסלול "חוצה פלסטין"

אחד המיזמים הבולטים של היוזמה הוא מסלול "חוצה פלסטין" — נתיב רכיבה באורך 360 קילומטרים שנועד לחבר בין צפון הגדה המערבית לדרומה, דרך רצף של אזורי טבע, אתרים היסטוריים ונופים מגוונים. עד כה משכה היוזמה יותר מ־30 אלף משתתפים מאזורים ומרקעים שונים ברחבי פלסטין. עבור סמארה, המספר הזה אינו נתון סטטיסטי בלבד, אלא עדות ליכולתה של היוזמה להפגיש אנשים ממגזרים שונים סביב רעיון משותף.

על פי התוכנית המקורית, "חוצה פלסטין" נועד להתפתח לפרויקט לאומי רחב היקף. אלא שאירועי 7 באוקטובר 2023 והשלכותיהם בשטח שינו את המציאות. התרחבות ההתיישבות החקלאית והרועית האלימה בצפון בקעת הירדן ובאזור ים המלח הובילה לקטיעת חלקים מהמסלול, לבידוד אזורים מסוימים ולהפסקת הפעילות בהם. למרות זאת, סמארה ושותפיו אינם זונחים את החזון המקורי וממתינים להזדמנות לשוב ולרכוב גם באזורים שנותקו. לדבריו, המסלול הפך לסמל של חופש התנועה ושל הזכות הפלסטינית לרציפות גיאוגרפית, במיוחד בנסיבות הנוכחיות.

אף שהיוזמה החלה כמיזם עצמאי של צעירים, היא התרחבה עם השנים וזכתה לתמיכתם של ארגונים מקומיים, גופים קהילתיים וחברות שונות. עם כל מסלול חדש גדל מעגל המשתתפים והתומכים, וגם כאשר האפשרויות להרחיב את מסלולי הרכיבה מצטמצמות, נחישותם של המארגנים והרוכבים רק מתחזקת. הם ממשיכים להגיע לשטח ולהתעקש על נוכחותם בו.

בסופו של דבר, הקשר לאדמה אינו נמדד במספר הקילומטרים שנצברו לאורך הדרך, אלא ביכולת להמשיך ולהיאחז בה. "אנחנו כאן", מסכם סמארה. "נוכחים בשבילים, מחברים בין כפרים לערים. אנחנו מתנגדים להתפשטות ההתיישבות בנחישות ועם תקווה להמשיך קדימה. אנחנו מזמינים כל פלסטיני להיות חלק מהמסלול הארוך הזה — לא רק כרוכב אופניים, אלא גם כעד וכשומר על האדמה".