איך תיתכן שותפות בזמן ג'נוסייד? על הצורך להגדיר מחדש את השותפות בין פלסטינים ויהודים

השותפות הערבית–יהודית על כל צורותיה חייבת עדכון וחישוב מסלול מחדש. ולו מן הטעם הפשוט של תמורות עומק שקרו מאז מתקפת חמאס בשבעה לאוקטובר 2023, שהפילה קורבנות ישראלים רבים. זה אירוע שהיה מכונן בפני עצמו בהוויה הישראלית–פלסטינית, והשפעותיו אף עלו על זו של הנכבה. 

מתקפת השבעה באוקטובר הפכה חיש מהר למלחמה טוטאלית של נקמה וקודש מצד ישראל. הדבר הוביל את ישראל לבצע פשעי מלחמה לרבות ג'נוסייד, טיהור אתני והרעבה מכוונת של אוכלוסייה אזרחית, הרס מוסדות אזרחיים רבים כמו בתי חולים, בתי ספר, אוניברסיטאות, מרכזי מזון וסיוע הומניטרי של האו"ם. במקביל למלחמת ההשמדה בעזה, ישראל העמיקה את פשעי הכיבוש בגדה המערבית לרבות טיהור אזורים שלמים מיושביהם, עקירת עשרות אלפים מתושבי מחנות הפליטים, נישול וגזל של רכוש ואדמות, הרג  ופשעים יום יומיים של מתנחלים נגד האוכלוסייה בחסות הצבא ובהשתתפותו. 

דברים דומים נעשו גם נגד האוכלוסייה הפלסטינית בנגב, כפרים נהרסו וקהילות נעקרו. ובין לבין, ישראל יצאה לשני סבבי מלחמה בלבנון ובאיראן, הנמשכים עד רגע זה, דבר המאיים לזרוע הרס וחורבן בכל האזור לרבות ישראל.

ארץ זו, תמיד ראתה אירועים ותמורות, אלא שמה שמתרחש בשנתיים האחרונות נראה לי שונה ויסודי יותר. הדברים משליכים לא רק על עתיד הארץ ותושביה אלא על העבר, על המהות של ההוויה הישראלית ועל הסכסוך המדמם. 

נדמה לי כי שיח ה"שותפות" התנהל עד עכשיו, בתוך גבולות ה"שותפות" עצמה וגם מחוצה להם, תחת המעטפת המניחה כמובן מאליו את ישראל כיסוד מארגן, הן בפוליטיקה והן בשיח. תחת היסוד הזה, הצד הישראלי/יהודי, קבע מה 'כן' ומה 'לא' בפוליטיקה וגם בשותפות. מה נכנס לתוך שותפות זו ומה נשאר בחוץ, מה לגיטימי ומה לא. השותפות נבנתה בדרך כלל ברוח הפתרון המיוחל שריחף מעל הפוליטיקה הישראלית: זה הגורס כי הארץ תחולק לשתי מדינות, ברוח החלטת החלוקה משנת 1947. אלא, שככל שהזמן עובר והכיבוש בולע עוד שטחים, יותר ויותר אנשים, גם ב"שותפויות" נגמלים מחלום זה ומגלים בדרך הקשה ביותר, שהמדינה שקמה באמצעות טיהור אתני של הפלסטינים ממולדתם, עברה להשמדה, במלחמה נגד העם הפלסטיני. עובדה זו לבדה מחייבת בחינה מחדש של ה'שותפות". 

אנחנו צריכים לשאול בכנות: מה פשרה של שותפות בזמן השמדה? מה היא אמורה לשרת ולהציע? 

ברצוני להציע את השינוי הראשון המתבקש. עלינו לבנות כל שותפות כזו על בסיס "יהודי–פלסטיני". זאת כי ישראל וישראליות התאיינו מעצמן ונשארנו עם משטר של עליונית יהודית, ומה שנשאר הוא קוליקטיב יהודי, וכי הפוליטיקה בארץ זו בנויה כולה על העלמת הפלסטינים מהשיח, מהתודעה ומהמקום. ועל כן כל שותפות צריכה להנכיח אותם כמשקל נגד לנסיון ההעלמה, ולקבוע שהם כאן ועכשיו. המלה "ערבי, ערבית" שהשתמשנו בה עד כה "שותפות יהודית ערבית", שירתה ומשרתת את הניסיון האלים להעלימם. שותפות חייבת להיות מעשה של אנשים שגמרו אומר להתנגד לפשע זה. ישראל שבגדה בתושביה היהודים והכריזה מלחמה טוטאלית נגד הפלסטינים לא יכולה להמשיך ולככב בשיח של שוחרי השותפות ולהגדיר יותר את סדר היום והרעיונות שלהם. 

להגדיר את היחסים במונחים שאינם ישראליים

ישראל כמדינה קעקעה בעצמה את יסודות הלגיטימיות שלה ומה שנשאר ממנה הוא משטר אלים במיוחד. ישראל של שני העשורים האחרונים (לפחות), השלימה עם מפעל הכיבוש וההתנחלות, ביטלה דה-פקטו את הקו הירוק שסימן גבולות של הסדר מיוחל, ממאנת להכיר בעם פלסטיני ומנסה כל דרך אלימה אפשרית לגרשו מארצו ולהשתלט על כל פלסטין המנדטורית, מהים לנהר. היא נסוגה מכל סוג של מו"מ עם העם הפלסטיני, או מי מנציגיו וביטלה חד צדדית את הסכמי אוסלו.

מאחר שזה המצב היום, כדאי להתחיל להגדיר את היחסים בין שני העמים כאן במונחים שאינם "ישראליים". מי שהפך את ההוויה של יהודים ופלסטינים כאן להוויה בלתי אפשרית המתקיימת במסגרת מעגלי דמים ללא מוצא, מאבד את היכולת שלו לבוא בשערי "שותפות" כלשהי. ועל כן, אני לא מציע לאף אחד לנסות את מזלו לשכנע אותי כי יש ב"ישראל ליברלית" פתרון גם לשאלה הפלסטינית. 

פרדיגמה זו, אני מזכיר, כשלה אפילו במתן סעד ומזור לשסעים בתוך החברה היהודית עצמה. לכן, ראוי שה"שותפות" תציע לשותפים וגם לציבור פלטפורמה שאינה עוד אשליה של "יהודית ודמוקרטית", כי היצור הזה טרף את עצמו. לא בגלל שיעורי ההצבעה נמוכים במערכת בחירות זו או אחרת, אלא כי מה שמתחולל כאן מאז רצח רבין ב־ 1995, היה חייב להגיע עד הלום. 

המשטר שהוקם כאן בדרך של טיהור אתני שלא צלח כמתוכנן, עבר לג'נוסייד בלי התנגדות ראויה לשמה של החברה היהודית. הרבבות שיצאו לרחובות בהגנה על ה"דמוקרטיה" הישראלית, כמעט ולא פצו פה לנוכח הג'נוסייד. נהפוך הוא, הטייסים שאיימו לא לטוס מעל בית המשפט העליון, עשו לילות כימים בגיחות הפצצה על עזה! להגיד, שהדמוקרטיה שכל כך לחמו למענה ונשאו את שמה לשווא, היא כזאת שמאפשרת ומצדיקה את הנוראים שבפשעי המלחמה. הרי כל פשעי הכיבוש, למשל, הוצדקו על ידי אותו בית משפט עליון, שכל כך הרבה אנשים הגנו עליו מפני ההפיכה המשפטית.

ה"שותפות" כמסגרת פוליטית רעיונית וארגונית התקיימה עד כה על בסיס שהוחרב עם החרבתה של עזה, עקירתם של מחנות הפליטים ושל קהילות רבות בגדה המערבית, של הכפרים והקהילות בדרום לבנון ושל ערים באירן. הבסיס הליברלי שהניח פתרון מוסכם של שתי ישויות, או מבנה אחר, לא מתקיים כאן יותר. מי שתמך בפתרון כזה בעבר, פנה לתמוך במעשי ההחרבה הרבים של המשטר שמתרחשים בעת כתיבת שורות אלה. שותפות בעת זו חייבת להיבנות על ההתפכחות מאשליות עבר, ומההתפכחות עצמה שאחזה ברבים אחרי השבעה באוקטובר. ההוויה הישראלי מתחילתה, נבנתה על חורבנו של העם הפלסטיני. שם החטא הקדמון, ולא בכשלים בדמוקרטיה שהייתה מלכתחילה אתנית ולאומנית, מדירה ולא מכלילה. 

מהו הבסיס לחיים בין הים לנהר?

הג'נוסייד בעזה החזיר אותנו לנקודה זו שעיצבה את הפוליטיקה כאן לרבות ה"שותפות" על כל צורותיה. על ידי בחירה בפתרון שאין אחריו פוליטיקה או משא ומתן המשטר ביטל בעצמו את נקודת ההתחלה הזו ברגע שהחליט לסגת מכל מה שהיא מסמלת. היא סימלה, גם את האפשרת לפשרה היסטורית בדמות חלוקת הארץ כאמור בהחלטת החלוקה, הבסיס החוקי הבינלאומי של הקמת המדינה. 

כל עוד פשרה זו הייתה אפשרית, הפוליטיקה הייתה אפשרית. הפתרונות היו אפשריים. השותפויות היו אפשרויות במיוחד כאשר הן סימנו צורות של הסדר מדומיין. אולם, מהרגע שהמשטר כאן מבטל את כל זה ועובר ל"הכרעה" באמצעים צבאיים בואך ג'נוסייד, עקירה, החרבה, שיטוח וכיסוח, חוק לאום, "חוק המוות", הפיכה משפטית ופשיזם יהודי, אז הנחות העבודה צריכות להשתנות בהתאם. ראוי לשוחרי השותפות לעדכן את הנחות העבודה שלהם, לקרוא לבטל את משטר העליונות היהודית ולהציע לעצמם ולאחרים צורות אחרות של קיום משותף. במצב זה של משטר קולוניאלי לפלסטינים, ופשיסטי ליהודים, ה"שותפות" חייבת לאתגר את עצמה בהתפכחות ובפריצת מסגרות חשיבה שהתבטלו. 

השאלה איננה, מהו "שמאל" ומה לא, מה ציוני ומה פחות, אלא מה הם חיים ראויים לאסף ולמנאל? מה הבסיס החוקתי, הערכי והמוסרי שיארגן את החיים האלה בין הים לנהר, כאלטרנטיבה של המשטר שמצהיר שהוא הולך להחריב את החיים של כולם, חורבן שאותו משטר שאוהב להשתין מהמקפצה ולדחוף אצבעות לעיני כולנו, החל מזמן ליישם ובהצלחה כבירה.