"שהד אל-עסל": מהנדסת המחשבים להבנת הדבורים

בשיחה עם סברה, רואן פיאד צעירה מטולכרם מספרת איך ניצחה את מגבלות הכיבוש, החברה והכלכלה, והקימה את היוזמה הייחודית "שהד אל-עסל" (צוף הדבש). אחרי תואר בהנדסת מחשבים ועבודה בעולם הטכנולוגיה שהרגישה לה קרה ומנותקת, רואן יצאה למסע לגילוי התשוקה האמיתית שלה.

למרות האתגרים שהכיבוש הישראלי מציב והמצב הכלכלי הרעוע, נשים פלסטיניות ממשיכות לכתוב סיפורי הצלחה מעוררי השראה. רואן פיאד היא אישה צעירה מטול-כרם שהתגברה על המכשולים הפוליטיים, החברתיים, והמקצועיים, והפכה את תשוקתה ליוזמה חלוצית בשם "שהד אל-עסל" צו, הדבש בעברית.

כשרואן סיימה את לימודיה לתואר ראשון בהנדסת מחשבים בשנת 2018, היא החלה לעבוד בתחום הטכנולוגיה לתקופה מסוימת, אך עד מהרה הרגישה חוסר הרמוניה עם סביבת העבודה השגרתית שמאחורי מסכי המחשב. רואן גמרה אומר לצאת למסע חיפוש אחר תשוקתה ושאיפותיה. על כך מספרת רואן: "החלטתי בשנת 2020 לעזוב את תחום ההנדסה ולחפש את עצמי בתחום היזמות, ניהול פרויקטים ושיווק אלקטרוני. באחת ההדרכות, הייתה לי הזדמנות לקבל מענק שניתן לסטארטאפים בשווי 5,000 דולר. באמצעות המענק הצלחתי להשיק את הפרויקט "שהד אל-עסל". הקמתי את המכוורת בכלים פשוטים, אך נאלצתי מיד להתמודד עם האתגר הראשון – מגפת הקורונה".

הצלילה הראשונה לעולם היזמות

הרעיון של רואן נבע מהבחנה פשוטה, אך מעמיקה. רואן הבחינה כי למרות שדבש נמצא בשימוש מאז ומתמיד, הוא עדיין נצרך באמצעים מסורתיים: "תהיתי במהלך המחקר שלי איזה מוצר צריך רעיון חדש למילוי ואריזה? מצאתי שהדבש הוא המוצר האולטימטיבי שחייב שינוי מהותי". לפיכך, החלה רואן לפתח את הפרויקט שלה – "שהד אל-עסל". הפרויקט של רואן התחיל מ־11-15 כוורות בלבד, אך התפתח במהרה עד שמספר הכוורות מגיע כיום ל־40-50. הגדלת מספר הכוורות לא הייתה משימה קלה, משום שדבורות מושפעות בקלות מהתנאים האקולוגים החיצוניים, ולכן עלה הצורך ברכישת ציוד מתקדם יותר. רואן החליטה ללמוד לתואר שני בתחום "יזמות חקלאית" כדי לעשות קפיצת מדרגה בעסק החדש שלה. היא מעידה שבכך היא קראה תיגר על אקדמאים רבים שניסו לשכנע אותה שתואר זה אינו עולה בקנה מידה אחת עם התואר הראשון שלה בהנדסת מחשבים. יחד עם זאת, רואן התעקשה להמשיך בתחום היזמות החקלאית. אכן, לימודיה של רואן השפיעו לטובה על הפרויקט ועל איכות הדבש שהיא הצליחה לייצר באופן מקצועי יותר, ולכן עלה צורך להמציא שיטות מילוי ואריזה מודרניות יותר. רואן שמה דגש על שיווק דיגיטלי דרך העמודים של הפרויקט בתקשורת החברתית, וכיום ניתן להזמין את המוצרים ישירות אונליין.

הנוכחות הדיגיטלית של הפרויקט סייעה להגדלת התפוצה ולהגעה לקהלים חדשים, אך התפרצות המלחמה בשנת 2023 השפיעה לרעה על הפרויקט. שנת 2024 הייתה שנה מאתגרת במיוחד. יישום תוכנית השיווק נהיה בלתי אפשרי בגלל שיבוש הדרכים בגדה המערבית, הוספת מחסומים, והגבלת חופש התנועה, אך גם בגלל הידרדרות הכלכלה הפלסטינית ושחיקת היכולת הצרכנית של הלקוחות הפוטנציאלים. אי לכך, המכירות ירדו באופן דרסטי, ורואן נאלצה להיאבק כדי לשמור על הכוורות שלה, ועל המשכיות הפרויקט באופן כללי.

למרות כל הקשיים והאתגרים שהיא נתקלה בהם, רואן שבעת רצון: "הצלחתי לממש את עצמי ולמצוא את התחום שאני מעוניינת להתפרנס ממנו. אני עובדת כיום כמאמנת בתחום היזמות העסקית והשיווק האלקטרוני. הניסיון שלי בהקמת הביזנס שלי העניק לי כלים משמעותיים, ונתתי השראה לנשים אחרות. ואני גאה בזה".

תחום הדבוראות נחשב מאז ומתמיד תחום גברי בגלל שהוא דורש מאמץ פיזי ועבודה בשדות, אך רואן הצליחה לשבור את הסטריאוטיפ הרווח והוכיחה שתחום זה אינו מוגבל למגדר אחד.

רואן מעידה שהניסיון שלה בתחום הדבוראות היה מלא תשוקה. היא למדה את רזי המקצוע והצליחה לפתח את הפרויקט עד שהפך למקור הכנסה עבורה ועבור משפחתה. יתרה מזאת, היא מהווה מודל השראה לנערות רבות בקהילה שלה, ומדריכה אותן בדרכן לפיתוח יוזמות שיכולות לדחוף אותן לעבר עצמאות כלכלית. בכך, רואן מסייעת גם בהגדרה מחודשת של התפקידים המגדריים בתחומי החקלאות והמקצועות המסורתיים, ומוכיחה ששאפתנות אינה יודעת גבולות.

רואן שואפת להפוך את "שהד אל-עסל" למותג פלסטיני מובהק המתחרה בשוק המקומי והבינלאומי, המבטא את איכות המוצרים הפלסטיניים ברוח מודרנית וחדשנית.