אין ישראל אחרת

ישראלים שמתלוננים על החרם צריכים להתנגד ברצינות לפשעי המדינה

נדרשתי בעבר לסוגיית החרם על ישראלים. כל חרם, לדעתי, מוטב לו שיהיה סלקטיבי, כדי לצמצם את הנזק שעלול להיגרם לאנשים פרטיים ועצמאיים. לא כל ישראלי מייצג את הממסד, או את הפשעים והג'נוסייד שהוא מחולל, כמו שלא כל יהודי מייצג את ישראל. נהפוך הוא, ישראלים ויהודים לא מעטים נחשבים מהמתנגדים הכי נחושים לממסד הישראלי ולפשעיו במרחב. ומכאן, הערכתי הרבה, לאנשים אלה, אותה ביטאתי בכתיבתי בשפה הערבית דווקא. אנשים אלה לא צריכים להינזק מהחרם על ישראל. בכל זאת, חלקם אף מבין כי בנסיבות שנוצרו הם עשויים להיות קורבנות של המצב ומקבלים את הדבר בהבנה. 

אבל ישראלים אחרים המתנגדים לממשלה ופשעיה, בוחרים להמשיך לייצג את ישראל ויהי מה, באקט של התעקשות מצדם, כי ישנה "ישראל אחרת", "ישראל שלהם", לטענתם. ההנחה שלהם היא כי ישראל הייתה נורמלית ודמוקרטית עד כינונה של ממשלת הג'נוסייד או שהיתה כזאת לפני השבעה באוקטובר 2023, וכי מוטלת עליהם החובה להחזיר "דמוקרטיה" ליושנה.

טענה זו שהינה, לכל הפחות, שקרית מעלה את השאלה המרכזית בשיח סביב החרם על ישראל וישראלים, ואף על יהודים מחוץ לגבולות המדינה. זו שאלת ה"ייצוג". את מי ואת מה מדינת ישראל מייצגת? למי שייכת ממשלת הג'נוסייד המכהנת? מה עושים יהודים וישראלים טובים ואמיצים עם טענתה של ישראל מאז הקמתה כי היא, ולא אף גוף אחר, מייצגת את כל העם היהודי ופועלת בשמו? 

מכאן בא חוק השבות המעניק אזרחות אוטומטית לכל יהודי באשר הוא. ומכאן ההעדפה שהיא מעניקה ליהודים שהם אזרחי מדינות אחרות, ושאין להם שום זיקה למקום (פלסטין) ומפלה ברש גלי פלסטינים שהם אזרחיה, ילידי הארץ ובעליה המעשיים וההיסטוריים. 

שאלה נוספת, ולא פחות אקוטית, היא מה יהודים טובים ואמיצים עושים לנוכח העובדה שהציונות על פי ישראל היא שרשרת של פעולות טיהור אתני, נישול, הרג יום-יומי והרס מרקם שלם של עם ומולדתו בואך ג'ינוסייד מוצהר משודר ומצולם? 

ממשלות ישראל דאגו בכסף ובשתדלנות, בלחץ "מתון" ובסחיטה גלויה וסמויה, לקבל מונופול על הייצוג היהודי בישראל עצמה ובעולם. הדבר נעשה בסיוע כביר של שלל ארגונים יהודיים בעולם, ארגונים ותיקים שהציונות העולמית הקימה במשך הזמן וארגונים חדשים במימון המשרד לעניינים אסטרטגיים וגופי מדינה אחרים. ארגונים אלה שוקדים לא רק על הדיפת הביקורת כלפי ישראל ופניה המכוערת והווייתה כקו יצור של פשעים מכל הסוגים, אלא גם על השחרת פניהם של המתנגדים לפשעים אלה לרבות יהודים בישראל ובעולם. תחת השפעתם, יהודים רבים יכולים למצוא את עצמם מואשמים באנטישמיות ואף יותר מזה, רק כי העזו לבקר את ממשלת ישראל ולהתנער ממעשיה, או שהעזו לפקפק בהוויה הישראלית מתחילתה. 

רבים מהיהודים ומהישראלים עמם אני מקיים שיג ושיח נמנעים מלבטא את סלידתם מפשעיה של ישראל פן יבולע להם על ידי נציגיה. אפשר להבין את ההימנעות הזו. הממסד הישראלי וגם זה היהודי הצליחו ל"שכנע" ממסדים אחרים באמריקה ובאירופה שביקורת על ישראל היא אנטישמיות. הם מציגים את ההתנגדות לציונות ולג'נוסייד כמעשה בלתי חוקי של שלילת זכותה של ישראל להתקיים. גם ההתנגדות למלחמות שישראל יוזמת ומחוללת, ולפשעי המלחמה שלה, נחשבת בקרב חוגים התומכים בישראל או נתונים ללחציה, כשיח שנאה ו/או כעבירה על החוק.

להפסיק לצופף שורות עם ממשלת הג'נוסייד

ישראל, מתברר, לא כפתה את עצמה על העם הפלסטיני לבדו. היא כופה את עצמה על מיליוני יהודים וישראלים, גם. הניסיון של מתנגדי הפשעים שישראל מחוללת להבחין בין יהודים לציונים, בין ממשלה למדינה, בין ישראלים תומכי ג'נוסייד לבין אלה המתנגדים לו, אינו עולה יפה. הממסד בישראל עשה יד אחת עם הממסד הציוני לכרוך את הכול ביחד לכדי ייצוג אחד ויחיד, זה של המדינה והממשלה והיהודים. ליתר דיוק, הממשלה בישראל ביטלה לחלוטין את המדינה וגם את החברה וכפתה מונופול על כל סמלי הייצוג, כשארגונים יהודים רבים בחו"ל מהווים זרוע ארוכה שלה. מצב דברים זה מקשה לא רק על המתנגדים הישראלים והזרים לפשעים שישראל מחוללת, אלא על מדינות וממשלות, על ארגוני זכויות אדם ומפלגות בעולם שלא יודעים איך להביע מורת רוח ממעשיה הנפשעים של מדינת ישראל מבלי להיגרר להאשמות באנטישמיות. כך טענת המשלה לייצוג כל היהודים בעולם משמשת להשתקת כל ביקורת על פשעיה. 

ישראלים רבים מוצאים את עצמם נקרעים בין השתתפות באירועים בחו"ל לבין הימנעות כדי לא להיחשב כמי שמצדדים בג'נוסייד ובפשעים אחרים נגד האנושות. מי שבוחר להשתתף באירוע בינלאומי כזה או אחר, תחרות ספורט או שירה או פסטיבל קולנוע, מסתכן מעצם המצב שייצרה ישראל עצמה, באשמה כזו ובחרם. לו אני במקומם, הייתי מנסה לעשות שני דברים יחד: לבטא התנגדות בלתי מסויגת מדרכה של ממשלת ישראל וממעשיה של המדינה, בסימן של "כל מה שנעשה עד כה, לא בשמי נעשה!". זו הדרך של האנשים להתנקות, ולצאת בשלום ממעגל האשמה. לו הייתי יהודי, הייתי נוהג כך. הייתי מצהיר בפני כל שאני לא שותף ואף מתנגד לפשעים היום יומיים בשם יהודים ויהדות. ואם היה נשאר בי כוח, הייתי מתנצל בפני הפלסטינים וכל מי שנפגע מממשלת ישראל ומן המדינה ומעשיה. הטענה "לא בשמי" חשובה לעולם כולו ולקורבנות הג'נוסייד ושאר הפשעים, ללא קשר אם מחרימים או לא מחרימים ישראלים או יהודים. 

לילות כימים ביליתי בפורמים שעסקו ביחסי שני העמים בפלסטין, וכנראה שאמשיך לעשות. חרה לי תמיד שאנשים בישראל ממשיכים לגבות את המדינה גם כשהכזיבה ואף פשעה פשעים חמורים, כבר בתחילת הדרך ועד עצם היום הזה. הפשעים הצטברו לכדי זוועות יום יומיות. חורה לי עוד יותר, כשאנשים מעלים טענות זהות לאלה של ממשלת הג'נוסייד ושריה ומסנגרים עליהם בחירוף נפש כאשר הביקורת באה ממני, זכה וישירה. למרבה הפלא, הם ימשיכו מן הסתם לכתוב מאמרים מלומדים בגנות הממשלה ושריה, ולהשתתף בפעילות מחאה על ההפיכה המשפטית. הם תמיד יצטופפו מאחורי ה"מדינה" נגד ביקורת הבאה מפלסטיני זקוף קומה, וישחקו אותה שמאלנים ככל שזה תלוי בימין פשיסטי. גם כשהמדינה חמקה מידיהם, נוכסה בידי המופרעים מספרטה, קופתה נשדדה ומסודותיה נהרסו עד דק ורקמת החברה בותקה בידי "יהודים טובים", הם שם להגן  על מדינה שאיננה עוד ועל השבט היהודי בכיעורו. לכן, ישראל נראית יותר כשלטון זר בפלסטין מאשר מדינה, ישות צבאית יותר מאשר חברה, אנשים המובלים על ידי מפלגות פשע מאורגן, יותר מאשר קולקטיב חפץ חיים. 

הממסד בישראל, לרבות המתנגדים לנתניהו, בזבז את אשראי הייצוג כולו בפשעים שהצטברו מאז קום המדינה, ובביצוע הנורא שבפשעים בשנים האחרונות. הם בזבזו גם את הלגיטימציה שניתנה בזמנו למפעל הציוני בפלסטין. הצעתי היא, שבמקום לבזבז עוד זמן וחיים של אנשים שנולדו כדי לחיות, כדאי לחשוב על האפשרות להשיק כאן יוזמה שתציל את ישראל מעצמה, ותבטל את הייצוג הגורף שכפתה על ישראלים, יהודים ועל מדינות העולם. עד אז, הדרך להשפיע היא לא להילחם בחרם ולהתבכיין מול דרך לגיטימית זו של מאבק צודק, אלא להתחיל לחשוב על צורה אחרת של חיים כאן. כי אי אפשר לשלול חיים וזכויות של עם אחר ולחולל ג'נוסייד ולבקש שלא יחרימו אותך.