ריהאם מנסור: "לא 'וונדר וומן', אבל מוקפת באנשים שנותנים לי גב"

"אני תמיד מציינת את הגיל שלי בכוונה", היא אומרת בפתח השיחה. "נשים רבות מאמינות שחלומות צריך לממש בגיל צעיר, ושאם לא הספקת – זה כבר מאוחר מדי. אבל אפשר להתחיל בכל שלב בחיים. זו תפיסה שצריך להילחם בה."

                                                                                           @קרדיט לתמונה: אלמנבת

איך החל מסע השחייה שלך?
את צעדיי הראשונים במים עשיתי בגיל עשר, כמעט במקרה – הוריי חיפשו עבורי מסגרת מתאימה, ומהר מאוד התברר שדווקא הבריכה הפכה לבית שני. עם השנים גילינו שהמים הם לא רק פעילות ספורטיבית אלא תשוקה אמיתית. שחיתי ברציפות מגיל עשר ועד שמונה־עשרה, ואז, מסיבות שאינני יכולה להצביע עליהן במדויק, בחרתי לפרוש. את העשור שלאחר מכן ביליתי הרחק מהבריכה.

מה גרם לחזור לשחייה?
לאחר שסיימתי את לימודיי בתיכון, פניתי ללימודים במכללת וינגייט, שם הוסמכתי כמאמנת שחייה. אבל בשלב מסוים הרגשתי מותשת – נפשית ופיזית – מהעומס הכרוך בשחייה התחרותית. נקודת השבר המשמעותית התרחשה כשהייתי בת 18: השתתפתי בתחרות גדולה, ביצעתי תוצאה מצוינת, אך טעות טקטית אחת במהלך המשחה עלתה לי בתחושת החמצה צורבת. מבחינתי זו הייתה אכזבה אישית אדירה. למרות שהייתי בשיא כושרי, יצאתי מהמים, ניגשתי למאמן והודעתי לו: לעולם לא אשוב לשחות.

                                                                                 @קרדיט לתמונה: מגדי פואד

בהמשך, במהלך שיחה אקראית עם חבר – אינני זוכרת את כל פרטיה – התגבש בי רעיון חדש: הקמת נבחרת נשים ערבית. זה לא היה רעיון מופשט או מנותק מהמציאות, אלא מענה לצורך ממשי. במשך שנים חשתי בדידות בתחרויות בהן השתתפתי, והתגעגעתי לנשים מהקהילה שלי שילכו איתי יד ביד במסע הזה.

איך את משלבת בין השחייה, האימון והטיפול באומנות?
בעיניי חיי בנויים כמשולש זהב – שחיינית, מאמנת ומטפלת באומנות. כל צלע במשולש הזה מזינה את האחרות ומעניקה לי כוח כפול. אינני רק מאמנת טכנית; אני מתבוננת בנשים דרך הרגשות שהן מביאות עמן למים, קוראת את תנועות הגוף שלהן, ומכילה את הסיפורים שלהן גם מבלי שייאמרו במילים. המים חושפים רבדים חבויים, ואני יודעת להקשיב להם. מתוך כך נבנה קשר אמון עמוק עם כל אישה, קשר שמעצים הן את יכולותיה הספורטיביות והן את ביטחונה העצמי.

                                                                                     @קרדיט לתמונה: אלמנבת

אתגרים חברתיים

על אף ההתקדמות שנרשמה בהעצמת נשים בספורט, נותר פער ניכר בייצוגן בענפים שונים – ובמיוחד בענפים הדורשים תשתיות מותאמות, כמו שחייה. רבות מהנערות נכנסות לעולם הספורט בגיל צעיר, אך בהמשך נאלצות לפרוש בשל חסמים חברתיים: היעדר מסגרות ייחודיות לנשים, מחסור במאמנות מוסמכות, ולעיתים גישה קהילתית שאינה מעודדת את המשך הדרך. מכלול הגורמים הללו מצמצם את ההזדמנויות של נשים להתפתח בסביבה תומכת ושומרת פרטיות.

ועדיין, בשנים האחרונות מתגבשת תנועה חדשה ומעוררת השראה: נשים ערביות שבחרו לשבור את המוסכמות ולחזור לבריכה. הן לא מסתפקות בתואר ספורטאיות, אלא הופכות למנטוריות, למאמנות ולדמויות לחיקוי. הקמת קבוצות שחייה לנשים ערביות אינה רק אקט של ייצוג ספורטיבי – זהו צעד של העצמה אישית וקולקטיבית, המעניק לנשים מרחב בריא, בטוח ומשחרר לביטוי עצמי ולהתמודדות עם אתגרי היומיום.

האם התמודדת עם אתגרים חברתיים כאישה ערבייה בתחום הזה?
בהחלט. מאז ילדותי אני מכירה את ההסתייגות החברתית מהרעיון שנערה מתבגרת תלבש בגד ים, גם אם משפחתי תמיד עמדה מאחורי ותמכה בי. עם השנים החלה תודעה חדשה להתפתח, וחברות בגדי ים החלו לעצב דגמים מותאמים גם לנשים שמרניות יותר. היום האתגר המרכזי שלי הוא לא עצם הלבוש, אלא להיות אישה ערבייה בזירה שעדיין מנוהלת ברובה בידי גברים. ובכל זאת, אני לא לבד: בעלי תומך בי, משפחתי מחזקת אותי, יש לי קבוצה נהדרת וחברים נאמנים. אני לא מציגה את עצמי כ"גיבורת־על", אבל אני יודעת להקיף את עצמי באנשים הנכונים, ובעיקר – יש לי את האומץ לבקש עזרה כשאני זקוקה לה.

כיצד השפיעה השחייה על הנשים בקבוצה שלך?
המים פותחים עבורן מרחב אינטימי, מנותק מהעומס ומהציפיות של היומיום. זו חוויה כמעט עוברית – כאילו הן שבות לרחם אימן. כשהן שוחות, הן שומעות רק את נשימתן ואת פעימות המים סביבן. ברגעים האלה מתרחש קסם: הן פוגשות את עצמן מחדש, בונות ביטחון עצמי, ומתחילות לנהל מערכת יחסים חדשה ובריאה יותר עם הגוף שלהן ועם תחושותיהן.

ומה לגבי נשים שמפחדות ממים עמוקים, מניחה שיש לא מעט כאלה.
נשים רבות אומרות לי שהן חוששות מהמים, אבל כשאנחנו צוללות לעומק הפחד, אנחנו מגלות שהוא בעצם לא "מים", אלא הלא־נודע – אובדן שליטה. וזה מחסום שאפשר לשבור. לעיתים די במפגש אחד עם מדריך או מדריכה מתאימים כדי לשנות את כל התמונה. שחייה יכולה להפוך למתנה הגדולה ביותר שאישה מעניקה לעצמה – אם היא אמא טרייה, בהריון, או אפילו בתהליך שיקום ממחלה.

מה התוכניות העתידיות של הקבוצה?
הקבוצה שלנו היא קבוצת הנשים הערבייה הראשונה בארץ שהתנסתה בשחייה במים פתוחים – בים ובאגמים, מחוץ למסגרת הבריכה וללא מחסומים. את הפרויקט הזה השקנו ביוני האחרון, וכעת אנו ממשיכות לפתח יוזמות נוספות: עיצוב בגדי ים מותאמים במיוחד לנשים ערביות, הקמת קרן תמריצים שתעודד נשים להצטרף, וכן קורסי שחייה ייחודיים לנשים בהריון. הקורסים הללו מעניקים חוויה בטוחה, מעצימה ומעשירה – מקום שבו הגוף משתחרר, והנפש זוכה למרחב של שקט ורגיעה

יש משהו שהיית רוצה להגיד לנשים שקוראות אותנו?
אני נוהגת לומר לכל אישה: "אין דבר כזה מאוחר מדי". הסתכלי פנימה, מצאי את נקודות החוזקה שלך וטפחי אותן. המים יכולים להפוך לשותף הנאמן ביותר שלך.שחייה איננה רק פעילות גופנית; היא דרך לשוב אל עצמך, לחדש את הקשר עם הגוף והנפש, ולעצב מחדש את יחסך אל החיים. מי שתבחר בשחייה כדרך חיים תגלה עד כמה היא עמידה וחזקה – הרבה יותר ממה שחשבה על עצמה מלכתחילה.