מפעלי גשורי: ייצוא מוות כימי

דמיינו לרגע שלשכן שלכם ניצב מול הבית תנור ענק. הוא מסרב להדליק אותו אלא בימים שבהם הרוח נושבת לכיוונכם, אך ברגע שהרוח משנה כיוון ומתחילה לנשוב לעבר ביתו, הוא ממהר לכבות את האש מחשש לבריאות ילדיו.

זו המציאות היומיומית של תושבי טולכרם שבצפון הגדה המערבית. באזור התעשייה הישראלי "ניצני שלום", שהוקם על אדמות העיר ומוכר בקרב התושבים בשם "גשורי", פעילות המפעלים מושפעת מכיוון הרוח: כאשר הרוח נושבת מערבה, לעבר ישראל, המפעלים מפסיקים את פעילותם או מצמצמים אותה באופן משמעותי. אולם כאשר הרוח משנה כיוון ונושבת מזרחה, לעבר שכונות טולכרם, המפעלים פועלים במלוא העוצמה, ופולטים עשן וחומרים מזהמים המגיעים ישירות לבתי התושבים ולריאותיהם.

כך הופך כיוון הרוח לשיקול סביבתי עבור ישראל, ולגזר דין בריאותי עבור הפלסטינים.

מ־"רחוב האהבה" ל־"רחוב המוות"

המשוואה הכימית הזאת שינתה את המציאות בטולכרם. תושבי העיר שינו את שמו של הרחוב המערבי ביותר בעיר, שבעבר נודע בשקט ובשלווה שאפיינו אותו, מ"רחוב האהבה" ל"רחוב המוות". הרחוב, שהיה בעבר מוקד למפגשי אוהבים ומטיילים, הפך למרחב רווי מזהמים, אבק וגזים חונקים.

מונא אל־טניב (62), חקלאית ובעלת החווה "חאכורתנא", השוכנת בסמוך לאזור התעשייה, מתמודדת עם השלכות המיקום הזה מדי יום. "הזיהום כאן בלתי נראה", היא אומרת ומצביעה על מי השפכים המציפים את אדמותיה החקלאיות. "אנחנו מתמודדים עם מדיניות שיטתית של סגירת מעברי המים, שמטרתה לפגוע ביבולים שלנו ולהביא לחיסולם".

אל־טניב עוסקת בחקלאות כבר ארבעה עשורים. באוגוסט 2025 קיבלה צו המורה לה להפסיק את פעילותה בחווה ולהסיר את המתקנים החקלאיים שהקימה — ובהם חממות ובריכות דגים — בטענה שמדובר ב"אזור ביטחוני". במרירות גלויה היא מתארת את המחיר האנושי של המציאות הזאת: "תושבי האזור סובלים ממחלות נשימה ומאלרגיות כרוניות. רבים מהם סוגרים את החלונות בבתיהם מחשש לאוויר המזוהם שבחוץ".

ממערכת המשפט הישראלית אל אדמת פלסטין

אזור התעשייה "ניצני שלום" הוקם בתחילת שנות השמונים. הוא כולל מתחם לתעשיות כימיות מסוכנות, הראשון והמסוכן שבהן הוא מפעל "גשורי" שהועתק מכפר סבא לכפר הפלסטיני טולכרם, לאחר החלטת בית המשפט הישראלי בסגירתו בעקבות מחאות התושבים הישראלים נגד הזיהום החמור. דוח ארגון אל-חק הפלסטיני תיעד את ההעתקה הנ"ל בדוחותיה אודות "אי-צדק סביבתי בשטח הפלסטיני הכבוש".

מוחמד בלידי, מזכ"ל איגודי העובדים הפלסטיניים בטולכרם, מאשר כי המפעילים הועתקו מישראל לטולכרם עקב זיהום. בלידי אף מציין כי מפעלים אלו נבנו על מסילת הרכבת החיג'אזית ההיסטורית. לגבי אופי הייצור, בלידי אומר שמפעל גשורי מייצר דשנים חקלאיים, חומרי הדברה ומייצבי עגבניות, בעוד שמפעל "סול אור" (כיום בל גז) עובד על מילוי ותחזוקת מיכלי גז הברום המסוכן. כמו כן, ישנם מפעלים נוספים לייצור מסנני זכוכית, חומרים להמרצה מינית, תיקון מכלי אשפה, וייצור לוחות אלקטרוניים למחשבים.

ח'ליל שהאב (58), כיהן כראש ועד איגוד העובדים במפעל המסננים "ימית", שהיה אחד המפעלים החשובים ביותר שעסקו בייצור מסנני זכוכית, חקלאות וריתוך. שהאב מסביר כי מפעל זה הועתק גם הוא מאזור פתח תקווה לטולכרם. שהאב עבד במפעל במשך 25 שנה, לפני שהכריז על פשיטת רגל באוקטובר 2023. הוא נזכר בתקרית הפיצוץ בשנת 2007 כתוצאה מדליפה או תקלה בטיפול במכלי הגז בתוך מפעל "סול אור", שגרמה למות שלושה עובדים כתוצאה מהשריפה, שניים מטולכרם ואחד ישראלי.

טריק ה־"חלב" והרעלים

שהאב מספר ל"סברה" על מה שהוא מכנה "הטריק הביולוגי" שעובדי אזור התעשייה נחשפו אליו: חלוקת קרטוני חלב כאמצעי כביכול להגנה מפני החומרים הרעילים. "חשבנו שאנחנו מגנים על הגוף שלנו מאבק גשורי", הוא אומר.

אלא שלפי הנתונים שמציג מוחמד בלידי, חשיפה לגז ברום — שלדבריו נעשה בו שימוש באזור — מחייבת אמצעי מיגון ייעודיים, ובהם חליפות בידוד ומסכות מגן מתקדמות, ולא שתיית חלב או שימוש במסכות מאולתרות. בלידי מציין כי מדובר בחומר רעיל במיוחד, שנקשר לשורה של השלכות בריאותיות חמורות, ובהן פגיעה בפוריות וסוגים מסוימים של סרטן. עד שנת 2010 תועדו, לדבריו, חמישה מקרי מוות מסרטן בקרב עובדים ותושבי האזור.

השימוש בברום ובתרכובותיו נתון זה שנים לפיקוח בינלאומי. ישראל אישררה את פרוטוקול מונטריאול בשנת 1992, ובשנים שלאחר מכן הוחלו מגבלות נרחבות על השימוש במתיל ברומיד. עם זאת, לפי הסוכנות להגנת הסביבה של ארצות הברית, חשיפה ממושכת לחומר עלולה לגרום לנזקים נוירולוגיים, לפגיעה במערכת הרבייה ולשורה של השפעות בריאותיות נוספות, במיוחד בקרב עובדים החשופים אליו לאורך זמן.

אדמה מורעלת ואוויר רווי במינרלים

באשר לסיכונים הסביבתיים והבריאותיים הכרוכים בפעילות המפעלים באזור, ערכו בשנת 2020 אוניברסיטת א-נג'אח ו־האוניברסיטה הטכנית הפלסטינית – כדורי, בפיקוח רשות איכות הסביבה הפלסטינית, מחקר משותף שבחן את זיהום האוויר והקרקע בסביבת אזור התעשייה גשורי.

ממצאי המחקר העלו כי לאורך העשורים האחרונים הפכה הקרקע המקיפה את אזור התעשייה נצני שלום למאגר של מתכות כבדות רעילות, כתוצאה מהצטברות ממושכת של משקעים אטמוספריים. החוקרים מצאו ריכוזים גבוהים של עופרת, קדמיום וכרום, החורגים מהתקנים הבינלאומיים שאומצו על ידי ארגון המזון והחקלאות של האו״ם. עוד תועדו שינויים במאפייני הקרקע, שפגעו בפוריותה ובבריאות הגידולים החקלאיים. לפי המחקר, אותם מזהמים אינם נותרים בתחומי האזור התעשייתי בלבד, אלא נישאים באמצעות הרוח והגשמים למרחבים נרחבים יותר וחודרים בהדרגה לשרשרת המזון.

המחקר תיעד גם רמות גבוהות של חנקן דו־חמצני ותחמוצות גופרית — מזהמים הידועים כגורמים מרכזיים להיווצרות גשם חומצי. החוקרים קשרו אותם לשחיקת מבנים, לפגיעה בצמחייה ולהידרדרות באיכות הסביבה המקומית. לצד זאת נמצאו ריכוזים גבוהים של אבק תעשייתי וחלקיקים נשימים זעירים, המסוגלים לחדור לעומק הריאות ואף להגיע למחזור הדם. ממצאים אלה עשויים להסביר את השכיחות הגבוהה של אסתמה, מחלות נשימה וזיהומים כרוניים בקרב עובדים ותושבים באזור.

לפי המחקר, הצטברות החלקיקים באוויר גורמת לכך שרמות הזיהום עולות ככל שמתקדמים מזרחה, לעבר שכונות המגורים של טולכרם. החוקרים מציינים כי התושבים ממשיכים להיות חשופים לפליטות כימיות גם בתקופות שבהן חלק מהמפעלים אינם פועלים באופן מלא. על רקע המשך פעילותם של המפעלים הישראליים באזור ושריפות חוזרות שפרצו בהם לאורך השנים, פועלת הרשות הפלסטינית, בשיתוף גופים מקצועיים ורשמיים, להכנת תיק משפטי־סביבתי בזירה הבינלאומית, בדרישה להפסקת פעילות המפעלים ולהסרתם, בטענה כי הם מהווים מפגע מתמשך לבריאות הציבור ולסביבה.

אזור התעשייה "ניצני שלום" (גשורי):