"עונת המסיק, שאמורה להיות עונה של ברכה, הפכה לעונה של פחד ומתקפות"

טרור מתנחלים בתורמוסעיא: תקיפות שיטתיות מחסלות את עונת המסיק

מדי שנה, באמצע אוקטובר, מתחילה עונת מסיק הזיתים באגן הים התיכון והלבנט, וגם בפלסטין. מסיק הזיתים הוא מסורת עממית ומשפחתית ארוכת שנים, המתקשרת לחקלאות ולמטבח המקומי. הזיתים והשמן המופק מהם מהווים מקור פרנסה וגם שכבה נוספת בבניית המרקם הקהילתי. אבל בתורמוסעיא, שמצפון־מזרח לרמאללה, כמו בכפרים רבים אחרים בגדה המערבית, העונה היפה הזאת הפכה כבר מזמן לתקופה טעונה באלימות. משפחות הפלאחים היוצאות למסוק את עצי הזית שלהן מוצאות עצמן מול הכיבוש, מול נוכחות מתנחלים ומול מערכת מחסומים שמונעים גישה לאדמות ויוצרים מציאות מאיימת במקום מה שהיה אמור להיות חגיגה חקלאית שנתית.

למעלה מ־40% מאדמות תורמוסעיא נמצאות כיום תחת מצור בפועל: בעליהן מנועים מלהגיע אליהן אף שאין לגביהן צווים צבאיים רשמיים. האדמות הללו מוקפות בשבעה מאחזים ממזרח ומצפון־מזרח, ובשלוש התנחלויות מצפון. כל אלה יחד יוצרים רצף שמפריד בין אדמות העיירה לבין הכפרים והעיירות שבדרום מחוז שכם.

מטרתם המוצהרת של המאחזים בגדה היא להשתלט על שטחים ולמנוע מפלסטינים לעבד אותם, ואכן מזה שנים המגמה הזאת הולכת ומחמירה, ובמיוחד תחת הממשלה הנוכחית, שאוהדת את המתנחלים אף יותר מקודמותיה. 

עווד אבו סמרה, פעיל ועד הגדר וההתנחלות ותושב העיירה, אומר ל"סברה":"אני בן 60, ובחיים שלי לא ראיתי אכזריות ותנאים קשים כמו אלה שאנחנו חווים העונה. עונת המסיק, שאמורה עונה של ברכה וטוב, הפכה לעונה של פחד ומתקפות". מאז תחילת העונה הנוכחית סובלים חקלאים בתורמוסעיא משורת תקיפות שיטתיות מצד קבוצות המתנחלים המכונות "נערי הגבעות". ההתקפות כללו כריתת עצים, הצתת בתים וכלי רכב, יידוי אבנים ושימוש בגז נגד חקלאים. 

בשנת 2023 תיעדו התושבים תקיפה של יותר מ־500 מתנחלים, שבמהלכה הועלו באש למעלה מ־30 בתים וכלי רכב, באחת המתקפות החמורות ביותר שנרשמו עד אז באזור. מאז, תקיפות כאלה הפכו לעניין שבשגרה. 

אבו סמרה מוסיף: "רבות מאדמות תורמוסעיא ממוקמות בשטחי C, שלפי המשטר הנהוג בגדה נמצאים תחת שליטה ישראלית מלאה. הדבר מקשה על הגישה אליהם ומצריך תיאום מוקדם. בפועל, גם כשנעשה תיאום כזה, ההתקפות אינן פוסקות. "בעונה הזאת, יום אחד, יותר מחמישים מתנחלים תקפו אותנו רק שעה אחרי שהגענו, הכו אותנו, ריססו גז פלפל, ירו באוויר ואז שרפו מכוניות של חקלאים", הוא אומר.

יציאה למסיק הפכה לסכנת חיים

בשעות הבוקר של יום ראשון ה-21 באוקטובר, הגיעו פעילי סולידריות יחד עם כמה מתושבי תורמוסעיא לאזור אל־ח'לה, שם התפזרו המשפחות בין עצי הזית והחלו במסיק. דקות ספורות לאחר שהתחילו בעבודה הסתערו עשרות מתנחלים על השטח ותקפו באלימות את כל הנוכחים. במהלך התקיפה, מתנחל רעול פנים, שנשא מקל עץ עטוף במסמרי ברזל היכה קשישה מהכפר אל־מוע'ייר. הוא פגע פגיעה קשה בראשה שגרמה לשבר בגולגולת. הקשישה פונתה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים. המתקפה כללה גם יידוי אבנים לעבר פעיל סולידריות זר, הצתת שני כלי רכב וניפוץ שמשות של כלי רכב נוספים השייכים לתושבים. למרות שהאירוע תועד והתפרסם אפילו בתקשורת הישראלית, איש מהתוקפים לא נעצר. 

אזור אל־ח'לה הוא מהאזורים המותקפים ביותר בתורמוסעיא, בעונות המסיק מתקפות מתנחלים קורות בתדירות גבוהה מאוד. חלקות אל־דַרְגֶ'ה ואל־ח'לה, הממוקמות ממזרח לעיירת תורמוסעיא ומוקפות בכפרים אל־מוע'ייר ואבו פלאח, נחשבות לאדמות החקלאיות הפוריות והעשירות ביותר באזור, מקור פרנסה מרכזי לעשרות משפחות פלסטיניות המגדלות בהן עצי זית.

האדמות באזור משתרעות על שטח של כ־18,139 דונם, שמתוכם יותר מ־10,000 דונם הופקעו במסגרת הרחבה מתמשכת של ההתנחלויות.

בכל עונת מסיק הופכת אל־ח'לה לזירת הסלמה מסוכנת: חקלאים פלסטינים מתמודדים עם מתקפות חוזרות ונשנות של מתנחלים, בחסות הצבא הישראלי או לפחות ללא כל הגנה על החקלאים או אכיפה על התוקפים מצד הצבא. שרשרת התקיפות פוגעת ביכולת להגיע לאדמות, להשלים את מסיק העונה ולשמור על היבול, ופוגעת קשות באחד העורקים המרכזיים בכלכלה הפלסטינית.

דיווחים מהשטח מחקלאים שעמם שוחחנו מצביעים על כך שההתקפות באזור אל־ח׳לה נעות בין איומים ישירים בעת המסיק לבין גניבה והשחתה מכוונת של עצים וציוד חקלאי. עווד אבו סמרה, תושב העיירה, מדגיש: "תורמוסעיא היא הדוגמה החיה לסבל שעוברים החקלאים הפלסטינים מדי יום, ובמיוחד בעונת המסיק".

החקלאים כואבים אך לא מוותרים

החקלאי מוחמד סולימאן, "אבו תייסיר", מספר בכאב: "עצי הזית הם הפרנסה שלנו והם החיים שלנו". הוא מתאר בעצב את עונת המסיק השנה ואת המתקפות האלימות החוזרות ונשנות על החקלאים. בבעלותו כ־60 דונם נטועים עצי זית באזור אל־ח׳לה, ובכל דונם בין 30 ל־35 עצים. הוא מספר ל"סברה": "אנחנו כל הזמן חורשים ומדשנים את האדמה כדי לשפר את היבול. זה דורש מאיתנו מאמץ וכסף רב: חריש, גיזום,ותשלום לעובדים לפני תחילת המסיק. עץ הזית אינו רק סמל לזהות ולתרבות שלנו, וגם אינו רק ספק של אוכל ומזון; זו פרנסתנו היחידה. לפני המלחמה ייצרתי כ־250 מיכלי שמן בשנה. השנה בקושי הגעתי לעשרה - בגלל המתנחלים האכזריים הארורים".

הוא ממשיך: "רובנו מנועים מלהגיע לאדמות שלנו. הצבא טוען שזה שטח צבאי. בשנתיים האחרונות אנחנו סופגים התקפות כמעט יומיומיות של מתנחלים שנכנסים לאדמותינו בחסות הצבא וכורתים את עצי הפרי. רק בעונה הזו הם כרתו כמעט שבעים עצים שהיו מוכנים למסיק". הוא עוצר לרגע, ואז מוסיף: "הותקפתי יותר מפעם אחת כשניסיתי להתקרב לאדמה שלי. זרקו עליי אבנים, והבן שלי חטף מכות ששברו לו את היד ואת הגב. ובכל זאת, לא נעזוב את האדמה ולא נוותר על עצי הזית, לא משנה כמה ההתקפות יחריפו".

ולבסוף, במשפט אחד המסגיר את עוצמת הכאב, הוא אומר: "אני רוצה שתבואו ותראו מה עשו לנו ולאדמות שלנו".