"בכל יום אני יוצא לים מחדש, גם כשהים רחוק מלהיות בטוח"  מאבקם של דייגי עזה בצל המצור והמלחמה

עם כל זריחה, דייגי עזה עומדים בפני אתגר חדש, מנסים למצוא מפלט בין זמזום הכטב"מים לגלי הים הגועשים. הים, שבעבר היה מקור פרנסתם ומקלטם, הפך לזירה רוויית סכנות אינסופיות בשל המצור הממושך והמלחמה המתמשכת על הרצועה. בכל הפלגה בים הדייגים מודעים לכך שזו עלולה להיות ההפלגה האחרונה, ובכל זאת נאלצים הם להתמודד עם המוות שאורב בכל מקום, כי אין להם ברירה אחרת.

סיירת ים ישראלית מפטרלת באזור "אלזוואידה" שבמרכז הרצועה, עוקבת אחר כל תנועה ומשגרת אש חיה מדי פעם כדי להרתיע את הדייגים ולמנוע מהם לדוג במים, שהם מכירים ואוהבים מזה עשרות שנים. המצור הימי על עזה, הנמשך זה 17 שנים, הפך את הים לזירת סכנה מתמדת והפך את חייהם של דייגי עזה למאבק הישרדות יומיומי.

תנאי החיים הקשים בעזה יחד עם היעדר אפשרויות תעסוקה דוחפים אלפי תושבים לנסות ולהתפרנס מהים. עם זאת, פעמים רבות הפרנסה הזאת מוכתמת בדם, כשדייגים רבים משלמים בחייהם בגלל תקיפות חוזרות של הצבא הישראלי על סיירות דייגים בלב הים של עזה.

שושלת של דייגים

נביל אלמסארעי, דייג בן 31, גדל על שפת הים בעזה, מוקף רשתות דיג וסירות קטנות. את המקצוע ירש מאביו, שלקח אותו עימו כילד כדי ללמדו את סודות הדיג. אלמסארעי מתאר את ילדותו כ"יפה ושמחה", אך גם ככזו שלימדה אותו שיעור קשה ואכזרי על החיים.

כאשר אביו חלה במחלת לב, שמנעה ממנו להמשיך לצאת לים, נביל לקח על עצמו את האחריות על הסירה הקטנה של אביו, המכונה "חסקה" בשפת הדייגים המקומיים. על אף גילו הצעיר הפך למפרנס הראשי של משפחתו בת שש הנפשות. הים, על כל אתגריו, הפך לחלק בלתי נפרד משגרת יומו.

יום העבודה של אלמסארעי מתחיל לאחר שקיעת השמש. הוא ישן סמוך לחוף כהכנה ליציאה למסע דיג בשעה שלוש לפנות בוקר. בעלטה הוא משליך את רשתו ומחכה שהים יעניק לו את לחמו היומי. לדבריו, הדגים שאביו נהג לדוג בעבר, כמו מליטה ופלמידה, נדירים כיום בשל ההגבלות שמטילה ישראל ובשל דילול הדגה בים.

כשאלמסארעי מדבר על הים, פניו משתנות מיד. תחושות של מועקה ושל געגוע ניכרות בו. הוא נזכר כיצד אביו היה יוצא לעומק הים כדי לדוג מינים מיוחדים, בעוד שהוא עצמו מנוע מלעשות זאת בשל ההגבלות שמטילה ישראל – הגבלות שעלולות לעלות לו בחייו.

"הים הוא חלק בלתי נפרד מהזהות שלי. למרות כל הסכנות, אני לא מוותר על העבודה היחידה שאני מכיר. בכל יום אני יוצא לים מחדש, גם כשהים רחוק מלהיות בטוח. המצור והמלחמה גזלו מאיתנו את חופש התנועה אפילו בים שלנו, אבל אני ממשיך להתמודד עם המציאות הכואבת הזאת," אומר נביל אלמסארעי לסברה.

דייג תחת ההפגזות

במהלך השנים עשה נביל אלמסארעי מאמצים לשפר את כלי עבודתו, ואף רכש סירה ממונעת, אך זו נשרפה במהלך המלחמה. בשנה האחרונה נרשמה עלייה דרמטית במחירי הסירות, וכשסירתו הממונעת נהרסה כליל, נאלץ אלמסארעי לשוב ולעבוד עם ה"חסקה" הישנה שלו – אולי כסמל למציאות הבראשיתית שבה שרויה עזה.

אלמסארעי אינו היחיד שנפגע מהמלחמה. רוב הדייגים בעזה מתמודדים עם אתגרים בלתי נתפסים ועם מחסור בכלים חיוניים לעבודתם. לדבריו, הרס הסירות אינו רק הפסד כספי כבד, אלא פגיעה עמוקה באורח חייהם וביכולתם להתקיים.

איך פגעה המלחמה בדייגי עזה?

ברצועת עזה ישנם כ־6,000 דייגים המתמודדים עם מחסור חמור בציוד דיג, שמחירו הרקיע שחקים בשנים האחרונות. לדברי נביל אלמסארעי, מחיר רשתות הדיג עלה מ־200 ש"ח ל־1,500 ש"ח, בעוד שמחירי הפיברגלס ועלויות העגינה הוכפלו. התייקרות זו הפכה את רכישת ציוד הדיג למשימה בלתי אפשרית עבור הדייגים.

בנוסף לבעיות הכלכליות דייגי עזה מתמודדים עם סכנת מוות יומיומית. ירי חי, מעצרים והחרמת סירות הפכו לשגרה. לפי זכריא בכר, יו"ר ועדי הדייגים, ממוצע התקיפות החודשי מצד ישראל עומד על כ־40 תקיפות, ו־27 דייגים נעצרו בשמונת החודשים האחרונים. נתונים אלו משקפים את היקף הסבל והקשיים שאיתם מתמודדים הדייגים בעזה.

בכר מדגיש כי המצור הישראלי אינו מסתכם במניעת דיג במרחקים סבירים, אלא כולל גם חסימת כניסת ציוד חיוני, דבר שמעמיק עוד יותר את מצוקתם של הדייגים.

תייסיר בסל, דייג צעיר בשנות ה־20 לחייו, מדגים את המורכבות של חיי הדייגים בעזה. בסל, שנעקר ממחנה אלשאטי לח'אן יונס, נאלץ לשכור סירה קטנה כדי להתחיל מחדש. לדבריו, המרחק הקצר המותר לדיג אינו מספק את צורכי המחיה, ולכן הוא נאלץ להימלט לעיתים קרובות ממרדפי סיירת חיל הים הישראלי. "אנו מתמודדים עם סכנות הים ועם סכנות הצבא הישראלי", הוא אומר, "אך הצורך בפרנסה דוחף אותנו לקחת סיכונים".

על אף האתגרים בסל מתעקש להמשיך לעסוק בדיג ורואה בים את התקווה האחרונה להבטחת חיים מכובדים למשפחתו.

התוקפנות הישראלית במספרים

שנת 2023 התאפיינה בעלייה משמעותית בהפרות הישראליות נגד דייגים לעומת השנה שקדמה לה. בשנת 2022 נעצרו 63 דייגים, 9 נפצעו, ו־23 סירות הושמדו או הוחרמו. בשנת 2024 חלה עלייה נוספת במעצרים ובהיקפי ההרס, דבר שהפך את המשך עיסוקם של הדייגים למאבק הישרדות.

בחודשים האחרונים יותר מ־100 ספינות דיג נפגעו מירי, שגרם לנזקים כבדים לציוד ולפציעת דייגים. אחד הדייגים ציין כי "ישראל אינה מותירה לדייגים כל אפשרות להתאושש, וכל יציאה לים הופכת לסכנה חדשה."

צוּמוּד של דייגים

למרות כל הקשיים דייגי עזה ממשיכים לראות בים מקור פרנסה וחיים. סיפוריהם היומיומיים משקפים את כוח הרצון שלהם ואת התעקשותם לעמוד איתנים בפני המלחמה והמצור. נביל אלמסארעי, תייסיר בסל ודייגים נוספים הם סמל לצומוד הפלסטיני.

בעוד המלחמה המתמשכת משפיעה על כל היבטי החיים בעזה, דייגי עזה הפכו לסמל לאתגרים העצומים הניצבים בפני תושביה. הם ממשיכים לחפש פרנסה בים, אשר משלב בתוכו סכנות רבות לצד שביב של תקווה לעתיד טוב יותר.

מאת חמזה רדוואן - רצועת עזה