עדויות חושפות: ישראל מפעילה אלימות מינית שיטתית בבתי הכלא - אסירים פלסטינים חשופים לאונס, פגיעות והשפלות קשות עם השפעה הרסנית

האונס נחשב לאחת מצורות הפגיעה החמורות ביותר באדם, שכן הוא פוגע בגוף ובנפש גם יחד. התוקף כופה את שליטתו בכוח, מפר את זכות הקורבן לביטחון ולבחירה, וגורם לנזק נפשי מתמשך החורג מרגע הפגיעה עצמו. נזק זה עלול להתבטא בפחד כרוני, בהפרעות שינה, בבידוד חברתי ובאובדן תחושת הכבוד. בשל כך, המשפט הבינלאומי מסווג אונס כעינויים וכיחס אכזרי, בלתי אנושי ומשפיל, ורואה בו פשע נגד האנושות כאשר הוא מבוצע באופן שיטתי או בתוך מתקני מעצר, לנוכח אופיו המשפיל והשפעתו ארוכת הטווח על הקורבן.

מאז השבעה באוקטובר 2023, יצאו עדויות מתוך בתי הכלא הישראליים המצביעות על שימוש באלימות מינית כחלק ממערכת רחבה יותר של הפרות זכויות אדם חמורות כנגד עצורים ואסירים פלסטינים. עדויות אלו לא הוצגו כאירועים בודדים, אלא הופיעו בהקשר כולל של הרעבה, מניעת צרכים בסיסיים, הכאות והשפלות שיטתיות. העדויות משקפות מציאות קשה, שבה האסירים חשופים לצורות שונות של פגיעה, והגוף משמש אמצעי ללחץ ולעינויים, באופן המביא להרס נפשי וחברתי.  הנזק ממשיך להשפיע על חייהם של הנפגעים גם לאחר השחרור מהכלא.

העדויות לא נותרו תחומות בתוך מתקני הכליאה. כלי תקשורת וארגוני זכויות אדם בינלאומיים וישראליים, לצד התקשורת הפלסטינית, עקבו אחר מקרי אונס בבתי הכלא הישראליים נגד אסירים פלסטינים. כך למשל, התקשורת הפלסטינית פרסמה מקרה אונס שתועד על ידי המרכז הפלסטיני לזכויות אדם, הנוגע לאסירה מרצועת עזה שנאנסה בידי חיילים לאחר מעצרה. האו״ם תיעד ב־19 בפברואר 2024 מקרה נוסף, המצביע על אונס קבוצתי של נערה פלסטינית בעזה בידי חיילים מהצבא הישראלי.

באותו הקשר, הודיע מועדון האסיר הפלסטיני כי תיעד עד תחילת 2025 עשרה מקרים נוספים שלא התפרסמו בתקשורת, וחלקם מתוארכים לשנת 2023. המועדון הבהיר כי ההימנעות מפרסום אינה נובעת מהיעדר ראיות, אלא ממצבם הנפשי של הקורבנות, מהחשש מסטיגמה חברתית ומהקושי לשחזר את החוויה או לדבר עליה בפומבי.

כתב מגזין סברה ישב מול ערימות המסמכים של מועדון האסיר הפלסטיני, ועיין בעדויות האסירים הקשות זו אחר זו. עדויות אלו מצביעות על החרפה ברורה באופי ההפרות בתוך בתי הכלא הישראליים לאחר השבעה באוקטובר. האלימות לא הוגבלה להכאות, לבידוד או למניעת צרכים בסיסיים, אלא כללה גם תקיפות מיניות. תקיפות אלו בוצעו בתוך תאים סגורים או במהלך חיפושים.

בעדות משנת 2023, ציין אסיר שריצה גזר דין ארוך כי הסוהרים אילצו אותו לעשות את צרכיו כשהוא עירום לחלוטין. לאחר מכן החדירו מקל לפי הטבעת שלו וחזרו על המעשה מספר פעמים. התקיפה גרמה לכאבים גופניים קשים והותירה השפעות נפשיות שנמשכו תקופה ארוכה, והכניסה אותו למצב נפשי קשה.

העדויות הולכות ומצטברות

בעדות נוספת של אסירה משנת 2023, סיפרה כי סוהרות אילצו אותה להתפשט לצורך חיפוש. כאשר סירבה, היכו אותה. היא ציינה כי אחת הסוהרות משכה באלימות באזורים רגישים בגופה במהלך החיפוש, בהתנהגות שאינה ניתנת להצדקה כהליך ביטחוני ומהווה תקיפה מינית מכוונת.

בשנת 2024, מסר אסיר כי נאנס באמצעות כלב. עדות זו מייצגת רמה קיצונית במיוחד של אלימות, ומצביעה על שינוי חד בשיטות העינויים המופעלות בתוך בתי הכלא, המבוססות על השפלה מכוונת והרס נפשי של האדם.

בעדות משנת 2025, אמר אסיר שנכלא במתקן הכליאה שדה תימן כי הותקף ארבע פעמים באמצעות החדרת מקל לפי הטבעת. במהלך המעשים כבלו את ידיו ואת רגליו והניעו את המקל בכוח. הוא תיאר את הכאב כקשה ובלתי נסבל, והבהיר כי המטרה לא הייתה רק גרימת כאב גופני, אלא שבירת רצונו והשפלתו המלאה.

העדויות שנשמעו ישירות מפי הנפגעים מצביעות על כך שהמעשים התרחשו בתוך התאים ובנוכחות מספר רב של סוהרים. האסיר ז' (השמות המלאים הוסתרו כדי למנוע פגיעה נוספת בפרטיות העדים), סיפר כי יחידת סוהרים פרצה לתאו לאחר חצות, בסוף שנת 2023. הם הוציאו את האסירים ממיטותיהם, הפשיטו את כולם לחלוטין בתוך החדר הסגור, ולאחר מכן הורו להם להביט זה בזה.

האסיר א' סיפר על מקרה בו הנהלת הכלא הוציאה את האסירים לחצר פנימית בטענה לחיפוש באגף. עם חזרתם לתאים, העמידו אותם הסוהרים אחד אחד במסדרונות הצרים, הורו להם לפסק את רגליהם, ובעטו בהם בחוזקה באזור הבטן. לאחר מכן משכו באלימות באיברי המין במהלך חיפוש ידני, עד כדי גרימת כאבים חדים וצעקות.

האסיר ס' סיפר בעדותו כי אחד הסוהרים עמד בלילה בפתח התא והשמיע איומים חוזרים באונס בקול רם, לעיני האסירים האחרים. הוא ציין כי הסוהר השתמש בביטויים מיניים משפילים ותיאר בפרטי פרטים תקיפות אפשריות, שלא הופנו רק כלפיו אלא גם כלפי בני משפחתו. ס' העיד כי באותם רגעים חש חוסר אונים מוחלט וחשיפה קשה בפני חבריו לתא, שכן לא היה מסוגל להגיב או להתנגד. הוא הבהיר כי הפגיעה לא הסתכמה בפחד אישי, אלא הפכה להשפלה כפולה שפגעה בכבודו ובכבוד משפחתו, והותירה אותו במצב מתמשך של מתח וחרדה, במסגרת חוויה שבה שימשה השפה ככלי לפגיעה נפשית ולשבירת רצונו בפני האחרים.

העיתונאי והאסיר המשוחרר סאמי אל־סאעי, שהוחזק במעצר מנהלי מאז מרץ 2023 ללא כתב אישום וללא מועד שחרור, חשף פרטי תקיפה מינית שחווה באחד ממתקני המעצר לפני העברתו לתאו. הוא סיפר כי מספר סוהרים הובילו אותו לתא בתוך הכלא, הפשיטו אותו מחלקו התחתון של לבושו, ואילצו אותו לכרוע בתנוחה הדומה להשתחוות. לאחר מכן הכו אותו בכל חלקי גופו. אחד הסוהרים ניסה להחדיר חפץ קשיח לפי הטבעת. בהמשך הוחדר חפץ נוסף, שלדבריו נראה כגזר, תוך חיכוך ומשיכה בכוח, בליווי קללות והכאות מתמשכות.

הדיווחים חייבים להיתרגם למהלך משפטי

ארגוני זכויות אדם פלסטיניים מאשרים כי עדויות אלו נמסרו תחת שבועה ועברו הליכי אימות פנימיים קפדניים לפני תיעודן. הארגונים מציינים כי המקרים המתועדים אינם משקפים אירועים בודדים או התנהגויות חריגות, אלא מצביעים על דפוס שיטתי של הפרות חמורות בתוך בתי הכלא הישראליים, שהחריף באופן ברור לאחר השבעה באוקטובר. הפרקטיקות עליהן העידו אסירים חזרו על עצמן במספר מתקני כליאה.

מועדון האסיר הפלסטיני מבהיר כי מרבית הקורבנות חווים כיום דיכאון חמור ובידוד כפוי, ורבים מהם אינם מסוגלים לדבר על מה שעברו או למסור עדויות פומביות. מציאות זו מסבירה את המיעוט היחסי של העדויות שפורסמו, אך אינה שוללת את אופיין השיטתי של ההפרות.  הקושי לתת עדות מעלה חשש שההיקף האמיתי של הפגיעות רחב בהרבה מכפי שכבר נחשף. 

על בסיס ממצאים אלה, מתחדד מסלול פעולה משפטי ברור. יש להתייחס למעשים אלה כאל פשעים מאורגנים המחייבים העמדה לדין בפני ערכאות שיפוטיות לאומיות ובין לאומיות מוסמכות. הדבר מחייב תיאום מאמצים בין כלל המוסדות לזכויות אדם, הפלסטיניים והבין־לאומיים, לצורך איסוף ראיות, איחוד תיקי תיעוד וקידומם במסגרת הליכים משפטיים רציניים. אין להסתפק בגינוי מוסרי או בתיאור תקשורתי בלבד, אלא יש להמיר תיעוד זה לכלי אחריות משפטית אפקטיביים, אשר ימקמו פשעים אלה במסגרת הנורמטיבית הראויה וימנעו את טשטושם או הצגתם כמקרים שוליים.