מרכז רשאד אלשווא: מגדלור תרבות שהפך למקלט למשפחות עקורות

השם של חאג' רשאד אלשווא עדיין חקוק בזיכרונם של תושבי העיר עזה. כולם זוכרים שהוא היה ראש עיריית עזה, ואחד האנשים שהעלו אותה על נס ושינו את פניה. למרות שלראשד אלשווא הייתה נוכחות בולטת בהיבטים שונים בחברה הפלסטינית, הכתבה הזו אינה מתמקדת באיש עצמו, אלא במורשת התרבותית שהוא השאיר אחריו, ובמיוחד ב־"מרכז רשאד אלשווא לתרבות" שהוא ייסד והקים, והיה למרכז התרבות הראשון בפלסטין.

קצת היסטוריה

חאג' רשאד אלשווא נולד בעיר עזה בשנת 1909, והתחנך בבתי הספר בעיר עד שלב לימודי התיכון. לאחר מכן, הוא סיים את לימודיו לתואר בפוליטיקה וכלכלה באוניברסיטה האמריקאית בקהיר בשנת 1934. הוא מונה בשנת 1935 לתפקיד "קאימקאם" בעיר חיפה, שם עמד בפני הכיבוש הבריטי והתנגד באמצעות הברחת נשק ותמיכה בפידאיון הפלסטינים. מעמדותיו הפטריוטיות הבולטות סירובו לקבל תפקידים שנכפו על ידי השלטונות הבריטיים, ודחיית הזמנה ממלכת אנגליה לביקור בארמון המלכותי בלונדון לרגל הכתרתהּ.

בתקופת כהונתו כראש עיריית עזה בין השנים 1975-1972, הצליח אלשווא ליישם פרויקטים רבים ששירתו את תושבי רצועת עזה. הוא התבלט גם בתחום החברתי, וייסד את מועדון הספורט הראשון בעזה בשנת 1934, שלימים הפך ל־"מועדון הספורט של עזה". כמו כן, הוא ייסד בשנות הארבעים של המאה העשרים את בית הקולנוע הראשון בעיר, "קולנוע אלסאמר". בשנות השבעים, ייסד אלשווא ארגון צדקה שסייע בחיזוק היחסים בין עזה למדינות ערב, ובשנת 1975 ייסד את "המרכז לתותבות", שסייע לנכים ברצועת עזה.

מרכז רשאד אלשווא: חלום שהתהווה בכוח הרצון

חלומו של חאג' רשאד אלשווא התגשם בשנת 1988 עם הקמת "מרכז רשאד אלשווא לתרבות ", שהיה מרכז התרבות הראשון בפלסטין. המרכז הוקם כדי להתגבר על הבידוד התרבותי שנכפה על העם הפלסטיני על ידי הכיבוש הישראלי, וכדי לחזק את הזהות הלאומית הפלסטינית על ידי תמיכה בפעילויות אמנות ותרבות שונות. אלשווא הקים את המרכז כדי שיהווה פלטפורמה לחילופי תרבות בין הפלסטינים לאנשי תרבות ואומנים מהעולם, שכן הוא הכיל גלריות, אולם תיאטרון, וספרייה ציבורית שהכילה ספרים ומקורות מדעיים ותרבותיים. המרכז נהיה חלק מהותי בחיי התרבות בעזה, ואירח אירועי תרבות ואמנות רבים בהם השתתפו אינטלקטואלים ואמנים פלסטינים.

למרות שהקמת המרכז עמדה בפני אתגרים רבים – בעיקר בגלל הכיבוש הישראלי – הוענק למרכז בשנת 1992 פרס אגא חאן לאדריכלות, שהכתיר את מאמצי אלשווא והצוות שהשתתף בבניית ההיכל התרבותי הייחודי הזה.

ממרכז תרבות למקלט לעקורים

למרות ההישגים שרשם מרכז רשאד אלשווא לתרבות, הוא היה נתון לאורך זמן להפצצות ממטוסי קרב ישראלים. כיום, המרכז הפך למרכז לעקורים שנאלצו לברוח בגלל ההפצצות. היכל התרבות שהיה פעם שוקק חיים ואומנות, הפך למבנה רעוע המאכלס משפחות רבות המחפשות מקלט. מסדרונות המרכז הפכו למחזה קורע לב. אולמות המרכז שאירחו בעבר אירועי תרבות מפוארים איבדו את כיפתם והפכו למקלט ארעי.

פאטמה אלסייד היא עקורה קשישה השוכנת כיום בין הריסות מרכז רשאד אלשווא: "מטוסי הקרב אילצו אותנו לעבור מהצפון ולברוח לכיוון העיר עזה. השארנו הכל מאחורינו ורצנו בכל הכוח כדי להגן על עצמנו. לא ציפינו למצוא את עצמנו כאן, באמצע ההריסות".

מוחמד עסלייה עקר למרכז עם בני משפחתו אחרי שהצבא הרס את ביתו בג'בלייה: "זו הפעם העשירית שאני עוקר עם משפחתי. מצאנו את עצמנו הפעם בלב מרכז רשאד אלשווא שהיה מרכז תרבות ואומנות. כעת הוא מקלט עבורנו בלב ההריסות. אין לנו כלום כיום. המקום הזה אינו מתאים להיות אפילו רפת לבהמות, אך אין מקום אחר המגן עלינו מפני המוות".

טרגדיה בלב עזה

כיום, מרכז רשאד אלשווא הוא גלעד לטרגדיה שהפלסטינים חווים ברצועת עזה. ההרס המסיבי של המרכז משקף את עוצמת הסבל שרווח בעיר. מטוסי קרב ישראליים תקפו במכוון סמלי תרבות ודת בכל רחבי עזה, והמרכז הזה מתווסף לרשימה ארוכה של מבנים ומונומנטים שכבר אין להם זכר כיום.

יחד עם זאת, ולמרות הנסיבות הקשות, עדיין יש תקווה. המשפחות העקורות במרכז רשאד אלשווא מסתכלות לעבר האופק ומחכות לישועה שתבוא. הבנייה מחדש של המרכז הזה לא תהיה רק בניה של מבנה הרוס, אלא שיקום רוח התרבות הפלסטינית שהכיבוש רודף אחריה ללא הרף.