'מצב הפשיעה מצוין' אמר המפכ"ל - והרוצח של עלי מסתובב חופשי

בחדרו של עלי אבו סאלח בסכנין, אמו סאג'דה ממשיכה לסדר את המצעים ולהחליף את השמיכה, מסרבת לקבל שבנה בן ה-28 לא יחזור הביתה. עלי נרצח בדרכו לעבודה ב-27 באוגוסט 2023, והפך לחלק מהסטטיסטיקה המזעזעת: מתוך 244 אזרחים ערבים שנרצחו באותה שנה, רק 23 תיקי רצח פוענחו - פחות מ-11% הצלחה. בראיון שעשתה סברה עם סאג'דה, בעוד הרוצח מסתובב חופשי ברחובות סכנין, היא מספרת על יציאתה למחאות שקטות, אוחזת בתמונת בנה ודורשת תשובות פשוטות: למה רצחו את עלי, ומתי יגיע הצדק.

עם התגברות הפשיעה בחברה הערבית בשנים האחרונות, ארגונים, מועצות מקומיות וגופים שונים מארגנים מדי פעם פעילויות נגד אלימות. מחאה שקטה בהשתתפות עשרות נשים התקיימה לאחרונה בסכנין. אחת המשתתפות הייתה סאג'דה אבו סאלח, אימו של קורבן האלימות, עלי אבו סאלח, שנרצח ב־27.8.23 כשהיה בדרכו לעבודה. סאג'דה עמדה בגאווה מול הקהל כשהיא אוחזת את תמונת בנה האהוב. למרות הצער ושברון הלב הניכרים בפניה, היא נחושה לזעוק לכל העולם שבנה נרצח בדם קר, ושהרוצח עדיין מסתובב חופשי.

בשיחה עם סברה, מספרת סאג'דה: "אני נכנסת לחדרו כל יום, מסדרת את החדר ומחליפה את המצעים והשמיכה. בדיוק כפי שאני עושה בחדרי ילדיי האחרים. אני לא מבדילה ביניהם, הוא עדיין בני". סאג'דה נאנחת ונזכרת בבנה עלי: "הוא היה רחום ונדיב. הוא אהב את אחיו מאד ולא אהב לאכול לבד. הוא התעקש שאני אכין אוכל כדי שנשב כולנו כמשפחה אחת סביב השולחן. כעת הוא לא איתנו, ועם לכתו נגנזו חלומותינו. הפכנו למשפחה כואבת. שום דבר אינו כפי שהיה. השנה לא אפינו עוגיות לחג. לא חגגנו, ולא קנינו בגדים חדשים. השכנות מנסות לנחם אותי, לגרום לי לשכוח. הן הביאו עוגיות לחג, אך אינני מסוגלת לשכוח. החלטתי לספר לעולם מי היה עלי, ולספר גם על הכישלון של המשטרה והממשלה הישראלית".

עלי נרצח ב־27 באוגוסט 2023, חמישים ימים לאחר שנהרגה אחייניתו בת השש בתאונת דרכים. מותו היה טרגדיה נוספת שהמשפחה אינה מצליחה לעכל. עלי נורה למוות כשהיה בדרכו לעבודה. לפי אמו, סאג'דה, הוא לא היה מאוים או מעורב בסכסוך כלשהו, ומעולם לא רב עם איש.
כששאלתי אותה מה לדעתה המניע לרצח, היא נעצה מבט בתמונת הבן המת ועיניה התמלאו דמעות. היא השיבה בקול חנוק: "אני לא יודעת! חוסר הידיעה מקשה עליי ומונע ממני לעכל את שאירע".

הבוקר שבו נרצח עלי לא היה חריג. הוא יצא מביתו בשעות הבוקר המוקדמות ונסע ברכבו לכיוון העבודה. כעבור דקות ספורות, פתחו חמושים באש לעברו בעודו יושב ברכבו, ופצעו אותו אנושות. הוא פונה במהרה לבית החולים, אך כל מה שנותר לרופאים זה לקבוע את מותו.

במקום להביא את הנרצח לקבורה מוקדם ככל האפשר, כפי שדת האסלאם מצווה, המשפחה נאלצה לאחר מותו של עלי לנהל משא ומתן עם המשטרה, שסירבה לשחרר את הגופה. "התגובה ברחוב הדאיגה את המשטרה, וזה מה שהכעיס אותנו עוד יותר", מספרים בני המשפחה.

סאג'דה מוסיפה: "את יודעת שהרוצח של בני עדיין מסתובב חופשי? הוא עובר מול הבית שלי בלי בושה, מנסה להתגרות בנו להכעיס אותנו – אבל אני לא מתייחסת. אני רק דורשת צדק עבור בני. שהרוצחים ייענשו". 

לאחר חמש שנות שקט יחסי, עלי הוא קורבן הרצח הראשון בעיר סכנין. מותו נפל על התושבים כאבן כבדה. הקהילה המקומית הזדעזעה, במיוחד מאחר שמדובר בתושב מוכר ואהוב על רבים. לנוכח התחושות הקשות, עיריית סכנין והוועד העממי בעיר הכריזו על שביתה כללית שכללה מוסדות חינוך, שירותים עירוניים, ועסקים. והתושבים יצאו בצעדת מחאה עצומה בה השתתפו עשרות אלפי תושבים. הצועדים מחו נגד התגברות תופעת האלימות והפשיעה בחברה הערבית, והביעו זעם כלפי המשטרה וממשלת ישראל על מחדליהן המתמשכים.

אביו של עלי נמצא בקשר קבוע עם המשטרה ומשתתף בכל הדיונים המשפטיים. למרות זאת, אין שום התקדמות בחקירה. "אני מחכה לצדק", אומרת סאג'דה, "אני מחכה להכרה, לתשובות. למה רצחו את הבן שלי? האם הוא פגע במישהו? האם זו הייתה טעות בזיהוי? אני לא מבקשת דבר – רק לקבל תשובות, קצת שקט נפשי". לטענת סאג'דה, החקירה תקועה: "אנחנו עומדים במקום ולא מקבלים תשובות מספקות. המשטרה אינה מעדכנת אותנו בכלום. אנחנו יוזמים את הקשר עם המשטרה, ולא להיפך".

עלי איננו מקרה בודד

לפי יוזמות אברהם העוקבת אחר נתוני מקרי הרצח בחברה הערבית, מתוך 219 תקריות רצח בשנת 2023 שבהן נרצחו 244 אזרחים ערבים, פוענחו רק 23 תיקים, קרי, פחות מ־11% הצלחה בפענוח מקרי הרצח. גם בשנת 2022 פוענח מספר דומה של תיקי רצח, רק 24 תיקים. 

הנתונים הללו מדאיגים את הציבור הערבי ומעוררים את זעמו. רבים מאשימים את המשטרה ברשלנות – במיוחד לאור הקיצוץ בתקציבים המיועדים לחברה הערבית – וזועמים על מינוי השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר. כמו כן, התבטאויותיו של מפכ"ל המשטרה, "מצב הפשיעה בחברה הערבית מצוין", ו־"אני לא סופר גופות", מרתיחות את הרחוב הערבי.

מאז הירצח בנה, סאג'דה סובלת מירידה מתמדת במשקל, כאבים, התקפי חרדה, ומחסור בשינה: "אני כבר לא מסוגלת לאכול כמו פעם. הכל קשה לי, אין טעם לשום דבר. אני רואה אותו בכל דבר. אני מבקרת אותו כל שבוע בבית הקברות. אני שותלת פרחים למענו, יוצאת להפגנות, מחזיקה את תמונתו ואת שמו בגאווה, מדברת עם עיתונאים, ונאחזת בכל שביב של תקווה שיום אחד ייעשה צדק עבור בני".

סאג'דה אינה לבד. מתחילת שנות האלפיים, אלפי נשים ערביות חוו אותו גורל ואיבדו את בתיהן או קרובי משפחתן. כל מה שנותר לסאג'דה הוא לקוות למשפט צדק, ושהרוצח יובא לדין. בעיניים בוכיות היא שואלת: "ראית את עלי? הוא היה בחור נאה, גבוה, אהוב. הוא חלם לבנות בית ולהקים משפחה. חלומותיו וחלומותיי עפו עם הרוח, ונשארתי לבדי לחכות לו". עיריית סכנין קראה לאחת הכיכרות על שמו של עלי, ותמונתו נתלתה ברחוב. בכל פעם שסאג'דה עוברת שם, ליבה מתכווץ.

ביום הולדתו של עלי, שחל בשמיני ביוני, סאג'דה השמיעה את זעקתן של כל אימהות קורבנות הרצח: "הפשיעה טורפת את החברה שלנו, במיוחד במציאות הקשה שבה חיים בני עמנו, וכעת גם בנסיבות המלחמה. לא אוותר ולא אשתוק עד נשימתי האחרונה כדי שהצדק ינצח".