מוות במחסום: הגורל שמחכה לפלסטינים

חצי שעה הפרידה בין סוג'וד פוקהא לבין האפשרות להציל את חייה: אילו הגיעה לבית החולים שלושים דקות מוקדם יותר, אפשר היה להצילה. אלא ש־25 דקות קריטיות חלפו כשהאמבולנס שהוביל אותה עמד מול שער ברזל סגור סמוך לעיירה סינג'יל. סוג'וד מתה בתוך האמבולנס, עוד לפני שהגיעה לבית החולים.

ב-18 ביולי 2026, לאחר שהשכיבה את שני ילדיה, סלא בת השש ומוחמד בן השנתיים, החליטה סוג'וד, שלא כהרגלה, להיכנס למיטה מיד לאחר תפילת הערבית. דבר לא בישר על הטרגדיה שעמדה להתרחש באותו ערב. כשבעלה מאג'ד ניגש לבדוק מה שלומה, מצא אותה רועדת בכל גופה. זמן קצר לאחר מכן איבדה את הכרתה.

מאג'ד הזעיק אמבולנס, שהגיע בתוך פחות מחמש דקות. לדבריו, הרופא אמר כי לבה נדם, שיש לבצע בה החייאה מיד וכי יש להעבירה בדחיפות לבית החולים. "הרופא אמר לי שעומדות לרשותנו רק שלושים דקות כדי להציל את חייה", סיפר.

באותו יום סגר הצבא הישראלי את היציאות מסינג'יל, מצפון-מזרח לרמאללה, יממה לאחר שכמאה מתנחלים תקפו את העיירה. שני שערי ברזל היו נעולים, וארבע יציאות נוספות נחסמו בסוללות עפר. בזמן שהצוות הרפואי נאבק על חייה של סוג'וד, נותרה פתוחה רק דרך אחת, שהנסיעה בה לבית החולים הקרוב ביותר ברמאללה נמשכה כשעה וחצי.

בניסיון לקצר את הדרך, פנה הצוות הרפואי לגורמי התיאום הפלסטיניים. אלה יצרו קשר עם הצד הישראלי וביקשו לפתוח את אחד השערים כדי לאפשר לאמבולנס לעבור. במקביל נסע האמבולנס לעבר השער הדרומי, סמוך לכפר תורמוסעיא, והמתין לאישור מעבר.

הדקות נדמו לנצח. לאחר 25 דקות של המתנה הגיע למקום רכב סיור ישראלי. החיילים בדקו את האמבולנס כדי לוודא שאכן מדובר במקרה חירום רפואי, ולאחר הבדיקה עזבו. כעבור דקות אחדות הגיע רכב סיור נוסף, והשער נפתח. האמבולנס המשיך בדרכו והגיע לבית החולים אל־איסתישארי ברמאללה כעבור כרבע שעה. אלא שאז כבר היה מאוחר מדי.

סינג'יל שוכנת כ-21 קילומטרים מצפון־מזרח לרמאללה. לאורך השנים הלכה העיירה והתבודדה, עד שנקלעה למצור בפועל. הקמת ההתנחלות שילה על אדמות סינג'יל ותורמוסעיא ב-1979, ובהמשך התרחבות ההתנחלות לבונה, צמצמו בהדרגה את השטח העומד לרשות תושביה. סלילת הדרכים המובילות להתנחלויות, ובייחוד כביש 60, הקמת מחנה צבאי מצפון לעיירה ובהמשך בניית חומה והצבת שערי ברזל, העמיקו את בידודה. אלה הפרידו בינה לבין אדמותיה החקלאיות ובינה לבין היישובים הפלסטיניים שסביבה.

מאז פרוץ המלחמה האחרונה התהדק המצור. מאחזים חדשים הוקמו במהירות, בהם מאחז מצפון לעיירה, סמוך למישור מרג' ערזל, שהיה מקור מרכזי לאספקת ירקות ומזון לתושבים. המחסומים התכופים והנוכחות הצבאית המוגברת שיבשו את תנועתם וניתקו את הקשרים היומיומיים עם הכפרים הסמוכים. כדי להגיע לעבודה, לבתי החולים ולשירותים בסיסיים אחרים, נאלצו התושבים לנסוע בדרכים חלופיות, ארוכות ומסוכנות יותר.

השער שעיכב את האמבולנס של סוג'וד היה אפוא חלק ממערך מתמשך של חסימה ובידוד, המכתיב את שגרת חייהם של אלפי תושבי העיירה. מאג'ד מקבל את מות אשתו כגזירת גורל, מתוך אמונתו הדתית. ובכל זאת, נסיבות מותה והאפשרות שאולי ניתן היה להצילה אינן מניחות לו: האם הייתה נשארת בחיים אילו הגיעה לבית החולים מוקדם יותר? הוא אינו יודע באיזה שלב בדיוק מתה, לפני ההגעה למחסום, בזמן ההמתנה בו או לאחר המעבר דרכו. לצד השאלה הזאת, נדרש להתמודד עם שאלה אחרת: מה יאמר לשני ילדיו שאיבדו את אמם?

כשסלא שאלה "איפה אמא?", השיב שאמה בגן עדן. הוא הרחיק את ילדיו מהלוויה ומטקסי האבל, בניסיון לשמר בזיכרונם את דמותה החיה. אלא שהיעדרה נוכח בכל רגע משגרת המשפחה, במיוחד כשמוחמד הקטן מסתובב בבית, מחפש את אמו וקורא לה.

לדברי מאג'ד, סוג'וד סבלה במשך תקופה ארוכה מהמציאות שהמחסומים והשערים שסביב סינג'יל. בתקופה האחרונה נאלצה לעבור בהם מדי יום בדרכה לעבודתה ברוואבי. היא אף הציעה שיעברו לרמאללה כדי לצמצם את מספר המחסומים שעליהם לעבור בשגרת יומם. "שקלנו את העניין בכובד ראש", סיפר. "אבל המחסומים שסוג'וד ניסתה להימנע מהם ילוו את הזיכרון שלה לעד".

לא רק סוג'וד

המחסומים הישראליים מכתיבים את חופש התנועה של כ־3.4 מיליון פלסטינים בגדה המערבית, לרבות מזרח ירושלים. לפי משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים (OCHA), בגדה מוצבים 925 מכשולי תנועה, ובהם מחסומים צבאיים, שערי ברזל וסוללות עפר.

סוג'וד אינה היחידה שמתה בטרם הצליחה להגיע לטיפול רפואי, לאחר עיכוב במחסום ישראלי. אימאן ג'ראדאת, בת 45, מתה ב־2025 בעקבות התקף לב, לאחר שחיילים עיכבו את האמבולנס שפינה אותה לבית החולים במחסום בית עינון, מצפון־מזרח לחברון. ביולי 2026 מת התינוק אחמד מערוף זיד, בן ארבעה חודשים, לפני שהגיע לבית החולים, לאחר שמחסום צבאי בכניסה לדיר עמאר, ממערב לרמאללה, חסם את דרכו של האמבולנס.

באותו חודש תיעד האו"ם גם מקרה של אישה הרה במצב רפואי קריטי, שפונתה באמבולנס ועוכבה במחסום. לפי התיעוד, החיילים מנעו במשך כעשרים דקות את הפעלת המכשור הרפואי, והעיכוב הוביל לאובדן העובר ולהחמרה במצבה של האם.

לפי ארגון הבריאות העולמי, ההגבלות על הגישה לשירותי בריאות בגדה המערבית החריפו משמעותית בשנים האחרונות. מחסומים, חסימת דרכים ראשיות ודרישות לתיאום מעברם של צוותים רפואיים לבתי החולים פגעו ביכולתם של מטופלים לקבל טיפול והשליכו על מצבם הרפואי.

לאחר מות אשתו החליט מאג'ד לעזוב את סינג'יל ולעבור עם שני ילדיו לביר זית. "יש פחות מחסומים בביר זית מאשר בסינג'יל", אמר. "אני לא רוצה שילדיי יעמדו במחסום שבו אמם איבדה את חייה, אפילו לא לשנייה אחת".