סבסטיה: "סיפוח שקט" — כיצד ישראל מיישמת בפועל את ריבונותה על הגדה המערבית?

למרות היעדר כל הודעה רשמית מצד ממשלת ישראל על סיפוח הגדה המערבית, יישום תוכנית הסיפוח נמשך בשטח, צעד אחר צעד, באמצעות פרויקטים ביטחוניים, תיירותיים וארכיאולוגיים שנועדו לבסס ריבונות ישראלית בפועל. בעיירה סבסטיה, מצפון־מערב לשכם, בא לידי ביטוי ברור אותו סיפוח שקט בהחלטות צבאיות להחרמת קרקעות, בהעברתן לרשות מקרקעי ישראל ולרשות העתיקות הישראלית, מהלך שמטרתו למחוק את זהות המקום ולהפוך אותו לאתר התיישבות ותיירות ישראלי.

זוהיר מרעי, חקלאי פלסטיני בן 68, מתאר את השינויים הדרמטיים שעברו על האזור ועל האדמות שעיבד במשך שנים. “הצבא אמר לי שהאדמה שלי שייכת עכשיו לרשות מקרקעי ישראל, ושאסור לי להיכנס אליה”, הוא מספר. “הקרקע שקניתי ב־2016 כדי לעבד ולמכור מים, מיצים ושמן לתיירים כבר אינה שלי, והמבקרים הפסיקו להגיע”. בשטח שבו גידל חרובים, אפרסקים, טימין ומרווה, הוא אומר, “המתנחלים שרפו את מיכל המים ששימש אותי להשקיה, והחיילים הישראלים מאיימים עליי בכל פעם שהם רואים אותי”.

לדבריו, האזור שבעבר משך מבקרים רבים, גם בזכות האתרים הארכיאולוגיים הפזורים בו, התרוקן כמעט לחלוטין. “אין כמעט מבקרים. היום מי שנכנסים לשם הם בעיקר מתנחלים ישראלים”. מרעי מתאר גם מגבלות תנועה שהטילו עליו הרשויות. “חזרתי מהאדמה החקלאית לבית שלי, בין נקורה לסבסטיה, וניידת עצרה אותי. צעקו עליי: ‘עצור! הדרך מכאן אסורה!’ אמרתי להם שאין דרך אחרת ושאני רק רוצה להגיע הביתה, אבל הם סירבו להקשיב”.

לדבריו, אחד החיילים אמר לו: “‘לך למחמוד עבאס, שייתן לך משכורת’. עניתי לו: ‘יפה. אתה לוקח לי את האדמה, ואני אלך לחפש לעצמי פרנסה?’”. בעיניו, לא מדובר באירועים מקריים. “החיילים אומרים בפירוש שהקרקע הפכה לישראלית”, הוא אומר. “זה סיפוח שקט”.

סיפוח דה־פקטו

העדויות האישיות משתלבות בשורה של החלטות מנהליות וצבאיות. לפי צו צבאי ישראלי מס’ (T/20/24), שהוצא ב־10 ביולי 2024, השתלטו כוחות הצבא על כ־1,300 מ"ר מאדמת תל סבסטיה לצורך הקמת מגדל תצפית ומוצב צבאי קבוע. מפות הצבא מראות כי השטח מצוי בתוך תחומי האתר הארכיאולוגי עצמו, הרשום כקרקע פלסטינית, ולפיכך נתון בפועל לשליטה ישראלית מלאה.

לפי תושבי סבסטיה, באוגוסט 2025 הדביקו כוחות הצבא עותקים של החלטת ההפקעה על עמודים ברחבי העיירה. לפי ההחלטה, 1,775 דונם משטחי סבסטיה – כשליש משטחה – יופקעו ויומרו לטובת פרויקט “פארק שומרון”, שמוגדר כאתר ארכיאולוגי ותיירותי ישראלי.

במקרה דומה הודיע הצבא על השתלטות על כ־1,800 דונם מאדמות סבסטיה ובורקה מאותן סיבות. הצעד כולל השתלטות על שטחים נרחבים של מטעי זיתים. לתושבים ניתנו 14 ימים בלבד להגיש התנגדויות, כך לפי עיתון הארץ מ־20 בנובמבר 2025. החלטות ההפקעה משפיעות בעיקר על כ־1,500 דונם מאדמות סבסטיה, כולל האתר הארכיאולוגי ההיסטורי וסביבתו המיידית, וכן על כ־400 דונם מאדמות בורקה, במיוחד בגושים 20 ו־21 הצמודים לאזור הארכיאולוגי. ראש עיריית סבסטיה, מוחמד עאזם, אמר כי הקרקעות שהופקעו הן רכוש פרטי, שהוכח באמצעות מסמכי קושאן ירדניים מלפני 1967.

לדבריו, התושבים קיבלו הודעה שההחלטה כבר בתוקף, וכי חריש, קציר או קטיף בקרקע אסורים. האפשרות להתנגדות הוגבלה להליך מנהלי שאינו שיפוטי, שאותו רואים התושבים כהליך פורמלי ובלתי אמין. “זה אחד האתגרים החמורים ביותר העומדים בפני האזורים הארכיאולוגיים בגדה המערבית”, אומר עאזם.

לפי תושבים והרשות המקומית, מה שמתרחש חורג זה מכבר מהתיישבות רועים ומתקרב לביסוס של “התנחלות ארכיאולוגית” בפועל. רוב הקרקעות שעל הכוונת ממוקמות באזורים המסווגים כ־C, וחלקן בתוך אזורים ארכיאולוגיים – דפוס התואם מדיניות סיפוח הדרגתי, הדומה לזו שיושמה בירושלים.

מחיקת הקיום הפלסטיני

ההשלכות של ההחלטות האלה ברורות מעדויות של תושבים. הפקעה משמעותה עקירת מאות משפחות מאדמות שירשו במשך דורות ונחשבות למקור פרנסה עיקרי המבוסס על גידול זיתים, משמשים ואפרסקים. חקלאים שאיבדו גישה לקרקעותיהם מאז אמצע החודש שעבר סיפרו כי בפגישה עם קצין התשתיות של המנהל האזרחי, ב־3 בדצמבר 2025, נמסר להם שההחלטה סופית וכי ניתן לשלוח את ההתנגדות בדוא"ל בלבד.

החקלאי ענאן ע’זאל, בן 55, מתאר את ההחלטה כ“משבר קיומי” עבור משפחתו ותושבי סבסטיה. הוא איבד כ־80 דונם שעברו בירושה במשפחתו יותר ממאה שנה. לדבריו, ישראל שולחת מסר ברור שמטרתו לדחוף את התושבים לעזוב באמצעות פגיעה ישירה במקור הפרנסה. “האדמה שלנו היא חלק מההיסטוריה והחיים שלנו”, הוא אומר. “ההחלטה הרסה את כל מה שהיה לנו”.

אמג’ד מסלח, בן 42, שבבעלותו תשעה דונם ואתר תיירות הכולל מסעדה וחנות מזכרות בלב האזור הארכיאולוגי, סיפר כי קצין המנהל האזרחי היה גלוי לב ואמר שמדובר ב“השתלטות” שמטרתה להעביר את הבעלות מתושבי הכפר לרשות העתיקות הישראלית. לדבריו, לא מדובר רק בהחרמת אדמות, אלא גם בעקירה של ההיסטוריה המשפחתית ושל מקור ההכנסה היחיד, במיוחד מאז סגירת האזור התיירותי בעקבות אירועי “גוב האריות” בשכם וה־7 באוקטובר.

“זו הקש ששבר את גב הגמל”, אומר מסלח, ומוסיף כי המאבק של סבסטיה נמשך מאז 1967. “אנחנו מתמודדים לבד. הגשנו התנגדות לבתי המשפט הישראליים, גם כשאנחנו יודעים שהשופט והמוציא להורג הם אחד. נישאר איתנים – אנחנו הבעלים החוקיים. האדמה הזו עוברת בירושה מתקופת הכנענים ועד היום”.

ארכיאולוגיה מגויסת

בשיחה עם עיריית סבסטיה נאמר ל"סברה", כי ההחלטות הישראליות הן חלק מסדרת צעדים המכוונים נגד אחד האתרים ההיסטוריים הבולטים בפלסטין, הכולל גם את כנסיית יוחנן המטביל, אתר בעל חשיבות דתית מיוחדת לנוצרים אורתודוקסים.

במאי 2023 הקצתה ממשלת ישראל 30 מיליון שקל לעבודות חפירה ופיתוח בסבסטיה, וכן כ־40 מיליון שקל לחיזוק השליטה הישראלית על אתרים ארכיאולוגיים בגדה המערבית, כולל שיקום תחנת רכבת ישנה סמוכה. מדינת ישראל שואפת להשתלט על סבסטיה באמתלה של “חפירת עתיקות יהודיות”, ניסיון המזכיר פרק היסטורי מוקדם משנת 1908. אז שלחה התנועה הציונית משלחת חפירות הקשורה לאוניברסיטת הרווארד לסבסטיה, עוד לפני הקמת מדינת ישראל ולפני קיומה של שליטה צבאית באזור. בני הכפר עבדו עם המשלחת כפועלים מקומיים, ולא היו אז סימנים מובהקים למטרות פוליטיות מאחורי המשימה הארכיאולוגית. המשלחת לא הצליחה למצוא ממצאים או מבנים המעידים על נוכחות יהודית מתקופת הברזל או “העידן הישראלי”. משלא התגלו תוצאות התומכות בטענות הציוניות, הוצאו פקודות לעצור את החפירות, והמשלחת נטשה את האתר.

לדברי עאזם, מאז 1967 נמשכים החיפושים הישראליים באזור הארכיאולוגי “אולי יימצא משהו”, אך עד כה לא נמצאו ראיות ממשיות. לאחר ה־7 באוקטובר הפך תיק העתיקות ל“תיק צבאי”, והחלטות ההחרמה ניתנות כצווים ביטחוניים – מה שמאפשר להעביר קרקעות מופקעות לרשות ההתיישבות ולמועצות המתנחלים, ובראשן מועצת ההתיישבות של צפון הגדה, בראשות יוסי דגן.

“מדינת ישראל מנסה כעת לכפות את הנראטיב ההיסטורי שלה בכוח”, מסכם עאזם. “דרך קנה הרובה ובאמצעות כסף. לאחר שהנרטיב הארכיאולוגי נכשל, החפירות עצמן מוכיחות שמה שנמצא כאן הוא רומאי, ביזנטי ואחר – ואין דבר שמאשר את הטענות המקראיות הישראליות. אבל בשטח, הסיפוח כבר הושלם כמעט במלואו”.