לילה שהיד: האישה שלימדה את אירופה לשמוע על פלסטין

אתמול הלכה לעולמה הדיפלומטית והאינטלקטואלית הפלסטינית ליילה שהיד, בגיל 76. מקור של המגזין סברה מסר שגופתה נמצאה בביתה שבצרפת ביום רביעי בשעות אחר הצהריים, ואישר כי נפתחה חקירת משטרה כדי לקבוע את סיבת המוות ושלילת מניע פלילי.

שהיד ייצגה את הקול האינטלקטואלי הפלסטיני באירופה במשך עשרות שנים. היא לא הייתה עוד נציגה רשמית של פלסטין, והייתה ידועה כמי שידעה כיצד להנגיש את הסוגייה הפלסטינית לתודעת המערב. כמו כן, בכישוריה הדיפלומטים ועבודתה המסורה, שהיד הצליחה להסביר לעולם שהמאבק הפלסטיני אינו רק מאבק פוליטי, אלא מאבק על זהות ונרטיב, תוך שהיא מדגישה שהשיח התרבותי והאינטלקטואלי אינו פחות חזק וחשוב מהשיח הפוליטי הישיר.

ליילה שהיד נולדה בביירות בשנת 1949 למשפחה פלסטינית שגורשה מירושלים לאחר הנכּבה. היא צמחה בסביבה רוויה בשינויים ובמפלות לאומיות, בה התערבבו הזיכרון הפלסטיני עם התודעה התרבותית והאינטלקטואלית. היא למדה באוניברסיטה האמריקאית בביירות, והמשיכה את לימודיה לאחר מכן בפריז, שם התמחתה באנתרופולוגיה ובפסיכולוגיה חברתית. השילוב הזה בין לימודיה האקדמיים וניסיון חייה העשיר בא לידי ביטוי בשלב מאוחר יותר בנאומיה הפוליטיים, שהתאפיינו ביכולת לפענח את "האחר" בהתבסס על הכרת המבנה התרבותי שלו, ועל ידע מעמיק במשפט בינלאומי ובזכויות אדם, מה שהקנה לה יכולת יוצאת דופן לפנות לקהל המערבי בשפתו ולפי בתפיסותיו.

שהיד הכירה בחשיבות פירוק הסטריאוטיפים השונים אודות העם הפלסטיני והצגתו כעם השואף לחופש וכבוד, ולא כנושא ביטחוני. היא קישרה בנאומיה בין המאבק הפלסטיני לערכים אוניברסליים כמו צדק ושוויון, תוך אזכור חוויות של התמודדות עם אפליה ואי צדק מההיסטוריה האירופאיות, מה שהפך את ההזדהות עם דבריה לדבר קל הרבה יותר. יכולותיה הרטוריות של שהיד בלטו במיוחד עם מינויה לשגרירה הכללית של פלסטין באיחוד האירופי, ולאחר מכן לשגרירה בבלגיה, לוקסמבורג והאיחוד האירופי. במסגרת תפקידים אלה, היא בנתה רשת קשרים רחבה עם חברי פרלמנט, ארגוני חברה אזרחית ואמצעי תקשורת, והעבירה את נושא הסוגייה הפלסטינית משולי הדיון האירופי למרכזו, תוך שימוש ברטוריקה רציונלית וברורה שזיכתה אותה בכבוד גם בקרב חוגים שאינם תומכים בעמדה הפלסטינית בהכרח.

נוכחותה של ליילה שהיד כאישה בתחום הדיפלומטיה הפלסטינית הייתה רובד נוסף שאפיין את הקריירה שלה. היא שברה את הדימוי הגברי המסורתי של עיסוק בפוליטיקה, והוכיחה שנשים פלסטיניות יכולות להיות פעילות בתחום הפוליטי ולקבוע את סדר היום של מאבק העם שלהן. נוכחותה בפורומים בינלאומיים שידרה מסר משולב – על עם שנאבק למען חירותו, ועל נשים המשתתפות בעיצוב עתיד עמן ונהנות מחירות אישית. שהיד הייתה האישה הראשונה שייצגה את אש"ף בחו"ל באופן רשמי. היא החלה את דרכה באירלנד בשנת 1989, וקיבלה לאחר מכן תפקידים בהולנד ובדנמרק, ולאחר מכן בצרפת ובאיחוד האירופי.

לאחר שפרשה מתחום הדיפלומטיה, היא המשיכה בפעילות אקדמית ואינטלקטואלית, והרצתה באוניברסיטאות ובפורומים בינלאומיים על חוויותיה ועל התמורות שחלו בסוגייה הפלסטינית. היא נותרה נאמנה לרעיון שהמאבק על פלסטין הוא מאבק על מודעות, הבנה, ותרבות, לא פחות מאשר מאבק פוליטי, מה שמסביר את קרבתה לסצנה התרבותית הפלסטינית ואת יחסיה האישיים עם דמויות מובילות כמו אדוארד סעיד, אליאס ח'ורי, ומחמוד דרוויש. כמו כן, היא שיחקה תפקיד חשוב בתחום התרבות באמצעות כתביה במגזין La revue d’études palestiniennes, ותמיכתה בהקמת "טריבונל ראסל" בנושא פלסטין, מה שהפך את הקול שלה לדומיננטי גם בשיח האינטלקטואלי הבינלאומי.

בנוסף לעבודתה הדיפלומטית, בלטה שהיד כדוגמא חיה לכוחו של הנרטיב הפלסטיני. היא האמינה שכוחו של העם הפלסטיני טמון ביכולתו לספר את סיפורו לעולם, והפיכת הסבל לנרטיב רציונלי ותרבותי אמין המהדהד בזיה הבינלאומית. בעידן שבו הרעש רק הולך וגובר, קולה של שהיד היה שקט, אך יציב וברור. היא הצליחה להגן על זכות העם הפלסטיני לחופש ולעצמאות בתבונה וברציונליות.